מדינת הרווחה והמגזר השלישי

 4 revacha
התורה מכוונת אותנו למערכת רווחה לא מבוססת, המושתתת על הלב היהודי האידיאליסט ועל מערכת הלכתית שדואגת לחלשים * מדינה שלא מתחשבת בזה וחונקת את אזרחיה במיסים עד שאינם יכולים לתת מנדבת ליבם – אינה יכולה להיחשב מדינה יהודית

ד"ר אשר מאיר, ראש המחלקה הכלכלית בפורום קהלת

מערכת הרווחה המודרנית, "מדינת הרווחה", היא מערכת מאוד ממוסדת ואלמונית. הדגש הוא על קריטריונים שקופים ושוויוניים, ועל ניהול מקצועי של הפיננסים.

לעומת זאת, מערכת הרווחה שאנחנו פוגשים בתורה היא מאוד לא ממוסדת. בהקשר של צדקה התורה מרבה לפנות ישירות אל רגש החמלה: "לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון" (דברים טו, ז), ושמה דגש על תמיכה מוסרית לצד זאת הכספית, ועל ערך הרעות בין הנותן למקבל: "כי ימוך אחיך... והחזקת בו גר ותושב וחי עמך" (ויקרא כה, לה).

גם במתנות עניים של האיכר, כמו לקט, שכחה ופאה שהעני אוסף בעצמו, בסופו של דבר מדובר באדם שבפועל הוא אורח באחוזה של האיכר. כנראה לא במקרה אנו מוצאים במגילת רות שבעז גילה עניין אישי במצוקה של רות ונעמי כשרות באה ללקט בשדה שלו בבית לחם; ככל הנראה התנהגות זו מבטאת אידיאל של התורה שבו איסוף מתנות העניים יתפתח ליחס אישי ותומך בין מקבל ונותן.

אולם, כבר בשלב מוקדם מאוד בתולדות עם ישראל התגבשו גופי צדקה ממוסדים ובעלי כללים שקופים ונוקשים. אנו מוצאים במשנה (פאה פרק ח) כללים לכמה נותנים: "אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מכיכר בפונדיון מארבע סאין בסלע". לצד זה מוצאים כללים מי זכאי לקבל: "מי שיש לו מזון שתי סעודות לא ייטול מן התמחוי; מזון ארבע-עשרה סעודות לא ייטול מן הקופה". יש גם כללים על מבנה הניהול: "והקופה נגבית בשנים ומתחלקת בשלושה".

לא רק שיקול דעת של הגבאי המסוים מוגבל; נראה ששיקול הדעת של הקהילה עצמה מוגבל. יש דפוס מינימום קבוע של מוסדות צדקה שכל קהילה מחויבת לו. הראשונים הסכימו, וכך נפסק בשו"ע, שמוסדות צדקה הם חיוב מוחלט של קהילה: "וכופין בני העיר זה את זה להכניס אורחים ולחלק להם צדקה" (שו"ע יו"ד קסג). מדובר למעשה ב"מדינת רווחה".

עם כל היתרונות של הפנייה אל הרגש והאחווה, והרצון ליצור קשרים של ממש בין נזקק ונותן, יש לגישה זו גם חסרונות. תמיד יהיה נזקק כזה שאין לו אחים או שכנים שיכולים או שנוטים לעזור לו, או שאין לו משום מה כישרון לעורר חמלה. לכן כבר לפני אלפי שנים נקבעה נורמה יהודית/תורנית של "מדינת רווחה" שמספקת בסיס אחיד ומינימלי.

את היתרונות היקרים והישנים מספקות היום שלל עמותות וולונטריות שמוסיפות את הממד האישי שהתורה מציירת כחיוני: רוח התנדבות, אכפתיות, מעורבות אישית בגורל של הנזקק. החשיבות של עמותות אלו אינה נשחקת במשך השנים אלא דווקא גדלה. משק עשיר כמו זה של מדינת ישראל מצליח לספק את הצרכים הבסיסיים של התושבים באמצעות עבודה כשכירים וקצבאות רווחה מידתיות, ושמירה על מיסוי מידתי מותירה לאזרח אמצעים שמאפשרים לו לתת חלק הולך וגדל של ההכנסה שלו לארגונים שמקדמים את פני החברה בתחומים כמו חינוך, בריאות ותזונה. נתוני סקר משקי הבית מעיד שסכום התרומות הפרטיות הולך וגדל בעשור האחרון, תוך כדי כך ששוק עבודה איתן הוביל דווקא לירידה ניכרת בשיעור התמיכות בסך ההכנסה.

מדינת ישראל הרואה בעצמה קהילה יהודית צריכה להישאר מחויבת למדיניות רווחה אוניברסלית ממלכתית שוויונית שמבטיחה רמת חיים מודרנית והגונה לכל אזרח. עם זאת, שמירה על הוצאות ממשל מידתיות ומיסוי נסבל יעצימו את המגזר השלישי להוסיף את הממד החיוני של עזרה לזולת המצטייר בפסוקי התורה: רגש, אחווה, אכפתיות ומעורבות אישית.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היסטוריה על סולם אחד

  הטור האישי של סיון...

מנהלי בית ספר, לכאן

  אבינועם הרש ביוזמה חדשה...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-5764476

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם