חטא פורץ דרך

 15 sivan

סיון רהב מאיר

1.

לא תמיד מה שנכון ואמיתי הוא גם נוצץ. בפרשת השבוע משה רבנו מאחר לרדת מהר סיני, לעם אין סבלנות לחכות, והם עושים את עגל הזהב. הרב יעקב גלינסקי הסיק מכך מסקנות לימינו: פעמים רבות, הוא אמר, "משה רבנו מאחר". מי שמזוהה עם ערכי נצח עתיקים ועמוקים לא תמיד מתנהל בקצב האוטוסטרדה היומיומי, לא תמיד עומד בציפייה לקבל הכול כאן ועכשיו. משה רבנו לא תמיד הכי שנון ומעודכן, וגם לא מציע פתרונות קסם. אין לו שלום עכשיו או צדק עכשיו או ביטחון עכשיו או עגל עכשיו. והוא לא רק מבטיח הבטחות, אלא בעיקר דורש מהעם לעבור תהליך ממושך וארוך.

ומה שהיה הוא שיהיה, מסביר הרב גלינסקי: מאז ועד היום העם היהודי יספוג ביקורת על כך שהוא לא מספיק מעודכן, לא עומד במבחן הזמן, ולכן כדאי לו לאמץ דברים יותר מהירים, נגישים, זוהרים. זה לא סיפור היסטורי אלא סכנה אקטואלית. עומקה של תורת משה וקדושתה לא תמיד נראים טוב כמו עגל הזהב.

2.

האם מותר להעתיק במבחן מחבר שמסכים להעתקה? זוהי רק אחת מאלפי שאלות הלכתיות שנשאל הרב חיים דוד הלוי, שהשבוע מלאו 21 שנים לפטירתו. הרב, חתן פרס ישראל, כיהן כרב הספרדי הראשי של תל-אביב וחיבר את סדרת ספרי ההלכה המפורסמים "מקור חיים". הנה התשובה שלו לתלמידים ששאלו על העתקה במבחן:

"אמת היא אחת משש השאלות ששואלים אדם אחרי פטירתו: נשאת ונתת באמונה? הכוונה היא כמובן לאמונה ויושר במסחר, וקל וחומר ביתר שטחי החיים. אם בפרנסתו של אדם חייב הוא לנהוג באמונה, כל שכן ביתר הדברים שחייו אינם תלויים בהם. במה שנוגע ישירות לשאלתכם, יש כמובן איסור שקר ורמאות גם כשאלה אינם 'מבחני כבוד'. כי תלמיד המעתיק הוא כפשוטו משקר למוריו, והשקר הוא כידוע איסור חמור, עד שרבותינו התרחקו אפילו מדבר הנראה כשקר. וכשמדובר במבחן כבוד, הרי שנוסף על השקר, פוגע תלמיד זה בעצמו ובאישיותו, בכך שמועל הוא באמון שנתנו בו. וכשחבר מרשה להעתיק ממנו, אולי מתוך בושה או מתוך רצון שמירת יחסי חברות, גם הוא עובר על איסור של 'מסייע בידי עוברי עבירה'. כל זה נוסף על הנזק שגורם תלמיד זה לעצמו, שמוריו אינם יודעים את האמת על רמת ידיעותיו. ולכן, תבחרו בדרך הישרה והנכונה שבחר בה דוד המלך: דֶּרֶךְ שֶׁקֶר הָסֵר מִמֶּנִּי".

לזכרו.

3.

איזה חטא חמור יותר מהחטא עצמו? אובדן הבושה. פרשת השבוע מתארת את חטא העגל. משה רבנו יורד מהר סיני, רואה לנגד עיניו את חגיגת עגל הזהב של העם ופשוט מנפץ את לוחות הברית. יש הסברים רבים למעשה הזה, הנה הסבר מרתק של הרב ירוחם ליבוביץ' מישיבת מיר. לדבריו, משה רבנו שבר את הלוחות לא בגלל העגל, אלא בגלל המחולות והשמחה שראה סביב העגל. הרי רק לפני זמן קצר העם קיבל את התורה בהר סיני - והנה הוא פונה אל עבודה זרה נחותה ומתבלבל לגמרי. משה לא רק ראה שהעם במצב גרוע, הוא ראה גם שהעם שמח בעגל ולא חש בכלל בושה או סלידה מהחטא. החטא פשוט הפך לחלק מהם.
וכך הוא כותב: "בעבר, האדם עוד היה מרגיש איזו בושה בגלל עבירה. בושה מבני אדם או בושה מעצמו. היום הלוא כבר נאבדה כל בושה מבני האדם. היום – מרקדים בזה. וזה קשה עוד יותר מכל מעשה החטא". הוא מתאר מציאות שבה האדם הופך לאטום ומנותק, לא מסתכל על תוצאות מעשיו, לא חושב ולא מתבייש, ומאבד את הרגישות והעדינות הטבעיות שיש לו. וזה – בעצם חמור עוד יותר מהמעשה עצמו. לא בושה להתבייש.

4.

זה משפט שהכרתי רק לאחרונה, ולדעתי הוא צריך להיות מפורסם יותר. עם ישראל, קצת אחרי מעמד הר סיני המרגש, ממיר את האמונה המיוחדת והחדשה שקיבל – בעגל שעשוי מזהב. דורות של פרשנים ניסו להסביר את המעשה הזה בשלל נימוקים. ומגיע המשפט העוצמתי הבא, שמופיע בתלמוד, ומסביר את חטא העגל מכיוון אחר לגמרי: "לא עשו ישראל את העגל אלא לתת פתחון פה לבעלי תשובה". כלומר – חטא העגל התבצע כאילו "בכוונה תחילה", כדי שמעתה והלאה יהיה בעולם מסלול של תשובה ותיקון. התורה מתארת חטא כזה כדי לתאר גם את מסלול הכפרה והמחילה והפיוס שאחריו, כדי לתת מעתה והלאה תקווה לכל מי שמקלקל ומתבלבל ונופל. לפי הפרשנות האופטימית הזו, בזכות חטא העגל, מאז ועד היום, יש אפשרות להתחיל מחדש. במעמד הר סיני ירדה לעולם התורה, ובחטא העגל – ירדה לעולם התשובה.

5.

נהג המונית מאיר כהן שיתף אותי השבוע, תוך כדי נסיעה ברחובות ירושלים, ברעיון הבא על ספר שמות: בספר בראשית התורה מקדישה פחות מ-40 פסוקים לתיאור בריאת העולם. עכשיו, בספר שמות, התורה מקדישה כ-400 פסוקים (!) רק כדי לתאר את בניית המשכן. הפער הזה לא הגיוני: למה יצירת העולם כולו קצרה כל כך, ואילו בניית המרכז הרוחני של העם במדבר ארוכה כל כך? וזה ההסבר, המשיך מאיר: יש בעולם ספרי מדע וטבע שיתארו את העולם. זו לא התכלית של התורה. התורה עוסקת בנו, באדם. לא בתיאור הבריאה אלא בתכלית שלנו, במה אנחנו בני האדם צריכים לעשות, לבנות, ליצור, וגם ממה אנחנו צריכים להיזהר ולהימנע. זה המוקד. מהמשכן ועד היום, הפוקוס הוא לא במחוזות רחוקים, אלא בהוראות, בהנחיות, בפעילות שלנו בעולם. ממש לפני שהגענו ליעד, מאיר הוסיף: העיקר הוא לא לתאר מה שאלוקים עשה, אלא מה שאנחנו נעשה.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
משהו חדש מתחיל בצה"ל

  מאמר מאת איתמר סג"ל,...

ולוויים לשירם ולזמרם

  שירת הלווים המיתולוגית תתחדש...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם