יומני הקברניט המרזה

 12 abu

אשר בן אבו

יומן הקברניט. יום ראשון. 8:32.

הרעב כבר מתחיל לתת את אותותיו. אבל אני חזק. הבוקר אשתי חלפה על פניי ובידה כוס קפה וצלחת של עוגיות קעקעת כמיטב המסורת העיראקית שהיא אינה חלק ממנה. המראה היה קשה מנשוא והריח שבעתיים. אני שתיתי תה לואיזה עם זרעי צ'יה ושאלתי נפשי למות. מוטב כבר היה לי לשתות מי-ים מלוחים. בעיתות כאלו אני מזכיר לעצמי את המטרה הסופית של המסע הזה שהחל לפני חמש דקות - שישה קילו פחות. ארורות תהיינה הקלוריות!

יומן הקברניט. יום שני. 16:00.

אף אחד לא הכין אותי למפגש עם השעה ארבע. מעודי לא ייחסתי לשעה זו חשיבות יתרה, מה גם שאני בכלל לא אנגלי. משום מה כוח נסתר בחש בבני מעיי בדיוק בשעה זו והרגשתי דחף בלתי נשלט לכוס תה עם עוגת פרלינים שכבות. רק בנס לא הייתה לנו בבית עוגה שכזו.

יומן הקברניט. יום שני. 18:20.

לפי ספר המתכונים עליי רק להוסיף אבקת סוכר והעוגה מוכנה. אני מקווה שההיסטוריה תסלח לי. שום בן אנוש לא עמד בעינוי שכזה ויצא כשידו על העליונה. ידי שלי מסדרת היטב את הפרלינים על העוגה. בחרתי לסדר אותם בצורת שטן, על כי זה מה שהם, ובזה הרגע כרַתּי ברית עמו.

יומן הקברניט. יום שני. 18:51.

הישועה הגיעה מכיוון בלתי צפוי. אשתי נכנסה עם הבנות וראתה אותי מושיט יד לחתוך לי פרוסה נאה. "אל תשלח ידך את הנער!" היא זעקה. אוי לה לאותה בושה. בתי הבכורה אומרת לי בעיניה "האומנם, אבא?" ובפיה אומרת לי "הם! הם!" נתתי לה את העוגה. הפעם ניצלתי, וגם נישואיי.

מתן צור אוכל פיתה עם ביצה. יאיר יעקבי אוכל פיתה עם שוקולד. נדב נוה אוכל פיתה עם מנה חמה. אני אוכל את הלב עם פריכית בצד. לא כל האנשים נולדו שווים. חלקם נולדו בארצות המגרב עם מטבוליזם עצל ורצון תמידי לפתיתים, וחלקם, שהתמזל מזלם, נדדו ארצה ממזרח אירופה שם חינך עצמו הגזע הבהיר להסתפק בקב חרובים משבת 

יומן הקברניט. יום רביעי. 9:02.

בדרכי לעבודה. בימים אלה כל בני האנוש נדמים עליי כקרואסונים, מי חמאה ומי שקדים. רק בנס לא סידרתי נגיסה הגונה לאדון כרסתן שחיכה בתחנת האוטובוס. הוא הבין שמשהו אינו כשורה כשעמדתי לפניו ובירכתי "בורא מיני מזונות" בשם ומלכות. אכן, תורה מגנא ומצלא. דחפתי בין שיניי גזר לא קלוף והמשכתי בדרכי.

יומן הקברניט. יום חמישי. 11:08.

מתן צור אוכל פיתה עם ביצה. יאיר יעקבי אוכל פיתה עם שוקולד. נדב נוה אוכל פיתה עם מנה חמה. אני אוכל את הלב עם פריכית בצד. לא כל האנשים נולדו שווים. חלקם נולדו בארצות המגרב עם מטבוליזם עצל ורצון תמידי לפתיתים, וחלקם, שהתמזל מזלם, נדדו ארצה ממזרח אירופה שם חינך עצמו הגזע הבהיר להסתפק בקב חרובים משבת לשבת. על פי המשקל ירדתי כבר מאה שישים ושלושה גרמים מדויקים.

יומן הקברניט. ערב שבת. 20:49.

להתענג בתענוגים, ברבורים ושלו וסלט ביצים. אני כפַתּי את עצמי בארון. אשתי והבנות שרות בעונג זמירות שבת, ובינתיים אני ניזון מנסורת שמצאתי במדף הבוקסרים. אני משכנע את עצמי שיש לזה טעם של עוף. סירבתי בנימוס לתוספת. ביקשתי מהבנות בכל לשון של בקשה להימנע מזמירות הכוללים מילים קולינריות אך הן התעקשו לשיר בקול "לא-ל ירצו כמנחה על מחבת". לו מחבת בידי, הייתי מטגן בה בזה הרגע את כל בהמות שדי.

יומן הקברניט. שבת לפנות בוקר. 05:04.

קולות חשודים נשמעים מכיוון המטבח. ניגשתי לברר מי אחראי להם וגיליתי שזה אני. א-לוהים! האם זה אני שמעמיד סיר דגים על הפלטה? וכיצד הפלטה לא כבתה מזמן? האם זה אני שמאריך את השעון ביד אחת וביד השנייה מסדר סלטים על השולחן כפתור ופרח אריח על גבי לבנה? אנשים אומרים שמשקאות ממותקים זה הרוע בהתגלמותו אז איך זה שאני מוזג קולה לתוך קערת המיקסר? ודאי שאין אני עושה כל אלו אלא מעשה שטן הוא.

יומן הקברניט. שבת בבוקר. יום סביר. 9:00.

אשתי נחרדת לגלות את המטבח הפוך ומזוהם. אני כבר לא שם. אחרי לילה כזה לא נותר בידי אלא למהר אל בית התפילה ולבקש מחילה על מעשיי מהיושב במרומים. אינני יודע אם יש עניין מסוים לציין אך במקרה, השבת אחרי התפילה בן חמו עושים קידוש מפואר לרגל הולדת הבת. יומן הקברניט. סוף.

לשבת

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היסטוריה על סולם אחד

  הטור האישי של סיון...

מנהלי בית ספר, לכאן

  אבינועם הרש ביוזמה חדשה...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-5764476

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם