הנס הגדול של נַפַח

 6 ben artzi
רק ארבעים וחמש שנים אחרי מלחמת יום הכיפורים הגיע הזמן להטיל את אלומת האור על ימי המלחמה הראשונים, אלו שקדמו לקרב הבלימה המפורסם של קהלני בעמק הבכא * שמענו עליהם מעט ב'תיאום כוונות' של הרב סבתו ומהסיפורים על דב אינדיג ב'מכתבים לטליה', אולם מתברר שעל גדולת הימים הללו טרם סופר * ד"ר חגי בן ארצי מתאר כיצד החלטה חסרת היגיון של הרמטכ"ל היא שאפשרה את הניצחון – ולכו תסבירו את זה ללא עזרה משמיים * הוא מספר על תלמידי ישיבות ההסדר החדשות שנלחמו כמו אריות, עד שאפשר לומר שבזכותם הוכרע הקרב על הגולן * כנראה עכשיו החוקרים יסתכלו על המלחמה הזאת אחרת * הפרק ההיסטורי שזכה להיכתב רק עתה

ארנון סגל

טעות איומה של רפול, רפאל איתן ז"ל, הצילה את הגולן ואת עם ישראל מתבוסה בחזית הצפונית במלחמת יום הכיפורים. חטיבת יפתח (679), חטיבה אלמונית לחלוטין שנועדה בכלל להיות מוצבת בקו השני ושהטנקים שלה בקושי תפקדו, התמסרה לבדה לקרב ההכרעה הלאומי הדרמטי במרכז הגולן והביאה, במחיר נפגעים עצום, להיפוך הגלגל בימים שבין יום הכיפורים לסוכות תשל"ד.

ב'מגילת הגבורה במלחמת יום הכיפורים' מנסה חגי בן ארצי להשיב לחטיבה 679 את כבודה האבוד. הוא מספר איך במלחמה ההיא התנהל הכול אחרת לחלוטין מהתכנונים המקוריים של צה"ל, ואיך למרות זאת ואולי דווקא בשל כך מה שעמד להיות תבוסה נוראה וטבח נרחב בכוחותינו התברר לבסוף כתשועה גדולה.

חגי בן ארצי מתאר את קרבות דורותינו באותו סגנון שהוא מספר על מלחמות החשמונאים ועל המרידות ברומאים במגילות הקודמות שפרסם. במשפטים קצרים הממוספרים כפסוקים, כאילו מדובר במגילת אסתר או לחלופין במגילת איכה, הוא שוטח תיאור היסטורי מדוקדק, פרט לפרט, והכול מלווה באותה אמונה עמוקה שמחלחלת אל הקוראים – בין שמדובר בתיאור קורות ימי קדם בין שבמאורעות מהעידן שלנו – "אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט".

זו אמורה להיות חלק ממגילה רחבה יותר שעוסקת בכל מלחמת יום הכיפורים שבן ארצי מקווה להשלים כבר בסתיו הקרוב, והמגילה המתפרסמת כעת לרגל מלאת ארבעים וחמש שנה למלחמה ההיא מתמקדת רק בלחימה במרכז רמת הגולן, שניהלה כאמור חטיבה 679. על חטיבה זו כבר נכתב רומן חשוב וידוע, 'תיאום כוונות' של הרב חיים סבתו. הרב סבתו כתב גם מבוא למגילה הנוכחית של בן ארצי, אבל נדמה שהרומן המסופר מנקודת מבטו של חייל פשוט איננו חושף את מלוא משמעותו הדרמטית של הקרב המדובר, ובן ארצי ביקש להשלים את התמונה על סמך תחקירים של אגף ההיסטוריה בצה"ל, שפרסם את מהלכי הקרבות של החטיבה הזאת, וגם על סמך ספרו של מפקד החטיבה אורי אור, 'אלה האחים שלי'.

"כאשר הותקפו הטנקים ומפקד הפלוגה שרול איבד את ידו, קשר הרב מדן לזרועו במקום חוסם עורקים את חולצת השבת שבה הגיע מן הישיבה. הוא הצליח לעצור את הדימום החזק, וכך הציל את חיי המפקד. שרול, בשרידי הכרה, צעק אז לנהג הטנק: 'סע קדימה'. זו הייתה התאבדות ממש. הוא אמר לעצמו: אם אסע אחורה הסורים יגמרו אותי, ולכן נסע קדימה ובמפתיע הצליח לעבור את הכוחות הסוריים"
חיילים אלמונים

"מדובר בחטיבה מיוחדת", מתאר בן ארצי, "כי רוב גדול של חייליה היו בכלל מוסבי שריון ולא שריונרים מקוריים. לקחו אותם לפני מלחמת יום הכיפורים מהנח"ל או מהצנחנים ואמרו להם: עכשיו תהיו שריונרים כי במלחמה הבאה נזדקק לשריון, והצנחנים לא יילחמו. זה התברר כנכון. מלחמת יום הכיפורים הייתה בעיקר מלחמת שריון בשריון. קרבות השריון הגדולים ביותר מאז מלחמת העולם השנייה התנהלו במלחמה ההיא, בעיקר בסיני אבל גם ברמת הגולן. הסורים הכניסו לרמת הגולן אלף וארבע מאות טנקים. לצערנו מולם היו מעט מאוד טנקים שלנו. מצידנו התייצבו חטיבות, ואילו מצידם דיוויזיות, אוגדות.

"את הקצינים לחטיבת השריון הזאת לקחו מהנח"ל, וברוב המקרים היה מדובר בבני קיבוצים, ואילו החיילים הפשוטים היו בעיקר הסדרניקים. מכיוון שהם היו מוסבי שריון הם לא היו אמורים להיות מוצבים בקו הראשון, כי אלו לא שריונרים אמיתיים.

"בתחילת המלחמה היו בגולן שתי חטיבות סדירות: חטיבה 7 בצפון הגולן וחטיבה 188 בדרומו, אבל התברר שאת הקרב המכריע על רמת הגולן לא עשו לא זו ולא זו, אלא דווקא חטיבת המילואים המצ'וקמקת שהייתה בכלל בשלבי הסבה. היא הייתה אמורה לקבל טנקים חדשים ומשופרים במקום הטנקים המיושנים שהיו בה עד אז, אבל המלחמה פרצה בטרם התרחש תהליך השדרוג הזה. גם מחנה האֵם ביפתח היה מצוי בשלבי מעבר, ולמעשה היה אז אתר בנייה גדול. בפרוץ הקרבות הכול היה בשלבי הכנה, התכוננות והסבה.

"המלחמה פרצה ביום הכיפורים בשתיים בצהריים, ורק אז החלו לגייס מילואים. במרכז רמת הגולן ובדרומו שהתה אז כאמור חטיבה 188, ובסך הכול היו לה שישים–שבעים טנקים שהיו מפוזרים במוצבים ולא פעלו ככוח מגובש. חטיבה 7 פעלה מקונייטרה וצפונה, אבל לא שם היה מוקד ההתקפה הסורית בראשית המלחמה.

"המתקפה הסורית בצפון הרמה הייתה מינורית למדי, וחטיבה 7 התמודדה איתה בהצלחה. המאמץ הסורי העיקרי התרכז בדרום-מרכז רמת הגולן, באזור בקעת חושנייה, מושב קשת של היום. ביום כיפור פרצו שתי אוגדות סוריות לשטח ישראל במרכז רמת הגולן. אחת מהן פנתה דרומה לכיוון רמת מגשימים ולצירים שבדרום הגולן, אבל רוב תשומת הלב הסורית התמקדה בהפניית הדיוויזיה המטכ"לית שלהם מחושנייה לכיוון נַפַח. נפח היא הלב של הגולן; שם ישבה מפקדת אוגדה 36 של רפול ושם עבר הציר הראשי בגולן, שעולה מגשר בנות יעקב לקונייטרה.

"התוכנית של הסורים הייתה להגיע לנפח ומשם לרדת לגשר בנות יעקב ולהשתלט עליו. הם ככל הנראה לא תכננו להמשיך הלאה, מערבה, מעבר לכיבוש רמת הגולן. חטיבה מטכ"לית סורית עם טנקי טי-62 הייתה אמורה לעלות צפונה ולמחוץ את חטיבה 7 מלפנים ומאחור. זו הייתה תוכנית מצוינת מבחינתם, והיא כמעט התגשמה.

"ביום ראשון בצהריים, י"א בתשרי, עשרים וארבע שעות אחרי פתיחת המלחמה, שתי חטיבות שריון סוריות הקיפו את נפח. חטיבה 51 הסורית כבר שלטה בזמן הזה על ציר הנפט ועל נפח מדרום, ואילו חטיבה 91 הסורית שלטה על הציר שמצפון לנפח. כל האוגדה הצה"לית ברחה אז מהמחנה כל עוד נפשה בה, כולל מפקד האוגדה רפול".

מעטים מול רבים

"הסורים הציבו מארבים סביב נפח על הכביש הראשי ותכננו להשמיד כל גדוד מילואים ישראלי שיגיע לסביבה", מסביר בן ארצי. "זה אכן מה שקרה לגדוד השלישי של חטיבה 679 בפיקוד רן גוטפריד. הוא יצא מיפתח לכיוון נפח, נקלע למארב הסורי סביב נפח בשעות הצהריים של י"א בתשרי והושמד כולו. גדוד שלם הושמד. דב אינדיג הי"ד, החברותא שלי, נהרג במחצבה של כפר גלעדי שלצד צומת נפח. לא היה סיכוי לשום יחידת מילואים צה"לית להגיע לשם בשלום".

אבל דווקא בנקודת השפל הזאת, חושף בן ארצי ב'מגילת הגבורה', התרחש נס מדהים שהציל את המצב ואת החזית הצפונית. "מוקדם יותר באותו יום ראשון, בשבע וחצי או בשמונה בבוקר, הגיע לסביבות נפח מח"ט 679 אורי אור עם שני הגדודים הראשונים שהצליחה החטיבה לגבש. בסך הכול היה מדובר בעשרים וחמישה טנקים ישנים שהיו אמורים זה כבר להיות מוחלפים בחדשים. אחדים מהם נתקעו בדרך ואפילו לא הצליחו להגיע לקרב.

"רפול, שבעצמו נסוג אז ממחנה נפח, פקד על שני הגדודים הללו לעשות מעשה ששום תחקיר או ספר איננו מסביר את ההיגיון שבו: הוא הורה לאורי אור למהר לקונייטרה. המח"ט ניסה להתווכח. זו הייתה פקודה בלתי הגיונית בעליל. הסורים מתקרבים לנפח, ומדוע להרחיק צפונה לקונייטרה השלווה?

"כל מי ששמע באותו הלילה את רשתות הקשר", מסביר בן ארצי, "ידע שחטיבה 188 קרסה ולמעשה איננה קיימת. ביום ראשון בצהריים לחטיבה 188 כבר לא היה מח"ט, לא סמח"ט ולא קצין אג"ם. כולם נהרגו. אם הגיעו עשרים וחמישה טנקים לאזור נפח, לא צריך להיות גנרל כמו רפול כדי לדעת שצריך לשלוח אותם להתמודד עם הדיוויזיה שעולה על נפח, אבל רפול התעקש לשלוח אותם לקונייטרה.

"אם כן, אורי אור המשיך לקונייטרה עם שני הגדודים, והיא התגלתה, כצפוי, כשקטה לחלוטין. החיילים אכלו ארוחת בוקר בקיבוץ עין זיוון, שהיה ריק מאדם מפני שהתושבים כולם פונו, ואור התקשה להבין מדוע עליו ועל כוחותיו להישאר שם בעוד הסורים עולים על נפח וכובשים את כל האזור. התסכול הלך וגבר.

"רק בצהריים התקשר לאור אלוף הפיקוד חקה, יצחק חופי, וצעק עליו: 'איפה אתה? הסורים על נפח'. אור ענה לו: 'אני בקונייטרה. שלחו אותי בבוקר לקונייטרה ואני לא עושה פה שום דבר'. אלוף הפיקוד הורה לאור לשוב במהירות לנפח כי עומד להתרחש שם אסון. 'אנחנו עומדים לאבד את רמת הגולן', כעס האלוף, וזה כאשר כוחותיו של אור יושבים כבר כמה שעות בצל בבטלה גמורה. מתברר שהבטלה הזאת הייתה מקור הישועה.

"אורי אור שלח פלוגה אחת על הכביש הראשי בחזרה לנפח כדי למלא את הוראת האלוף כלשונה, אבל הפלוגה הזאת התקרבה לנפח והושמדה. המג"ד שהגיע עם הכוח הזה נפצע קשה. מה שקרה לגדוד השלישי של רן גוטפריד זמן קצר קודם לכן קרה גם לכוח הזה.

"הרב יעקב מדן, טען-קשר בתפקידו בשריון, ישב באחד מהטנקים הללו שחזרו מקונייטרה על הכביש הראשי. כאשר הותקפו הטנקים ומפקד הפלוגה שרול איבד את ידו, קשר הרב מדן לזרועו במקום חוסם עורקים את חולצת השבת שבה הגיע מן הישיבה. הוא הצליח לעצור את הדימום החזק, וכך הציל את חיי המפקד.

"שרול, בשרידי הכרה, צעק אז לנהג הטנק: 'סע קדימה'. זו הייתה התאבדות ממש. הוא אמר לעצמו: אם אסע אחורה הסורים יגמרו אותי, ולכן נסע קדימה ובמפתיע הצליח לעבור את הכוחות הסוריים. זה היה הטנק היחיד מכל הכוח שהצליח לעבור את הסורים. המ"פ פונה לטיפול רפואי, ואילו הרב מדן עם שני הסדרניקים נוספים ירדו מהטנק, עמדו בצד הכביש וחיכו להגעת מפקד מחליף כדי שיוכלו להקים צוות טנק חדש ולשוב ללחימה.

"הרגע שהכריע את גורל הגולן התרחש ביום ראשון, כשהסורים הותקפו מהאגף באופן שלא צפו ולמען האמת גם לא היה חלק מהתכנון המקורי של צה"ל. אילולא זה היו הסורים משמידים את כל שיירות האספקה וגם מגיעים צפונה לאזור קונייטרה ומרום גולן ותוקפים את חטיבה 7 מהעורף. במקרה כזה לא היה סיכוי להציל את רמת הגולן. אני מניח שבמצב כזה צה"ל היה מפוצץ את גשר בנות יעקב ובזאת היינו מוותרים על הרמה"

"את שאר הכוח שעמד לרשותו הניע המח"ט דרומה בדרך קשה וכמעט בלתי עבירה לשריון. שעות אחדות איגף הכוח הזה את הסורים ממזרח כשהוא מוסתר מעיני האויב הודות לתל שיפון ולתל יוסיפון. חלק מהטנקים נתקעו בדרך, ובסך הכול הגיעו לבסוף למורדות הר שיפון כשנים עשר או שלושה עשר טנקים. זה היה גודלו של כוח הישועה.

"רק כעת, משטח שולט, נדהם המח"ט לגלות את המצב לאשורו: יותר ממאה טנקים סוריים מהסוג הטוב ביותר בעולם באותה עת, טי 62, כל החטיבה הסורית, פרוסים על הכביש הראשי וסביב נפח וממתינים לטרף. מכיוון שהכוח של אור הגיע למקום מהכיוון האחרון שהסורים ציפו לו, כלומר ממזרח, הוכו כוחות האויב בהלם. במכת האש הראשונה השמידו הטנקים של אורי אור כעשרים טנקים סוריים".

אחרי ההפתעה הראשונית החל להתנהל קרב והיו נפגעים גם לכוחותינו. נהרגו חיים חוצב (צצקי), אחד המ"פאים, וגם החייל שריאל בירנבוים מישיבת הר עציון. המח"ט, שהבין כעת את תמונת המצב העגומה, הורה לכוח נוסף מהחטיבה שהתארגן בינתיים בפיקודו של חיים דנון – ועימו נמנה גם החייל הצעיר חיים סבתו – לרדת מייד מהכביש הראשי כדי שלא ייפול במלכודת שנפלו בה קודמיו. דנון ואנשיו תקפו אף הם את הסורים, הפעם מדרום-מערב.

ההתקפה הישראלית הבלתי צפויה מהאגפים הביאה להחלטה דרמטית במפקדת הדיוויזיה הסורית. למרבה המזל לא ידע מפקד הדיוויזיה עד כמה קטן ודל הכוח שתוקף את מאות הטנקים שבפיקודו, ומכיוון שחשש ממתקפות צה"ליות נוספות הורה לשתי החטיבות הסוריות לסגת מנפח שניים או שלושה קילומטרים לאחור, לשטח השולט בתל סינדיאנה, כדי להתארגן מחדש, להשמיד למחרת את כלל הכוחות הצה"ליים באזור ולרדת לגשר בנות יעקב.

ארבעים אחוזים מהלוחמים הרוגים או פצועים

"להוראת הנסיגה הזאת", מתרגש בן ארצי, "הייתה משמעות אסטרטגית: היא פינתה את הכביש הראשי, ובלילה היה הכביש פנוי וכל שיירות התדלוק והחימוש, כולל טנקים צה"ליים נוספים של החטיבה שלא הספיקו לעלות לרמה עד אז, הצליחו להגיע לנפח ולהעניק לחטיבה את הסיוע החיוני שלו נדרשה, ואפשרו לה להתארגן להשיב מלחמה שערה בשעות לפנות בוקר של יום שני י"ב בתשרי. אם כן, הרגע שהכריע את גורל הגולן התרחש ביום ראשון אחר הצהריים, כשהסורים הותקפו מהאגף באופן שלא צפו ולמען האמת גם לא היה חלק מהתכנון המקורי של צה"ל".

לולא הנס הזה, מותר לשער, היו הסורים משתלטים על נפח ועל הכביש הראשי ויורדים לגשר בנות יעקב. בין נפח לגשר בנות יעקב היו אז רק שיירות של תדלוק ואספקה, ומאות משאיות צה"ליות היו עלולות לעלות באש. אין לתאר את גודל הזוועה שהייתה מתרחשת במקרה כזה, חלילה. ההפתעה הקטנה הזאת שהוענקה לסורים הביאה למפנה שהציל לבסוף את המלחמה.

"אם התמורה הזאת לא הייתה מתרחשת", מתאר בן ארצי, "הסורים היו משמידים את כל שיירות האספקה וגם מגיעים צפונה לאזור קונייטרה ומרום גולן ותוקפים את חטיבה 7 מהעורף. במקרה כזה לא היה סיכוי להציל את רמת הגולן. אני מניח שבמצב כזה צה"ל היה מפוצץ את גשר בנות יעקב, ובזאת היינו מוותרים על הרמה. זה היה קרוב מאוד למימוש. החטיבות היו אמורות להשמיד כל כוח ישראלי שעולה לרמה, אבל זה לא קרה".

על אף הנס הזה גם ימי הלחימה הבאים היו קשים מאוד ועקובים מדם. "באותו לילה", ממשיך בן ארצי, "החטיבה ביקשה עזרה ותגבור ביחידות נוספות, אבל נענתה בשלילה. אמרו להם: מרכז הגולן, מנפח ועד קונייטרה, שלכם בלבד. בסופו של הלילה הצליחו בחטיבה להשיב לפעולה חלק מהטנקים שנפגעו או נתקעו והעמידו הכן כחמישים טנקים, אבל מולם עדיין עמדו כוחות סוריים בהיקפים גדולים בהרבה: כשלוש מאות טנקים מעולים מסוג טי-55 וטי-62. גם בי"ב ובי"ג בתשרי ניהלה החטיבה לבדה בגזרה הזאת קרב קשה מאוד נגד הסורים כולל אבדות עצומות, אבל הודות לתדלוק, לחימוש ולפגזים שהגיעו לנפח בשיירות בלילה שבין ראשון לשני וגם בלילות הבאים הצליחה החטיבה להחזיק מעמד.

"בימים שני ושלישי באותו שבוע ניהלה החטיבה 679 קרב גבורה בלתי נתפס. לבדה. חייליה היו הסדרניקים חצי חולמניים. תמיד היו צועקים על דב אינדיג הי"ד להפסיק לחלום. והחבר'ה האלו גברו על דיוויזיה סורית".

אחרי הנסיגה של הסורים מנפח, מכיוון שחששו שם כאמור שצה"ל הכין להם הפתעה לא נעימה, הכניס הפיקוד הסורי ללחימה חטיבה מטכ"לית נוספת. כלומר, בימים שני ושלישי התמודדה החטיבה עם שלוש חטיבות סוריות, ויכלה להן. היא הצליחה לדחוף ולהדוף את הסורים במחיר נורא של 75 לוחמים הרוגים, וכמספר הזה בערך של פצועים. כל זה בחטיבה ששירתו בה לא יותר משלוש מאות וחמישים לוחמים. עד יום שלישי בערב הצליחה החטיבה להדוף את הסורים לאחור, לבקעת חושנייה ולצמד תילי רמתנייה הצופים עליה.

בערב סוכות נהדפו כלל הכוחות הסורים במרכז הגולן חזרה אל מעבר לגבול אגב השמדת שתי חטיבות שריון סוריות. בחג הסוכות, בהוראת הממשלה, עברה החטיבה להתקפה וכבשה את המובלעת הסורית, והלחימה בשטח סוריה עצמה נעצרה לבסוף בהוראה מגבוה כאשר פאתי דמשק כבר בטווח תותחי צה"ל.

קרב ללא יחסי ציבור

"הייתה בחטיבה הזאת רוח גדולה", מתאר בן ארצי, "שילוב של רוח הקיבוצים עם רוח הישיבות. זה ייחודי בהיסטוריה של מדינת ישראל. המדהים היה שגם במהלך הפריצה לסוריה הגיעה החטיבה המצ'וקמקת הזאת להישגים שהעמידו בצל את המנוסות והמקצועיות ממנה.

"במתחם המבוצר של חאן ארנבה, למשל, סמוך לגבול ישראל, העדיפו לשלוח קודם כול את חטיבה 179. זו הייתה חטיבה מצוידת בטנקים מתקדמים ואנשיה היו שריונרים במקורם ולא מוסבי שריון, ובכל זאת היא כמעט הושמדה בחאן ארנבה. כשרפול ראה זאת הוא נתן לחטיבה 679 את ההוראה לכבוש את המתחם הזה בעצמה, ושוב יכלו כולם לראות איך החטיבה הלא מנוסה ולא מצוידת הזאת הצליחה במקום שכשלו מוכשרות וטובות ממנה, וכבשה את המקום. אם בכך לא די, אחר כך לחמה החטיבה במובלעת הסורית גם בחטיבה עיראקית ובחטיבה ירדנית שחשו לעזרת הסורים, והצליחה להשמיד אותן".

בניגוד לקרבות המתוקשרים של גדוד עז 77 בעמק הבכא ושל הטנק הבודד של צביקה גרינגולד, כוח צביקה המפורסם, עד כה לא היה מי שטיפל ביחסי הציבור של חטיבה 679, וזה בדיוק מה שבן ארצי מנסה לעשות במגילת הגבורה. "בניגוד למה שנהוג לחשוב, לא קרב עמק הבכא הכריע את גורל רמת הגולן. בכל שנה אביגדור קהלני מביא אלפי בני נוער ומספר להם על הקרב בעמק הבכא, ואני אומר: כל הכבוד לקהלני. הוא קיבל את אות הגבורה, והאות אכן מגיע לו. הוא בלם מאות טנקים סוריים, וזה היה דבר גדול, אבל לא הוא שהכריע את גורל רמת הגולן. ההתקפה הגדולה בעמק הבכא התרחשה ביום שלישי והייתה קרב מאסף אחרי שהסורים איבדו את ההישג העיקרי שלהם במרכז רמת הגולן, תבוסה שהנחילה להם שם חטיבה 679.

"אותו הדבר נכון גם לגבי כוח צביקה, שנלחם במאות טנקים והשמיד כחמישים מהם בלילה הראשון של המלחמה, אבל הסורים שטפו אותו ובכל זאת המשיכו לנפח. אי אפשר לקחת מחטיבה 7 ומהגדוד של קהלני, עז 77, את מה שמגיע להם, אבל הקרב המכריע התנהל ביום ראשון, ממחרת יום הכיפורים".

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
חורבן הבית

  אבינועם הרש במאמר על...

מכתב גלוי לבני נוער

  הרב יונה גודמן קורא...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם