טרגדיה יוונית ותקווה יהודית

 m 3 sacx

 

הרב יונתן זקס

 

אחד הכינויים המרכזיים לתקופתנו הוא "התנגשות הציוויליזציות", וחנוכה הוא אחד העימותים הגדולים הראשונים בין שתי ציוויליזציות: יוונים ויהודים, אתונה וירושלים.

 

היוונים הקדמונים הפיקו את אחת הציוויליזציות המדהימות ביותר בכל הזמנים: פילוסופים כמו אפלטון ואריסטו, היסטוריונים כמו הרודוטוס ותוקידידס ומחזאים כמו סופוקלס ואייסכילוס. הם יצרו יצירות אומנות ואדריכליות מונומנטליות שקשה להתעלות עליהן, אולם 200 שנה לפני הספירה הובסו בידי קבוצת לוחמים יהודים הידועה בשם "המכבים". מאותו יום ואילך החלה הידרדרות המהירה של המעצמה העולמית עד שירדה מעל בימת ההיסטוריה, ואילו היהודים המעטים שרדו למרות כל הגלויות והרדיפות וקיימים עד היום.

 

מה ההבדל ביניהם?

 

היוונים, שלא האמינו בא-ל יחיד ואוהב, העניקו לעולם את הטרגדיה. לדבריהם, הקיום טרגי. אנו שואפים, נאבקים, משיגים גדולות ונצורות, אבל אין לחיים שום מטרה. היקום עיוור ולא אכפת לו שאנחנו כאן.

 

לעומתם עם ישראל הקדום העניק לעולם את התקווה. הוא לימד כי אנחנו כאן בזכות אלוקים שברא אותנו באהבה. באמצעות האהבה אנו מגלים את משמעות החיים ואת מטרתם.

 

תרבויות טרגיות בסופו של דבר מתפוררות ומתות. בהיעדר תחושת משמעות התרבויות האלה מאבדות את האמונות ואת ערכי המוסר שההמשכיות תלויה בהם. הן מקריבות את האושר בשביל ההנאה; מוכרות את העתיד למען ההווה. הן מאבדות את התשוקה ואת האנרגייה שהביאו אותן לגדולה מלכתחילה. זה מה שקרה ליוון העתיקה.

 

למכבים לא הייתה שום סיבה להניח שיימצא פך שמן ששרד למרות החילול השיטתי של בית המקדש בידי היוונים ותומכיהם. חרף זאת המכבים חיפשו ומצאו. שלא כיוונים הם האמינו כי מהטרגדיה האיומה ביותר חובה שמשהו ישרוד.

 

 

לאחר חורבן בית שני רבים היו סבורים שיש לבטל את חנוכה. מדוע לחגוג את חנוכת המקדש כשהמקדש איננו? אולם השקפה זו לא הכתה שורשים, ואנו חוגגים את חנוכה עד היום הזה מכיוון שאף על פי שבית המקדש נהרס, התקווה היהודית לא נהרסה. מה שקרה בימי המכבים יכול לקרות שוב. אנחנו יודעים כי עוד לא אבדה תקוותנו, אותה תקווה שהניעה את היהודים לחזור לארץ ישראל ולבנות בה מחדש את מדינתם העתיקה. העם היהודי הוא קול של תקווה בשיח האנושי.

 

עם ישראל עבר תקופות נוראיות, שוודאי היו גורמות לעמים אחרים לוותר בייאוש: חורבן בית המקדש, מסעות הצלב, גירוש ספרד, פוגרומים והשואה הנוראה. אבל היהודים לא התמכרו לבכי ולחידלון. הם בנו מחדש את העם והדליקו נר נצחי שאין דומה לו בהיסטוריה. אור שיכול להתגבר על כל טרגדיה ומסרב לקבל את התבוסתנות היוונית. האור הנצחי ששום כוח עלי אדמות אינו יכול לכבות.

 

כשגורבצ'וב הסמיק

 

בשנת תשנ"א (1991) הדלקתי נרות חנוכה עם מיכאיל גורבצ'וב, שכיהן אז כנשיא ברית המועצות במהלך התפרקותה. שבעים שנה הייתה היהדות ברוסיה הקומוניסטית אסורה בפועל. זו הייתה אחת משתי ההתקפות הגדולות על עמנו ועל אמונתנו במאה העשרים. הגרמנים ביקשו להרוג את היהודים; הרוסים ניסו להרוג את היהדות. בשלטונו של סטאלין הפכה ההתקפה הזאת אכזרית במיוחד.

 

לאחר הניצחון במלחמת ששת הימים ביקשו יהודים סובייטים רבים לעזוב את רוסיה ולעלות לישראל. לא זו בלבד שהם סורבו, אלא שלעיתים קרובות הם איבדו את עבודתם ונכלאו. יהודים ברחבי העולם נלחמו למען יהודי ברית המועצות. בסופו של דבר הבין גורבצ'וב שהקומוניזם לא הביא חופש ושוויון אלא דיכוי המבוסס על הייררכייה כוחנית. היהודים הורשו לחזור אל היהדות ולעלות לישראל.

 

לאחר הדלקת הנרות ביקש ממני מר גורב'צוב באמצעות המתורגמן שלו שאסביר לו על מנהג הדלקת הנרות. סיפרתי לו כי לפני 2,200 שנה נאבקו היהודים על חירותם הרוחנית וזכו בה, ואורות החנוכייה הם סמל לניצחון הזה. הוספתי כי לפני שבעים שנה שוב סבלו היהודים מאיבוד חירותם הרוחנית ברוסיה, ואתם סייעתם להם להחזירו: אז הפכתם לסיפור חנוכה. כשהמתורגמן תרגם את מילותיי לרוסית, הוא הסמיק. סיפור החנוכה עדיין חי ועדיין מעורר השראה. הוא מספר לא רק לנו אלא לעולם כי למרות העריצות שקיימת בעולם, החירות, בעזרת ה', תמיד תנצח את הקרב הסופי.

 

נר של תקווה עשוי להיראות דבר קטן, אבל ציוויליזציה שלמה יכולה להיבנות עליו. היהדות בגלות נבנתה על התקווה לחזור לארץ, וארץ ישראל היא ארץ התקווה היהודית.

 

בתוך 70 שנה השיגה ישראל הישגים יוצאי דופן. היא קלטה עולים ממאה מדינות המדברים עשרות שפות שונות. היא הפכה ארץ שוממה לגן פורח. היא פיתחה טכניקות חקלאיות ורפואיות חדישות ויצרה את אחד משוקי ההיי-טק המתקדמים בעולם. היא הולידה אומנות ויצירה, אוניברסיטאות ומכוני מחקר. היא שיקמה את עולם התורה שנהרס במזרח אירופה בשואה, ואף הגדילה אותו להיקף חסר תקדים. היא הראשונה שמושיטה יד כשמתרחשים אסונות הומניטריים והיא משתפת את הידע הטכנולוגי שלה עם מדינות מפותחות אחרות. למרות כל הלחץ והאתגרים היא מקיימת דמוקרטיה תוססת, עיתונות חופשית ומערכת משפט עצמאית. יותר מכל דבר אחר ישראל היא עדות חיה לכוחו של משה, "ובחרת בחיים".

 

ישראל יכולה להיות מדינה קטנה של עם קטן, אבל היא עדיין שער התקווה של העולם. יש שתי דרכים לחיות בעולם שהוא לעיתים קרובות מדי חשוך מדי: אנחנו יכולים לקלל את החושך, או שאנחנו יכולים להדליק אור. כמו שחסידים נוהגים לומר, "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך". עם ישראל במדינת ישראל ממשיך להאיר את העולם; הוא החנוכייה המוצבת על אדן החלון של התבל כולו.

 

כדי לקבל בכל שבוע את דבריו של הרב זקס על הפרשה, אתם מוזמנים להירשם חינם בכתובת www.RabbiSacks.org/Subscribe או לעקוב אחריו בפייסבוק ובטוויטר @RabbiSacks

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הדור הבא של השו"ת

  הרב אברהם סתיו במאמר...

מיוחד לעשרה בטבת

  המאבק בנצרות, שלא הכרתם

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם