דור האספרסו

 12 abu

אשר בן אבו

היה זה עוד יום רגיל ביישובי המועצה האזורית מטה יהודה. השמש צייצה, הציפורים זרחו והקפה שלי לא יצא טעים. כבר אמרו המומחים לדבר: קפה זה כמו אישה. כל יום מצב רוח אחר. מומחים אחרים לנשים וקפה אמרו: זה עניין של ניואנסים - כמה קפה, כמה מים, כמה לשקר לה על גזרתה. אם מגזימים מעט לכאן או לכאן הדבר הרה אסון.

"לא יצא לי טעים הקפה", התאוננתי אצל אשתי. "אדרבה", היא ענתה בפלפול תלמודי השמור לתלמידות החכמים, "תשתה תה". כל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה סכינאות. "אם הייתי רוצה תה כבר מזמן הייתי שותה סודה, לא כך?" עניתי. "אתה יודע כמה אני מתנגדת לקפה, זה לא בריא, זה תעשייתי, זה מגורען". "אבל את שותה מלא קפה!" התרעמתי. "אדרבה, לפחות שאחד מאיתנו ייגמל".

"אני מכין לי חדש", אמרתי, יותר נכון לחשתי, יותר נכון דמיינתי שאני אומר דבר כזה לאשתי החסה על מימיהם של ישראל. "שלא תעז", קראה היא את מחשבותיי. אני חייב לחשוב באופן מושקט יותר. "ואני מזכירה לך שאתה בדיאטה עוד מהטור הקודם, אז לא בטוח שאתה רוצה להמתיק את הקפה עם ערגלית", שמעתי אותה אומרת בעוד אני מחפש ערגליות במזווה. מאז שחרב הבית נבואה ניתנה לנשותיהם של שוטים.

-          "יודעת מה, תקני לי מכונת קפה!" אמרתי.

-          "מה זה?!" ענתה האישה.

-          "אני מתכוון..." התחיל לומר הצל החיוור שהיה פעם אני, "כמו שלך קנינו מיקסר שתוכלי להכין לי עוגות, אז לי נקנה מכונת קפה, כדי שיהיה מה לשתות ליד העוגות האלו שתוכלי להכין לי עם המיקסר שקנינו לך. הבנת?"

זה היה נשמע חכם לכל הדעות. אשתי לקחה איזה רגע או שלושה כדי להרכיב את המשפט בראש בסדר הגיוני, ובינתיים הרעיון חלחל פנימה אל הלא מודע שלה.

-          "טוב, באמת לא קניתי לך עדיין כלום ליום הולדת…".

הדג בלע את הנספרסו.

עכשיו זה היה רק עניין של ימים עד שאשתי תחליט איזו מכונה הכי כדאי לרכוש. מקסימום חצי שנה. מה שבטוח לא יותר משלוש שנים והיא תעמוד על דעתה באופן הכי איתן שיש. כזו היא אשתי, נחרצת בכל מה שקשור להתלבטויות. אלא שכאן טמונה בעיה נוספת - האישה בכלל לא רוצה שתהיה לנו מכונת קפה. להעמיד דבר כזה אצלה במטבח זה כמו לנפנף בסדין אדום אל מול עיניו של שור עצבני שעדיין לא שתה את הקפה שלו הבוקר.

אז היא התחילה בקונצים.

-          "בוא נעשה את זה יותר מעניין", היא אמרה לי מייד כשנעורה בוקר אחד וזיק של שובבות ניצת בעיניה חסרות הקפאין.

-          "או-או", עניתי כמתבקש.

-          "הרי סתם לקבל מתנה בלי שעשית משהו על מנת להיות זכאי לה זה פשוט בושה, לא ככה?, היא שאלה.

-          "לא", שוב, כמתבקש.

-          "מצוין. אז מעכשיו בכל פעם שתעשה מעשה טוב, למשל: תשטוף כלים, תחליף לילדה, לא תשתה קפה, ועוד, תוכל לקבל מדבקה"

-          "לא אשתה קפה?"

-          "תקבל מלא מדבקות"

-          "ואז, כשאקבל מלא מדבקות?"

-          "נקנה עוד מדבקות. אני מכירה חנות זולה"

-          "ומכונת הקפה?"

-          "עדיין בודקת, תשמע יש המון סוגים…"

-          "מקבלים מכונת קפה בסוף?"

-          "שאלה טובה, לא חשבתי על זה לעומק"

מאז שהעליתי את הרעיון המטופש של מכונת הקפה שיחות כאלו הפכו לדבר שבשגרה. מדי שעתיים אני מקבל מאשתי הודעה על מבצעים לכיסאות למחשב, ציורי שמן, חיתולים רב-פעמיים - בצירוף טקסט "רוצה ליומולדת?"

ערב אחד תפסתי את אשתי לשיחה רצינית. "חשבתי על כל העניין של מכונת הקפה. אולי באמת אין צורך. זה סתם מותרות, ולא בריא וכל זה". אמרתי. "ידעתי שתגיע למסקנה הנכונה!" קרנה אשתי מאושר. "יופי", עניתי, "אז אשמח שתקני לי ליום הולדת מכונת ופל בלגי".

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הדור הבא של השו"ת

  הרב אברהם סתיו במאמר...

מיוחד לעשרה בטבת

  המאבק בנצרות, שלא הכרתם

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם