הסרבל

 4 hasarbal
השבוע הובא למנוחות ידידיה קלרמן ז"ל, לאחר שנהרג בתאונת דרכים במהלך ירח הדבש בתאילנד. הסיפור הבא הוא סיפור שכתבה סבתו של ידידיה לאחר מבצע צוק איתן. יהא הסיפור לזכרו ונזכה כולנו לשנה מלאה בבשורות טובות

דבה קלרמן

בחדשות הודיעו על הפסקת אש, נו, כבר היו דברים מעולם. כמה פעמים חזרה הודעה זו על עצמה וכל פעם התאכזבנו מחדש? כל ההכרזות של מנהיגינו ומנהיגיהם נכנסו לי באוזן אחת ויצאו מהשנייה, ידעתי דבר אחד - עד שלא אשמע שכולם שבו הביתה בריאים ושלמים לא אוכל להירגע.

לאחר כחודש של שינה טרופה וחלומות מסויטים, סוף סוף החלו שמונת המגויסים שלי להשתחרר טיפין טיפין. בניי שהיו עסוקים באריזה ורישום השתחררו אחרונים.

ערב אחד דפק בדלת ידידיה – "סבתא, אהלן". שֹשֹתי לקראתו. שזוף, זיפי זקן בן חודש מעטרים את פניו. אמנם הוא לא בחור גבוה, אבל רחב כתפיים ושרירי. בעיניו חיוך נצחי, וכמו שאימי הייתה אומרת - "דעממזר זיצט אף זיין נאז". כמה טוב היה לחבק ולנשק, להתחכך בזיפים אלו, לחוש את שריריו הזעים באי נוחות. "סבתא תפסיקי, אני לא חוזר מהמתים". האמת היא שאני לא רגילה לנשק את נכדיי הבוגרים, להוציא נשיקה על המצח בליל שבת בשעת הברכה. אבל הפעם לא יכולתי להתאפק.

ישבתי אל מכונת התפירה תפוסת הרהורים. כמה טוב שיש מדים לתקן, תודה לא-ל שיש מי שילבש אותם. טמנתי את פניי בבד המסריח. ריח הגריז והזיעה העלה בי ימים אחרים. נזכרתי בבוץ מלבנון שגירדתי מהמדים של בני הגדול, בחולות שיזפון שטאטאתי לא פעם מחדר הכביסה, את ישיבתי ליד בני השישי שנחבל בראשו מתותח הטנק שלו – כמה אני מתגעגעת לגברים הצעירים האלה שהיום הם סבים לנכדים בעצמם

"דוּדוּשׁ, איך היה?"

"סבבה סבתא".

"מה שלום הרסיס ברגל שחטפת עוד באימונים?"

"מצוין, הרסיס שמח שלא נוספו לו עוד כמה חברים, למרות שלא הייתי רחוק מזה".

"תודה לא-ל". כנראה התהילים שלי בכל זאת מגינים על יקיריי, חשבתי בלבי, אבל לא אמרתי כדי לא לשמוע את המנטרה של כל הגברים בני משפחתי "מה את דואגת?"

"סבתא, הבאתי לך פרנסה. את הרי פנסיונרית ואין לך מה לעשות כל היום". והוא מושיט לעברי את סרבל השריונרים המטונף.

"לא יכולת לזרוק אותו קודם למכונת הכביסה?"

"זרקתי אבל זה לא עוזר. תביני, לא פשטתי אותו במשך חודש. כביסה אחת לא תשפר את מצבו".

הסרבל הזה מוכר לי וחביב. אמנם כשבני היו בשריון לא היו עדיין סרבלים כאלה, אז הייתי מטליאה את מדי הב' ספוגי הגריז. אבל את הסרבל הזה אני מכירה בעיניים עצומות, כל רוכסן וכל לחצנית עברו תחת ידי. כמעט כל ביקור של חופשה הוא מגיע אליי, פעם נפרם תפר, ופעם נתקע הרוכסן או נתלש כפתור. אפשר לראות שיש יותר תיקונים ממכונת התפירה שלי מתפרים מקוריים.

אבל הפעם פשוט הסרבל מתפורר. הזיעה אכלה את הבד, שיני הרוכסנים נשברו, איך אפשר לתקן זאת בכלל?

"תגיד, אתה לא יכול למצוא לך סרבל אחר?"

"אני בנוי בצורה קומפקטית ובצה"ל אין כמעט סרבלים קטנים כל כך, בקושי מצאו לי את זה. תראי, במרפק יש שתי שכבות של בד, ושם זה עוד לא מתפורר, תגזרי חתיכה ותתפרי לי על הישבן. אם זה לא יספיק לך את יכולה גם מקצה המכנס לגנוב עוד טלאי. בקיצור, אני סומך עלייך שתסתדרי. את הרי מתקנת מדים כבר יותר משלושים שנה". שריקת האייפון שלו קטעה את השיחה.

"החבר'ה קוראים לי, ביי".

ישבתי אל מכונת התפירה תפוסת הרהורים. כמה טוב שיש מדים לתקן, תודה לא-ל שיש מי שילבש אותם. טמנתי את פניי בבד המסריח. ריח הגריז והזיעה העלה בי ימים אחרים. גם החול שלא נשטף בכביסה חדר לפי וחרק בין שיניי. נזכרתי בבוץ מלבנון שגירדתי מהמדים של בני הגדול, בחולות שיזפון שטאטאתי לא פעם מחדר הכביסה, את ישיבתי ליד בני השישי שנחבל בראשו מתותח הטנק שלו – כמה אני מתגעגעת לגברים הצעירים האלה שהיום הם סבים לנכדים בעצמם.

איזה גורל מתעתע, חשבתי, שהנכדים יוצאים לאותן מלחמות שיצאו סביהם ואבותיהם. אבל שמחתי שהם חזרו בריאים משם ורק המדים התבלו. לא כל סבתא או אימא זוכה לכך, אמרתי לעצמי.

ניגשתי למלאכה. לא קל לטפל בבד הגס במכונת תפירה ביתית, גם הסרבל כבד ומסורבל ומנוע המכונה רועש בסירוב. הבד הזה זקוק למכונה תעשייתית. פתאום נשברת המחט שנתקעה בטעות

בלחצנית, החלפתי מחט והמשכתי עד גמירה.

לאחר שגזרתי את כל החוטים המיותרים, פרסתי שוב את הסרבל כדי לבדוק שלא דילגתי על שום קרע. קיפלתי באהבה, הסנפתי הסנפה אחרונה, ולפתע צדה עיני סימון על השרוול. מתחת דגל ישראל קטן ודרגות הסמל נכתבו בהיחבא תשעה איקסים.

לא הייתי צריכה לשאול את נכדי מה משמעותם.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
דוס פתוח

  מזכ"ל תנועת עזרא במאמר...

גלובליזם ופטריוטיזם

  משה פייגלין במאמר נוקב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם