הכול לא לטובה!

 4 adva

הרב דורון בפלר

בפרשות האחרונות אנו נתקלים בהתמודדות של האימהות עם אתגר הפוריות ועם הקשיים שעברו עליהן בעקבותיו. השיא מגיע כאשר רחל פונה ליעקב בתסכול ומבקשת ממנו "הבה לי בנים, ואם אין מתה אנכי". אחת הדילמות שעולות מכאן ומעסיקות אותנו עד ימינו היא: כיצד לענות את המעוקות המתמודדות עם המועקה שבאתגר הפוריות?

נשאלנו את השאלה הזאת בארגון אדו"ה מעשרות אימהות, חברות, חברים, חמיות ובעלים, שרואים ולפעמים גם שומעים כמה קשה לאדם שיקר לליבם, והם אינם יודעים כיצד לענות. שכן אישה המתמודדת עם אתגר הפוריות מתמודדת עם קושי רב, והשאלה היא כיצד מתייחסים אליו.

ברצוני להציע פתרון חדש ושונה לגמרי מהתפיסה הרגילה, פתרון שחוויתי אותו על בשרי הן כראש עמותה והן כמאותגר פוריות בעצמי. התפיסה הרווחת היא שכדי לנחם צריך להסביר לזוג מאותגר הפוריות (שכנראה בגלל טעות זמנית שכח...) שהכול מאת ה' וכמובן שהכול לטובה, ואם אפשר אז לתבל באיזה סיפור מדהים שקראנו על זוג שחיכה 52 שנה וזכו לבן (גימטרייה מדהימה, אך מזל שהם לא היו צריכים לחכות לבת). אך עם כל הכוונה הטובה והרצון הטוב, זה לא מה שהזוג צריך.

התפיסה הרווחת היא שכדי לנחם צריך להסביר לזוג מאותגר הפוריות שהכול מאת ה' וכמובן שהכול לטובה, ואם אפשר אז לתבל באיזה סיפור מדהים שקראנו על זוג שחיכה 52 שנה וזכו לבן. אך עם כל הכוונה הטובה והרצון הטוב, זה לא מה שהזוג צריך

מה שהאישה באמת צריכה (וזה נכון כמובן גם לגבר) הוא חום והבנה! לא הסבר אמוני עמוק אלא הזדהות פשוטה ואוהבת, לא להגיד "יהיה טוב" אלא להגיד "איזה מצב קשה, אני פה איתך", "כואב לי שהאדם שכל כך יקר לי סובל".

אני מבין היטב. שקשה מאוד להיות במקום של הקושי, וכולם רוצים להיות במקום הטוב של סוף הסיפור, ולכן אני רוצה להמחיש את הרעיון בשני מקרים שקרו לי באופן אישי.

בתחילת דרכנו בארגון אדו"ה פנה אליי גבר וביקש לשוחח איתי על הקשיים שלו. הרופאים ה"נחמדים" כבר הסבירו לו שאין לו שום סיכוי לילד, והוא היה במצב נפשי קשה. נבהלתי מאוד ואמרתי לאשתי שבלמדנות אני מבין ויודע מה לעשות, אך בתחום הנפשי אינני מבין כלום... היא נתנה לי עצה פשוטה וגאונית! "רק תקשיב לו, לא צריך שום דבר אחר". וכך היה, במשך שלוש שעות ישבתי עם הבחור והוא פשוט שפך לי הכול לפרטי פרטים וסיפר סיפורים קשים של ההתמודדות, ואני רק מקשיב ומבין אותו ונמצא איתו בקושי.

כשסיימנו הוא הודה לי ואמר שפשוט החייתי אותו...

הסיפור השני הוא דווקא עליי. לאחרונה התמודדנו עם קושי גדול מאוד של אתגר הפוריות, והגיע אליי חברי היקר עמיחי סדן לתמוך בי (הוא אמר לי שהוא הרגיש שחיבוק אמיתי אי אפשר לתת באימוג'י בטלפון אלא רק בפנים, אך זה כבר נושא למאמר אחר). לאחר שהוא הקשיב לכל הקשיים שעברנו, אמרתי לו תודה רבה ושהייתי צריך מישהו שיקשיב לי ויבין את הקושי שלי, שלא יברח למקומות הנוחים של הסוף הטוב ושלא יאחל "שבעזרת ה' בקרוב מאוד ניפקד". ואז הוא אמר לי רעיון נפלא בשם הרב בלומנצוויג, שאצלו הוא למד בישיבה בירוחם, שמחזק את המסר שאני בא להעביר:

לכאורה ישנה סתירה בין שני מושגים יסודיים ביהדות. מצד אחד, אנו יודעים שהכול לטובה, ו"חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה". ומצד שני, כתוב "עימו אנוכי בצרה". והשאלה היא: אם הכול לטובה אז באיזו צרה ה' אמור להיות עימנו, הרי הכול לטובה?

וכאן התשובה המדהימה: כשאדם לעצמו הוא רשאי ויכול לומר שהכול לטובה, אך כאשר הוא נמצא עם הזולת, עם החבר, אז עליו לחוש את הכאב והצרה שלו ולא לחשוב על כך שהכול לטובה, אלא רק לתת חיבוק ומילה אוהבת ולחיות איתו את הקושי.

וזוהי העצה שלי! כאשר אנו שומעים מישהו בצרה או בקושי, בואו לא נברח למקום החמים של האגדות ונבטיח "שבעזרת ה' בקרוב הכול ישתנה", או נזכיר לה "שהכול לטובה". אלא פשוט ניתן חיבוק גדול, נקשיב ונהיה שם איתו ועם הצרה שלו, ובכך נזכה כולנו להיות שם בשביל אהובינו.

הכותב הוא ראש עמותת אדו"ה לזוגות מאותגרי פוריות ור"מ בישיבת ההסדר קריית גת

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הדור הבא של השו"ת

  הרב אברהם סתיו במאמר...

מיוחד לעשרה בטבת

  המאבק בנצרות, שלא הכרתם

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם