סיקור הבחירות לרבנות

 4 rabanut
חבר האספה הבוחרת את מועצת הרבנות הראשית מספר על התנהלותה המזלזלת של התקשורת סביב בחירת חברי המועצה * מדוע לא סיפרה התקשורת על פועלם חובק הזרועות של כל אחד מהמועמדים, ורק לגלגה על החלוקה העדתית? * כל זאת, כמובן, בלי להזכיר את הכיסא ה"דתי" ה"ערבי" וה"ספרדי" בבית המשפט העליון

אריה פרידמן, יו"ר המועצה הדתית רעננה

כחבר האספה הבוחרת את מועצת הרבנות הראשית השתתפתי בהליך בחירת עשרה רבנים, שעם הרבנים הראשיים הרב דוד לאו והרב יצחק יוסף ורבני ארבע הערים הגדולות בארץ מהווים את "מועצת הרבנות הראשית לישראל".

שישה עשררבנים הציגו את מועמדותם. עברתי על הרשימה. את רוב השמות הכרתי. את אלה שלא בדקתי בגוגל. כולם, כל שישה עשר המועמדים, הם אישים מהשורה הראשונה. מנהיגי ציבור משכמם ומעלה. מעורים בקהילה ובעשייה רבנית וקהילתית, מי ברמה המקומית ומי ברמה הארצית.

אבל כל הרזומה הציבורי המפואר הזה "נחסך" ממי שקיבל את המידע על המועמדים דרך מסנן אמצעי התקשורת. הם דילגו על שלב הצגת המועמדים כי הם התמקדו בפרט פיקנטי, שהוא אכן יוצא דופן, בהליך הבחירה.

בכל תוכניות הלהג לגלגו "פרשנים מטעם" על הנצחת ההפרדה העדתית. אך כל הפרשנים וכל הרזי ברקאים למיניהם לא עצרו לרגע לשאול: ומה קורה בבית המשפט העליון? מכירים את המושג "הכיסא הדתי"? "הכיסא הערבי"? "הכיסא הספרדי"? זה ז'רגון של בית המשפט, לא של בית המדרש

על פי חוק בחירת חברי מועצת הרבנות הראשית, חולקו המועמדים לשתי רשימות: שמונה רבנים אשכנזים התמודדו על חמישה מקומות במועצה ושמונה רבנים ספרדים התמודדו על חמישה מקומות נוספים.

המטרה פשוטה: מחצית מחברי המועצה חייבים להיות אשכנזים ומחציתם ספרדים כדי לשמור על השוויון בין העדות בשל ההבדלים בין מנהגי העדות ובשל הרצון לשמר את שיטות הפסיקה ולתת לגיטימיות לדרכי החיים של כל העדות המרכזיות המרכיבות את החברה הישראלית.

כל זה לא עניין את התקשורת. היא זיהתה פיקנטריה עיתונאית, ובכל תוכניות הלהג לגלגו "פרשנים מטעם" על הנצחת ההפרדה העדתית. משפט כמו "בשנת 2018 יש מי שעוד מפריד בין אשכנזים וספרדים" ליווה את מטחי השנאה לדת, ליהדות ולפרשנותם המוכרת על שאין כלל מקום לרבנות הראשית בישראל ה"חופשית".

אך כל הפרשנים וכל הרזי ברקאים למיניהם לא עצרו לרגע לשאול: ומה קורה בבית המשפט העליון? מכירים את המושג "הכיסא הדתי"? "הכיסא הערבי"? "הכיסא הספרדי"? זה ז'רגון של בית המשפט, לא של בית המדרש. זה נוהג של בחירת הרכב שופטי העליון, לא של מאמיני הכוח העליון. איפה הלעג של שדרני הרדיו? איפה הבוז של פרשני המדיה? "כיסא דתי בשנות האלפיים"? מדוע לא נבחרים שופטי בית המשפט על פי איכותם? מדוע קיים המושג "כיסא ספרדי" או "כיסא ערבי"?

אבירי המיקרופון הציבורי לוקים בשיפוט סלקטיבי: אם מדובר בנושאים בעלי גוון דתי הם תוקפים בשצף קצף, אולם במקרים קיצוניים בהרבה שאין בהם שום היגיון, בוודאי לא "במדינת ישראל שנת 2018", מתמלאים פרשנינו האמיצים ביראת קודש וקול דממה דקה יישמע!

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היסטוריה על סולם אחד

  הטור האישי של סיון...

מנהלי בית ספר, לכאן

  אבינועם הרש ביוזמה חדשה...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-5764476

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם