שלטון המשפטנים

 4 hadas parush

שניאור שפירא

עם כל העבודה החשובה ששרת המשפטים עושה במערכת המשפט, עוד לא התחוללה המהפכה הדרושה בשלטון המשפטנים

הבעיה העיקרית הכרוכה בכתיבת טורים בעניינים אקטואליים לעלוני סוף שבוע היא הצורך להגיש אותם למערכת עד אמצע השבוע (במקרה הטוב). בסביבה פוליטית סוערת כמו במדינת ישראל העולם יכול להתהפך פעמים בין כתיבת הטור למועד שתקראו אותו. מכיוון שטור זה נכתב מעט לאחר הודעתו של בנט כי הוא אינו פורש מהממשלה, אסתכן בכך שלא יהיו עוד מהפכים פוליטיים השבוע ואכתוב על נושאים שבשגרה. את ענייני הבחירות אשמור למועד הרלוונטי להם, ולכבוד המשך כהונתה של ממשלת נתניהו (לפחות זמנית), הפעם אעסוק בממשלת ישראל. לא בממשלת נתניהו אלא בממשלת ישראל האמיתית: ממשלת המשפטנים.

אף שנראה כי עבר נצח, רק לפני כשבועיים התחוללה מהומה אדירה כאשר עמדה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר באחת מוועדות הכנסת ופצחה במניפסט פוליטי אשר לא היה מבייש אף מועמד לראשות מפלגת העבודה או מרצ. בדיון על חוק נאמנות בתרבות של השרה מירי רגב תקפה זילבר את פעולות הממשלה ונבחרי הציבור תקיפה בוטה ביותר. לו דובר בביקורת משפטית, ניחא: יש מחלוקת תאורטית אמיתית באשר לתפקיד היועץ המשפטי, אם הוא מחויב לקדם את מדיניות הדרג הנבחר או שהוא כפוף למושג המופשט הנקרא "החוק", אולם עיקר ביקורתה של זילבר על ממשלת ישראל נגעה לרוח השינויים הנעשים במשרדי הממשלה למיניהם, להתנהלות נבחרי הציבור ולתפיסות שממשלת ישראל מקדמת. טענות משפטיות ממשיות נגד חוק הלאום, חוק נאמנות בתרבות או חוק היועמ"ש (חוקים אשר נסקרו בטור זה בעבר) לא נמצאו בדבריה.

בתגובה לדבריה של זילבר, שהיו חריגים אפילו בסטנדרטים שלה, הודיעה שרת המשפטים איילת שקד כי היא משעה את פעילותה של זילבר. יש לציין כי לא מדובר במקרה הראשון שזילבר חורגת מתפקידה ומותחת ביקורת פוליטית על נבחרי הציבור. היועץ המשפטי לממשלה אף נזף בה על כך בעבר. חשוב לדעת כי על פי הנהלים שאישר מנדלבליט עצמו, יועץ משפטי המייצג את ממשלת ישראל בוועדות הכנסת מחויב לתמוך בעמדת הממשלה, ובטח ובטח שאסור לו להביע דעה נוגדת.

ואולם כיאה לממשל משפטנים, זמן קצר לאחר הודעתה של שקד יצא היועמ"ש מנדלבליט להגנתה של זילבר וקבע שרק הוא יחליט מתי ואיפה תופיע זילבר, ולשרה שקד אין כל סמכות בעניין. כן, כן. לשיטתו של מנדלבליט, לשר בממשלה אין כל סמכות לבחור ביועץ המשפטי שייצג את עמדת השר בכנסת. כדי לרצות את השרה שקד הודיע מנדלבליט כי יבחן את דבריה של זילבר, ולאחר מכן יסיק מסקנות סופיות. עד לסיום הבדיקה, קבע מנדלבליט, זילבר אכן לא תייצג את עמדת הממשלה בכנסת. רבים בימין צהלו מ"ההישג האדיר" של שקד. כדי להבהיר לכולנו מה עמדתו האמיתית, עוד באותו היום ביקר היועמ"ש בכנס תמיכה והזדהות שערכו אנשי משרד המשפטים לזילבר. מדהים.

חלף שבוע והיועמ"ש מנדלבליט סיים את בדיקתו. נחשו מהן תוצאות הבדיקה? נזיפה קלה שבקלות לזילבר והודעה כי היא רשאית לחזור ולייצג את הממשלה בכל מקום שישלח אותה אליו. ההשעיה של שקד הייתה בתוקף לשבוע אחד בלבד, עד שמנדלבליט שוב טרח להזכיר לה מי הבוס האמיתי. שקד בתגובה הודיעה כי לא מקובלת עליה עמדת היועמ"ש, וזילבר לא תייצגה בכנסת. קשה לי להאמין שלהצהרה הזו של שקד תהיה משמעות אמיתית. בקרוב מאוד תמשיך זילבר לעשות ככל העולה על רוחה.

לא יבשה הדיו על מכתבו של היועמ"ש לשקד, וקיבלנו עוד דוגמה מאלפת לשלטון המשפטנים. ביום ראשון השבוע אישרה ממשלת ישראל תוספת של 22 מיליארד שקלים לפנסיות של אנשי המשטרה והשב"כ. וכל זאת למה? בפסק דין של בית הדין לעבודה נקבע כי על המדינה להשוות את תנאי הפנסיה של אנשי המשטרה לזו של גימלאי צה"ל. למה? ככה. כי כך החליט בית הדין לעבודה. מי ישלם על כך? ודאי לא שופטי בית הדין לעבודה. כדי לממן הוצאה אדירה זו קוצצו סכומים אדירים מכלל משרדי הממשלה. האם יש צורך בהוצאה האדירה הזו? כיצד יכול שופט בין הדין לעבודה להטיל בהינף יד חיוב בסדר גודל כזה על כלל אזרחי ישראל?

אחד החיבורים המפורסמים והחשובים ביותר בתולדות הדמוקרטיה המערבית הוא קובץ מאמרים ששמו "הפדרליסט". את הקובץ כתבו שלושה מהמוחות הפוליטיים המבריקים ביותר שידעה ארצות הברות, ג'יימס מדיסון (לימים נשיאה הרביעי של ארצות הברית) ג'ון ג'יי (שר החוץ ונשיא בית המשפט העליון) ואלכסנדר המילטון (שר האוצר). הספר הוא למעשה אסופת מאמרים אשר פורסמו בעיתונים שונים כדי לשכנע את הציבור לתמוך בעמדת השלושה באשר לחוקה האמריקנית ולאיזון הראוי בין רשויות השלטון. אחד המאמרים המפורסמים בקובץ זה, מאמר מספר 78 אשר כתב המילטון, עוסק בתפקידה של הרשות השופטת. המילטון כותב שם כי לבית המשפט אין ארנק ואין חרב. כוונתו היא שמתוקף תפקידיהן הרשות המחוקקת והרשות המבצעת אחראיות לקופה הציבורית לטוב ולרע. עליהן לפעול "למלא" את הקופה, ובסמכותם לחלק אותה לציבור. הציבור ישפוט את נבחריו על פועלם. לעומת זאת הרשות המחוקקת אינה נבחרת ואינה נושאת באחריות לקופה הציבורית. כאשר אינך נושא באחריות לא מוסרי כי תטיל על הציבור את עלות את גחמותיך, ויהיו אלה המוסריות ביותר. אדריכלי המהפכה החוקתית בראשות אהרון ברק ויורשיו עד היום חולקים כנראה על המילטון. הם אינם רואים כל בעיה מוסרית בהטלת חובות אדירים על הציבור ללא קבלת אחריות על כך.

עם כל ההערכה להצלחות של איילת שקד בגזרת המינויים לבית המשפט העליון, המהפכה שלה רחוקה מסיום. בתוך הבית פנימה, בתוך תוכי משרד המשפטים, שקד רחוקה מרחק רב משינוי שורשי של המערכת. שלטון המשפטנים עדיין פה והוא חזק כתמיד. לפני כשנתיים פרסמה שקד את מאמרה המפורסם "מסילות אל המשילות", המבקש להחזיר את המשילות לידי הדרג הנבחר על ידי הציבור. נראה כי רכבת המשילות של איילת שקד עדיין רחוקה מרחק רב מהמסילה.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הדור הבא של השו"ת

  הרב אברהם סתיו במאמר...

מיוחד לעשרה בטבת

  המאבק בנצרות, שלא הכרתם

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם