מהמסך אל הסכך

 15 sivan

סיון רהב מאיר

1. יום כיפור מאחורינו. האם החוויה מתפוגגת וזהו? הנה מה שכותב הרב יוני לביא: "אם עד היום חשבתם שהטופ הרוחני שאפשר להגיע אליו הוא תפילה נעילה, קבלו תיקון. יש משהו גבוה עוד יותר: סוכות! תודו שבמבט ראשון זה נראה מוזר. עצים, מסמרים, סדינים, ענפי דקל – מה רוחני פה בכלל? ובכל זאת, זו החוליה האחרונה והגבוהה ביותר בשרשרת החגים שפותחת לנו את השנה. יום כיפור, עם כל גדלותו, הוא רק שלב מעבר, חלק הכרחי בתהליך התיקון, אבל אי אפשר לעצור בו. המגמה הסופית היא לחזור אל החיים. לשוב אל הטבע והעולם, ועם כל האנרגיות האדירות שצברנו – להתחבר מחדש לחיים ולרומם אותם. נאמר זאת כך: אחרי יום הכיפורים חייב לבוא סוכות, וסוכות יכול לבוא רק אחרי יום הכיפורים. למה? כי הימים הנוראים אינם צורת חיים טבעית ובריאה של אדם. אלו ימים של מיעוט כוחות, של התכנסות וחשבון נפש. יש להם תפקיד חשוב בהחזרת האיזון שנאבד בגלל החטאים, אך הם אינם המטרה. אנחנו מתחברים בהם אל המקור והשורש, אבל התכלית היא דווקא חג הסוכות, שבו האדם חוזר אל העולם ואל הטבע עם כל עוצמות החיים. זהו האידיאל היהודי, שאינו דוגל בהתנזרות אלא בקידוש העולם. יום אחד בשנה עושים יום כיפור ו'עוצרים את העולם', אבל האתגר האמיתי הוא להכניס את התוכן הזה לחיינו 364 ימים בשנה".

2. סוכות מכונה "זמן שמחתנו", אבל הוא גם "זמן משפחתנו". הנה נקודה למחשבה, אקטואלית מאוד לימים הצפופים והמשפחתיים האלה, מפיה של חמותי, מנחת ההורים זיווה מאיר:

"הרבה הורים שואלים: היכן עובר הגבול בין הזמן שאני מקדיש לעצמי לבין הזמן שאני מקדיש לילדים? אבל בעצם, זמן שאנחנו מקדישים לילדים פירושו גם הקדשת זמן משמעותית מאוד גם לעצמנו. אין נפלא מזה. אם רואים זאת כשעבוד וכקורבן זו החמצה. מי שמרגיש שהוא משתעבד לילדים שלו כנראה לא עושה את זה נכון. את העבודה הכי מדויקת של האדם עם עצמו הוא יכול לעשות רק באמצעות התא המשפחתי. זו הסדנה שבה אנחנו מתפתחים. אם אנחנו מחוברים לעצמנו באמת, כנים עם עצמנו, אנחנו מוצאים גם זמן פרטי לעצמנו וגם לזוגיות וגם לילדים. מספרים על בחורה שהכריזה באוזני רב גדול שהיא רוצה להקריב את חייה לתורה. במקום להתלהב הוא אמר לה: בלי טובות. אל תקריבו את עצמכם לילדים, היהדות מתנגדת לקורבנות אדם".

3. סיבות רבות יש לבניית הסוכה, אבל ככל שהעולם הופך מתקדם וטכנולוגי יותר, הסיבה הופכת מהפכנית יותר. בלי לחפש משמעות היסטורית ורמזים קבליים, בניית הסוכה היא פשוט האקט החתרני ביותר שאדם בעל אייפון ואייפד יכול לעשות: לצאת החוצה לטבע, לקחת קרשים, לחבר אותם, לפרוס ענפים ולסיום לחפש גם את ארבעת המינים. לרבים הסוכה היא המפגש השנתי עם הדשא, השמש, הירח והנמלים. זו לא אפליקציה, זה הדבר עצמו: צריך להריח את האתרוג, להסתכל מקרוב על ענפי ההדסים, ובתוך הסוכה להרים את הראש למעלה כדי לבדוק אם יש בה יותר צל או יותר אור. אחת השאלות המפורסמות של רבי נחמן מברסלב לחסידיו הייתה: "האם הסתכלת היום אל השמיים?" כבר לפני מאתיים שנה הוא הרגיש שאנשים רצים מהיריד אל החנות, מבאר המים אל הרפת, ואינם מרימים לרגע את ראשם להיזכר במציאות שמעל העולם הגשמי. חסידיו טוענים שהוא ניבא את הימים האלה, שבהם נעבור ממעלית למשרד, מחניון לקניון, בלי להביט אפילו פעם אחת על השמיים. חג הסוכות הוא שבוע אחד בשנה שבו אין לנו ברירה אלא לעשות את זה, לצאת מהמסך אל הסכך.

4. מרבים לדבר על "מלחמת יום הכיפורים", אבל בעצם זו הייתה גם "מלחמת סוכות". השנה הלך לעולמו הרב ישעיהו הדרי זצ"ל, מקים ישיבת הכותל. נזכרתי בימים אלו בכנס שנערך במלאת ארבעים שנים למלחמה, שבו הוא קיבל את פני המוני תלמידיו ("צוציקים בני עשרים שפתאום הפכו בני שישים"). באולם ההומה סיפרו כולם אומנם כיצד נעקרו בעיצומו של היום הקדוש מתפילת יום כיפור אל מלחמת יום כיפור, אבל רוב הזיכרונות עסקו בכך שארבעה ימים אחר כך הגיע חג הסוכות. חלקם נזכרו איך שרו, תוך כדי הקרבות, את פסוקי ההלל שנוהגים לומר בתפילות החגיגיות של הימים האלה. חלקם סיפרו איך בבוקר איבדו חברים ובערב ניסו בכוח לשמוח ולרקוד, "זכר לשמחת בית השואבה" של סוכות. חג שכולו שמחה ויציאה אל הטבע הפך חג שכולו חששות ויציאה אל הקרב. מעניין שגם בתוך התופת פרטי ההלכה הם שהטרידו אותם. מאות מהלוחמים בחזית הצפון או הדרום מצאו עצמם, לצערם הרב, בלי ארבעת המינים, בלי סידורי תפילה לחג, בלי ספרי תורה ובעיקר בלי סוכות.

לפני שיח הלוחמים באולם הישיבה נשא הרב הדרי את הנאום המרכזי והעלה עוד ועוד זיכרונות מאותם ימי סוכות שעברו תלמידיו בשנת תשל"ד: "זה היה ביום שלישי בערב בתעלת סואץ. המתח היה אדיר אחרי יומיים של לחימה עזה, אבדות כבדות וחשש גדול מהאויב. המח"ט אברהם ברעם העביר לצוותים תדריך לפני קרב, ואחרי שסיים את הפקודה קרא: 'האם הכול ברור? האם יש למישהו שאלות?' 'כן', קם יצחק צפתמן, מחיילי ישיבת הכותל, ואמר: 'מחר ערב סוכות ואנחנו רוצים שתדאג לנו לארבעת המינים'. אחרי המלחמה סיפר המפקד הזה, שהגדיר את עצמו רחוק מתורה ומצוות, שאילו הייתה האדמה רועדת מתחת לרגליו ובולעת אותו הוא היה מופתע פחות משהופתע מהבקשה המוזרה הזאת. ארבעת המינים באמצע מלחמה? אבל צפתמן התעקש: 'אנחנו חייבים ארבעת המינים'. המפקד, כשהעביר באותו ערב לעורף את הבקשות לציוד הנדרש, הוסיף גם: 'ותשלחו ארבעת המינים'. בהתחלה צחקו עליו בקשר, אבל בסוף השתכנעו. בבוקר למחרת הגיעו לשם גם ארבעת המינים. צפתמן ביקש מהמפקד שייטול לולב ויברך, ואמר לו שהמצווה תהיה לזכותנו, הלוחמים, כדי שננצח.

"שנה אחר כך, בערב סוכות, יצא צפתמן מהישיבה, קנה ארבעת המינים ונסע לביתו של המפקד בחולון. אבל עם הלולב, ההדס, הערבה והאתרוג שקנה הוא נתן למפקד גם את ספרו של יגאל ידין. המחקרים הארכאולוגיים האלה שלו החלו להתפרסם בשנים ההן, והרמטכ"ל הישראלי ידין גילה איגרת עתיקה שבה הרמטכ"ל הקדום בר כוכבא, בזמן חג הסוכות, בזמן מלחמה, דואג לעצמו לארבעת המינים. זו איגרת שבר כוכבא כותב לאדם ששמו יהודה בר מנשה. הוא מודיע לו שהוא ישלח לאזור עין גדי שני חמורים משלו כדי להעמיס עליהם לולבים ואתרוגים לכל המחנה של בר כוכבא. צפתמן רצה להראות למפקד שגם בר כוכבא לפני אלפיים שנה, בזמן המלחמה ברומאים, חשב על המצווה הזאת והתאמץ לקיים אותה".

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
חורבן הבית

  אבינועם הרש במאמר על...

מכתב גלוי לבני נוער

  הרב יונה גודמן קורא...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם