רכבת לילה לרפורמה

 4 night train

אבינועם הרש

אני יושב מול בני נוער במושב בצפון הארץ, ופותח בשאלה כללית: אז מה דעתכם על חתונת לוסי וצחי?
כמה נערים בכיתה י' מנסים בשפת הגוף שלהם למצוא את התשובה הרצויה. התבוללות. ומה נסגר עם התקשורת שכבר שבוע לא מרפה מפסטיבל החתונה הזאת? השאר מסתכלים עליי.

נערה אחת מרימה את היד ושואלת: "אתה יודע כמה קשה היום למצוא אהבה? חשבת כמה רווקים ורווקות יש? אז עד שכבר זוג אחד מצא אהבה אתה רוצה שנבטל את זה בגלל שהיא גויה והוא יהודי? חלאס כבר עם ההלכה הזאת. אתה מבין שחיים רק פעם אחת?"

אני מקשיב ושותק. ואז עובר לשאלה הבאה לבנים: "תגידו, אמיתי, אם אתם קמים בבוקר ולא בראש שלכם להניח תפילין, מה אתם עושים?"

אם הייתם אמורים לממש את החלומות המקצועיים שלכם ולחיות שנה בסביבה מלאה גויים, כאשר אתם מודעים לכך שיש יותר מסיכוי סביר שלא תצליחו לשרוד ולשמור על הזהות היהודית והלאומית שלכם - האם בכל זאת הייתם הולכים על זה ומגשימים את החלומות שלכם או שהייתם מוותרים בגלל חשש לזהות היהודית?

מבטים מוחלפים. חיוכים מתפזרים. הראשון עונה: "לא הבנתי מה השאלה בכלל? ברור שאני לא מניח". חבר שלו מתערב: "מקסימום מנסים 'לגלגל תפילין'. בקטנה. שלוש דקות וסיימנו".

המשכתי: "כמה מכם שמעו סיפור גבורה מצמררים על יהודים שמסרו את נפשם בשביל להניח תפילין?"

כל הידיים באוויר. שוב שתיקה. אני ממשיך: "תגידו, אם עכשיו אני מציע לכם להצטרף למשלחת יוקרתית במיוחד של בני נוער מכל העולם שתקיף את כדור הארץ בטיול עצבני שכולל את האטרקציות הפסיכיות ביותר שאי פעם ראיתם, מה השאלה הראשונה שתשאלו?"

ידיים מונפות באוויר. ראשון עונה: "איפה אוספים את הכרטיסים?" נער שני מרים ויורה בחיוך: "האם אפשר להביא חברים?"

אני עוצר אותם רגע ושואל: "מה דעתכם על: האם יש אוכל כשר או איפה אפשר לקרוא בתורה במניין?"

הם מסתכלים עליי כאילו הרגע ראו זומבי שברח ממחלקה סגורה. את מי זה מעניין? תפילה במניין? בגלל זה לבטל טיול מטורף מסביב לעולם? נסחפנו קצת.

אני מגיע לנקודה. מדבר איתם על סטטיסטיקות של התבוללות בארצות הברית. על החברויות שנוצרות בקמפוסים באוניברסיטאות היוקרתיות בעולם בין יהודים לגויות והפוך. ואז שואל:

"ואם הייתם אמורים לממש את החלומות המקצועיים שלכם ולחיות שנה בסביבה מלאה גויים, כאשר אתם מודעים לכך שיש יותר מסיכוי סביר שלא תצליחו לשרוד ולשמור על הזהות היהודית והלאומית שלכם - האם בכל זאת הייתם הולכים על זה ומגשימים את החלומות שלכם או שהייתם מוותרים בגלל חשש לזהות היהודית?"

כמה נערים מתבלטים. אחרים אומרים שכנראה היו נמנעים, וכמה מהם בטוחים שעם כל הכבוד ליהדות ולהלכה, ויש כבוד, החלומות האישיים שלנו שווים יותר.

שאלתי אותם בסוף: מי מהנוכחים כאן מדריך? רוב הידיים הונפו באוויר. "ואם חניכים שלכם ישאלו אתכם את אותה שאלה – נניח שהציעו להם לקבל מלגה יוקרתית במקום ובסביבה בעייתיים מאוד שעלולים לסכן את הזהות שלהם, ואז הם שואלים אתכם בתור המדריכים שלהם מה אתם ממליצים להם לעשות, מה הייתם עונים להם?"

מבוכה נכנסה לחדר. הם הסתכלו זה על זה. "נקודה למחשבה", אמרתי וסיימתי את הדיון כאשר סימן השאלה הענק מרחף באוויר.

בסוף, כשיצאתי החוצה, שאלתי את עצמי: יכול להיות שאנחנו, כן, כולל אני ותעדוף המצוות הפרטי שלי, מתקדמים בצעדי ענק לעבר סממנים רפורמיים הרבה יותר מהר ממה שחשבנו?

האם אנחנו נמצאים על רכבת לכיוון אחד שדוהרת מהר מדי לתחנה שלא התכוונו להגיע אליה?

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היסטוריה על סולם אחד

  הטור האישי של סיון...

מנהלי בית ספר, לכאן

  אבינועם הרש ביוזמה חדשה...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-5764476

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם