לזכור עצמנו לחיים

 11 sivan

סיון רהב מאיר

1.

התלבטתי איזה קטע לצטט מתוך הספר החדש של הרבנית ימימה מזרחי, "מחכה לתשובה". יש שם אינספור רעיונות מעוררי מחשבה על החגים שלפנינו. הנה משהו קטן ויסודי על המילים "זוכרנו לחיים", שאנחנו עומדים להגיד כל כך הרבה פעמים בתפילה:

"בשפה העברית המילה 'חיים' היא בלשון רבים, כי חיים הם תמיד מושג חברתי. אני יודעת שזו תפיסה לא אופנתית. מגדלים אותנו על 'תעשי לעצמך, עכשיו תורך, מגיע לך, רק מה שאת אוהבת'. אבל בניגוד לגישות שמתרכזות בריצוי של האני, הרי שזכות הקיום שלנו בעולם תלויה, במידה רבה, דווקא בהיותנו יצור חברתי, שמנחם ומשמח, שקשור לאחר. כשאנו אומרים 'זוכרנו לחיים' הכוונה היא: זכור אותנו כי אנחנו חיים למען אחרים שסביבנו, ולא רק למעננו. הפנים שלנו מופנות לזולת. לבן הזוג, לילדים, לשכנה, להורים שלי, לעם ישראל, לחמותי... הבקשה היא: אנא, תן לי חיים כדי למלא תפקיד משמעותי בעולם. יש לי עוד כל כך הרבה מה לתת ולמי לתת. בתפילות ראש השנה אנחנו פוגשים בקריאת התורה נשים שהפכו צער פרטי לעניין גדול וכללי – הגר, שרה, חנה ורחל ידעו לחבר את האימה – אל האומה. ראש השנה מציב בפנינו תביעה להפוך לאנשים גדולים יותר, שחיים גם עבור אחרים שחיים סביבם. זוכרנו לחיים".

2.

האם ההתלהבות שלנו מימי התשובה היא פייק-ניוז אחד גדול? האם אנחנו לא צבועים? הנה התשובה היפה של הרב יוני לביא:

"אדם שביקר בגן חיות עבר ליד הכלוב של הזברה ושאל: מהי בעצם זברה – שחורה עם פסים לבנים או לבנה עם פסים שחורים? כך גם אנחנו שואלים על עצמנו: האם אנחנו אדם טוב עם רגעים רעים או אדם רע עם רגעים טובים? זה לא סיפור חמוד, זו השאלה הקריטית של החיים: מה בעצם מגדיר אותנו? הרי האור והחושך מתגוששים כל הזמן, בתוכנו ובעולם בכלל. אז מה מכריע? ברור שהשיקול הכמותי הוא הדבר השולי. גם אם קבוצת כדורגל תחטיא שוב ושוב לאורך 89 דקות משחק, הגול היחיד ברגע האחרון יכריע מי מנצח. אבל כשמדובר בחיים שלנו אנחנו נוטים להתמקד בכישלונות ולראות בהם את מה שמגדיר אותנו. ומה עם השאיפות הטובות? החלומות? הנקודה הפנימית הטהורה? הרי אפילו את המושג הפשוט 'חשבון נפש' אנחנו מבינים בצורה שגויה. חושבים שמדובר בבחינה קפדנית של המעשים, ולא מבינים שלזה קוראים 'חשבון מעשים', אבל חשבון הנפש נועד לברר איפה נמצאת הנפש שלנו. והרי אנחנו רוצים להיות טובים יותר, אמיתיים יותר, רוחניים יותר. הימים האלה הם מתנה יקרה, להיזכר – גם אם התבלבלנו לאורך השנה – מי אנחנו ומה היעד שלנו. זה לא זיוף, זו האמת".

3. לא גדלתי בבית דתי. אבל כשאנשים מבית דתי רוצים לשמוע את הסיפור שלי כחוזרת בתשובה, אני מפנה את תשומת ליבם לכך שהסיפור שלהם יכול להיות מורכב ומרתק לא פחות. אנחנו נוטים להתרגש מאוד ממי שבאו מבחוץ, אבל לא ממי שבא מבפנים והתאמץ ובנה את עצמו לבד והחליט החלטות נכונות. יש אינספור הרצאות של "כך חזרתי בתשובה", אבל אף דתי מבית לא מוזמן לעלות על במה ולתת הרצאה שכותרתה "כך נשארתי דתי". זה לא מספיק נוצץ וזוהר. לכן בימי התשובה כדאי להיזכר בטקסט נפלא של הרב אליהו דסלר בספרו "מכתב מאליהו". הוא מזכיר לנו למה התקבלה התפילה של יצחק, שהיה צדיק בן צדיק, ולמה לא התקבלה התפילה של רבקה, שהייתה צדיקה בת רשע. להיות "בן של" אברהם אבינו פירושו להחליט להמשיך בדרך ולמצוא את מקומך בשרשרת הדורות המשפחתית. זה עוצמתי לא פחות מלבוא מבחוץ ולהתלהב ולהצטרף ליהדות.

הנה מילותיו של הרב דסלר: "גדלות יצחק הייתה בזה, שאף על פי שהיה בן אברהם, לא הסתפק במה שהתחנך אצל אביו גרידא, שזה יכול להיות חיצוניות והרגל בלבד, אלא עמל לעשות הכל לשלו – לקניין פנימי ועצמי שלו, ובנה בניין גדול של גילוי הגבורה בבריאה, בנין חדש בכוח עצמו לבד, וכל מה שזכה – משלו זכה. עבודה זו גדולה וקשה היא מאוד, ובזה גדולה מדרגת צדיק בן צדיק מזו של צדיק בן רשע, אשר לא הוצרך להתעלות מחינוך והרגל חיצוני כדי להפכו לפנימיות ועצמיות שלו".

4.

זו אחת ההצעות המעשיות שנתקלתי בהן לימים האלה. אנחנו רגילים לחשוב על העבר, לנתח את הטעויות שלנו השנה, אבל הרב קלמן קלונימוס שפירא, האדמו"ר מפיאסצנה, מציע לנו גישה אחרת. הוא מציע להסתכל קדימה. האם אנחנו מסוגלים לדמיין את עצמנו בחודש תשרי בשנת תש"ף, בעוד שנה? לחשוב בדיוק איך נהיה, ואז לבדוק את המרחק משם?

הנה מה שהוא מציע:"אם רצונך לעבוד את ה' ולהעלות את עצמך מעלה, ולא תעמוד בשנת השבעים לחייך כביום הבר מצווה שלך, עשה זאת אפוא: בכל שנה עשה לך מטרה. צייר בעצמך, אם שמך ראובן למשל, איזה ראובן תהיה בשנה הבאה, מה יהיו השגותיו, עבודתו, מידותיו וכל תוכנו בעוד שנה. והראובן הדמיוני יהיה לך למידה למדוד עצמך בו לאורך השנה,כמה חסר לך עוד להראובן הדמיוני, האם עבודתך ותיקון מעשיך של יום יום יספיקו להשלים את הראובן של השנה הבאה. ואם הגיעה השנה הבאה ומדדת את עצמך ולא הגעת אפילו לקרסולי הראובן של השנה החדשה, יהיה בעיניך שחס ושלום לא הארכת ימים. כי רק הראובן אשר לפני שנה עדיין חי, ולא הראובן של שנה זו (כלומר, התבגרת טכנית אבל לא רוחנית). נאמר בפסוק 'ואברהם זקן בא בימים' – אברהם של היום היה אברהם חדש של היום, ולא האברהם של אתמול".

שנה טובה ומתוקה.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
חורבן הבית

  אבינועם הרש במאמר על...

מכתב גלוי לבני נוער

  הרב יונה גודמן קורא...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם