אריזה משפחתית

12 ramon

 

אם היינו צריכים לבחור את ערך השנה לשנת תשע"ח, נראה שהערך הנבחר היה המשפחה * ד"ר עינת רמון מסכמת שנה של מאבקים ציבוריים על הערך האחרון שאליו התייחסנו כמובן מאליו * על הרדיקליות המגדרית שמעמידה אפילו את הכרזת האו"ם לזכויות אדם באור גזעני * על המחקר הביולוגי העדכני שמדבר על הבדלים ברורים בין המינים * על חברי הכנסת שרואים בכל הפרדה בין גברים לנשים עבירה פלילית * על מסמך היוהל"ם המטורף ועל החיילות שחותמות על מסמכים אנטי-נשיים * ואיך דווקא קריאת התורה לראש השנה מלמדת על היחס הנכון לאם הביולוגית * סיכום משפחתי

ד"ר עינת רמון, מרצה בכירה למחשבת ישראל וללימודי האישה ביהדות

לפני שבעים שנה, בדצמבר 1948, התקבלה בעצרת האומות המאוחדות "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם". בימים ההם היא נחשבה מסמך חדשני, אולם אילו הייתה מתקבלת היום היא היה נחשבת מסמך גזעני.

"ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם" היא מסמך המבטא את ניסיונה של התרבות האירופית, המערבית, ה'נאורה', לכפר על הפשעים שבוצעו בעת מלחמת העולם והשואה, שבה רצחו הגרמנים שישה מיליון יהודים, ועוד כארבעה עשר מיליון בני אדם נהרגו בה. גם לאחר שהמסמך התקבל המשיכו סטלין, מאו דזה-דונג ודיקטטורים קומוניסטים אחרים לטבוח בבני עמם. סטלין ושותפיו בברית המועצות לבדם רצחו בשם ערכי השוויון והצדק החברתי שלושים ותשעה מיליון איש ואישה משנת 1917 ועד לאמצע שנות השמונים (!) במחנות ריכוז ועבודה.

למרות הפער הגדול בין ההצהרה למציאות גלומה במסמך זה תקווה להסכמה כלל-אנושית על כמה עקרונות יסוד מוסריים. עקרונות אלו מושתתים על תורת ישראל, המתארת את בריאת האדם בצלם א-לוהים כיסוד וכתשתית לכל תולדות המין האנושי.

מדוע אפוא עלולים המפגינים בעד ה'שוויון' בדורנו לתייג את ההצהרה כגזענית?

האדם הטכנולוגי, היהיר, כבר רואה בעצמו פוסט-אדם; האדם על מגבלותיו, על הזדקקותו לזולת, נתפס היום בעיני הנאור, השואף להיות פוסט-אדם, כיצור שאבד עליו הכלח. בגאוותו הוא דורש עתה לפרק את המרקם המשפחתי העדין שנבנה בעמל רב באנושות. בזחיחותו הוא רוצה לכפות השקפת עולם של התעלמות מן ההבדלים בין נשים לגברים במחיר של פגיעה במיליוני בני אדם. לא בכדי עמים רבים מתקוממים נגד המערב והאתוס היהיר שלו

 

רמיסת זכויות אדם

בשנים אחרונות אנו עדים למתקפה תקשורתית ומשפטית כוללת המופנית כלפי דתיים החיים במערב ושואפים לחיות על פי ערכי המשפחה המסורתיים של דתם, שירשו מהוריהם. הם מותקפים בעיקר על זכותם לחנך את ילדיהם ואת תלמידיהם לשאוף להקים משפחה המיוסדת על הברית שבין האיש לאישה. חינוך כזה, למדנו השנה מחברת כנסת מובילה בישראל, נחשב מסוכן לילדים.

ערך ה'שוויון המגדרי' מתפרש היום ככפיית רעיון של היעדר הבדל בין האיש לאישה והגחכת ההשקפה שאב ואם זקוקים זה לזה במעשה ההורות. במסגרת כפייה זו מנסים גם לצמצם את ערך החירות החינוכית של הורים בארצות רבות, ויש הפועלים להחיל כפייה רעיונית פוסט-מגדרית כזו גם על מערכת החינוך בישראל.

אבל ההכרזה חושבת אחרת. בהכרזה חקוקות חירויות המחשבה והדת כבר בסעיף השני, ולאחר מכן שוב בסעיף יט. יתרה מזאת, לפי סעיף כו(3), דווקא יש להורים "זכות בכורה לבחור את דרך החינוך לילדיהם". כמו כן בסעיף טז דנה ההכרזה בנישואין ומתייחסת במפורש למוסד זה כמוסד המאחד איש ואישה שהגיעו לפרקם. ועוד: מגילת זכויות האדם עוסקת בפומבי בהבדלים שבין האיש לאישה. למשל, כתוב בה כי "אימהות וילדות זכאיות לטיפול מיוחד ולסיוע" (סעיף כה).

השקפת העולם הפוסט-מגדרית הרווחת בדורנו רואה בהבדלים בין גברים ונשים עניין תרבותי פסול, או במקרה הטוב הבדלים שוליים שגם הם תוצאה של הבנייה תרבותית. לפי השקפה זו, כל הבחנה בין האיש לאישה נחשבת גזענית ומושווית תכופות השוואה מופרכת להבדלים הזניחים, על פי המדע ועל פי ההלכה, שבין אדם שחור עור לאדם לבן עור.

השוואה זו אינה נכונה. יתרה מזאת, היא בבחינת הסתה כנגד המחזיקים ברעיון האחראי שלפיו ילד זכאי להכיר את הוריו ואת אחיו הביולוגיים (הורים ביולוגיים הם תמיד איש ואישה), וכן שלכתחילה על החברה לכוון שיגדל בקרבתם.

השקפה זו גורסת שלילד לכתחילה יש שני הורים – הוריו הביולוגיים – ויש להגן ככל האפשר על זכותו לעמוד עימם בקשר ולדעת את זהותו הקשורה בהם. היא נטועה בנוסח האמנה הבינלאומית לזכויות הילד שאומצה בשנת 1991 ומדינת ישראל חתומה עליה (סעיפים 7 ו-8).

דווקא אנשי ה'שוויון בכל מחיר' רומסים את הזכויות הבינלאומיות הללו. זכות אדם נוספת שעלולה להירמס היא הדחיפה להוציא מבתיהם ילדים רבים ככל האפשר כדי לספק את הביקוש לאימוץ ילדים במדינת ישראל, שיגבר אם הזכות להורות תהפוך עקרון-על הגובר על הצורך לגדל ילדים למשפחות מוחלשות במשפחותיהם ובקהילותיהם. גם התרחבות התופעה של ילדים שנולדו מתרומות אנונימיות של בנק הזרע והביצית כאשר המידע על הוריהם הביולוגים נשלל מהם, עומדת נגד האמנה ומעלה שאלות אתיקה והלכה קשות.

שוויון שהוא אי-שוויון

בתשעה באב השנה יצא עם ישראל בהמוניו במצוות האקדמיה, התקשורת, התאגידים וההסתדרות (מעניין מאוד כיצד בעלי אינטרסים מנוגדים כרתו לפתע ברית ביניהם) להפגנות ענק למען 'שוויון בזכות להורות'. אגב, זכות זו אינה נזכרת בהצהרת זכויות האדם כלל.

מעטים טרחו להסביר את האבסורד, וגם הם הושתקו מייד. האבסורד הוא שמשמעותו של שוויון זה היא העמקת האי-שוויון בין גברים ממעמד כלכלי גבוה שאינם רוצים אֵם לילדיהם ובין נשים מוחלשות. הן תופנינה בהמוניהן, על פי הסדרי השוויון בהורות, לעבוד בפונדקאות, עבודה שיש בה שלילת האוטונומיה של אישה על גופה למשך שנים – גם זו עבירה על סעיף ד בהצהרת זכויות האדם.

יש לשאול: מדוע העדיפו תאגידים בישראל לתת מאות אלפי שקלים כדי לתמוך בסחר זה בבני אדם המכונה פונדקאות, ולא בעובדי התאגידים המטפלים יומיום בהורה קשיש, בילד מיוחד, בבן משפחה חולה במחלה אנושה?

פוסט-אדם

בשונה ממה שהפוסט-מגדריים יספרו לכם, בדורנו דווקא מתבהרים ההבדלים שבין האיש לאישה לפי המחקר הביולוגי. הם מתגלים כמשמעותיים מאוד מבחינה פסיכו-ביולוגית ורפואית, וראו את התפתחות הענף ברפואה הנקרא 'רפואה מגדרית'. לא זו אף זו, הקשרים הנרקמים בין האיש לאישה בעת החיזור והנישואין, שעניינם העמדת צאצאים וחינוכם יחד, הולכים ומתבהרים כבעלי משמעות ביולוגית אבולוציונית מופלאה!

במובן זה התורה וההלכה מתגלות כמי שהשכילו לשרטט תפקידים מגדריים מובנים הבנויים לתלפיות על יסודו של הטבע. הולך ומתבהר כי הסוציולוגיה שמייצרת חברה החיה על פי ההלכה, טווה את החוטים שעליהם נסמכת האנושות כולה. אלו החוטים המחברים את האיש והאישה, האב והאם, בברית הנישואין ובקשר של קיימא שעל בסיסו צומח הדור הבא.

לתפיסת היהדות, הסוציולוגיה הטבעית הזאת קיימת לא רק בעם היהודי אלא באנושות כולה, ועל כן חלק מן ההלכות הנחשבות דיני עריות חלות על פי היהדות גם על בני נוח ומחייבות את האנושות כולה ולא את עם ישראל בלבד. בתורתנו, האחראית לאדם הפרטי, לעם שכרת ברית עם הא-ל ולאנושות גם יחד, ערך השוויון מרכין ראש לנוכח השונות בין האיש לאישה ולערך החינוך לברית בין האיש לאישה, הזקוקים זה לזה בנישואין.

האדם הטכנולוגי, היהיר, בועט בחוקי האל המופיעים בטבע ובתורה. הוא כבר רואה בעצמו פוסט-אדם; האדם על מגבלותיו, על הזדקקותו לזולת, נתפס היום בעיני הנאור, השואף להיות פוסט-אדם, כיצור שאבד עליו הכלח. בגאוותו הוא דורש עתה לפרק את המרקם המשפחתי העדין שנבנה בעמל רב באנושות באמצעות טכנולוגיות מפותחות של רבייה המצויות בידו. בזחיחותו הוא רוצה לכפות השקפת עולם של התעלמות מן ההבדלים בין נשים לגברים בדרכים שונות ובמחיר של פגיעה במיליוני בני אדם שמסורותיהם יקרות להם. לא בכדי עמים רבים מתקוממים נגד המערב והאתוס היהיר שלו.

צבא פוסט-מגדרי

כחלק מתהליך רעיוני סמוי וכפוי זה הונחה על שולחן הכנסת בשנת תשע"ח הצעת חוק נגד 'הדרת נשים במקומות ציבוריים'. הצעת חוק זו מבקשת לראות עבירה פלילית בהבחנה ובהפרדה בין גברים לנשים במרחב הציבורי, כגון בשירותים ציבוריים, בחוגים נפרדים בשעות הפנאי, בשיעורים הנמסרים לגברים ולנשים בנפרד במתנ"סים ובמוסדות אחרים. בשפה הפוסט-מגדרית המשתלטת על השיח הציבורי, כל הבחנה בין גברים לנשים הופכת הדרת נשים.

לעת עתה הוחרגו מגזרה זו בהצעת החוק מוסדות החינוך ובתי הכנסת, אך לא לעולם חוסן. לו עבר החוק היו נאסרים בהדרגה כללי ההלכה המייעדים גברים ונשים לתפקידים שונים במערכות חינוך שונות ולפי התפתחות רוחנית נבדלת.

תובנות אלו, האוסרות על כל הבחנה בין ילד לילדה ובין איש לאישה על יסוד מינם הביולוגי, התחדדו השנה גם עם חשיפתו של מסמך היוהל"ם. שמו הרשמי של המסמך, 'מנשים למגדר', אושר ועמד בתשתית המעבר שביצע צה"ל בפיקודו של הרמטכ"ל גדי איזנקוט, ובו יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים הפכה יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר (מיוהל"ן ליוהל"ם).

לציבור נדרשו שנתיים להתוודע למסמך הטמיר והנעלם הזה, שהניע שינויים רבים בתפיסת האדם בצה"ל. עדיין לא גילו לאזרחי ישראל מי היו כותבותיו, ובהנחה שהן חיצוניות לצבא, כיצד אישר צה"ל לגורמים חיצוניים לעצב השקפות עולם מכריעות בענייני משפחה, נישואין וחלוקת תפקידים בין גברים ונשים ללא שנתן את דעתו על מי הן מובילות המהלך, מהם כישוריהן, מה היקף ידיעתן בהתנהלות הצבאית ומה הציבור חושב על הכיוון שאליו הן מובילות אותו ואת ילדיו.

נציין רק כמה תובנות העולות ממסמך היוהל"ם: המושג 'נשים' נחשב למושג בעייתי המציין אפליה; כור ההיתוך הציוני בצה"ל נחשב רעיון אנכרוניסטי; פקודות הן תופעה פטריארכלית שעל הצבא להתנער ממנה; רוב הנשים נקראות 'נשים ביולוגיות', וגם גברים המחשיבים את עצמם נשים נחשבים לנשים. לפי המסמך, עלינו להפנים כי תפקיד צה"ל הוא ליצור זהויות מגדריות שונות, לעודדן, לפתחן ולטפחן.

לא זו אף זו, במסמך הוסבר לנו שהרעיון שגברים יוצאים למלחמה שעה שנשותיהם מטפלות בילדיהם בבית אינו רעיון 'מתקדם', היות שהוא פוגע באנשים ובנשים שחווייתם האישית היא שאינם מזדהים עם המין הביולוגי שלו נולדו. המסמך הזה מכחיש את הטענה המוכחת ביולוגית שהמין האנושי מתחלק לגברים ולנשים, ולמעשה רואה בעין רעה כל הבחנה בין גברים לנשים ואת חלוקת התפקידים המסורתית, שבה נשים מקדישות חלק ניכר מזמנן ומחייהן לאימהות. שאלת הפגיעה ברגשות של חיילים וחיילות דתיים מדתות שונות או באנשים בעלי השקפות עולם מסורתיות, הרואים בחיוב את ההתמסרות של נשים לתפקידי אימהות, אינה עולה במסמך.

לאחר הסערה הציבורית שעורר פרסום המסמך הודיע דובר צה"ל שהמסמך בוטל, אולם ספק אם ביטולו יחיל שינוי בהלכי הרוח הנושבים בצבא, במיוחד כאשר המדיניות הצה"לית נכון לסוף תשע"ח מבקשת לכפות על גופן של נשים בישראל תפקודים שלא נועדו להם בשם ערכי השוויון, הדורשים להתעלם מן ההבדלים.

בסמיכות אירועים אירונית להודעה על ביטולו כביכול של מסמך היוהל"ם נחשף מסמך צה"לי אחר שעליו נאלצות בהדרגה יותר ויותר מתגייסות לחתום היום. החיילות חותמות על הצהרה ולפיה היריון, לידה או נישואין אינם פוטרים אותן משירות צבאי ממושך ומשירות מילואים עד גיל 40 (!). מסמך זה, השולל את חירותן של נשים שהרו וילדו בשירות החובה שלהן להתמסר לטיפול בילדיהן, עדיין תקף.

הולך ומתבהר כי הסוציולוגיה שמייצרת חברה החיה על פי ההלכה, טווה את החוטים שעליהם נסמכת האנושות כולה. לתפיסת היהדות, הסוציולוגיה הטבעית הזאת קיימת לא רק בעם היהודי אלא באנושות כולה, ועל כן חלק מן ההלכות הנחשבות דיני עריות חלות על פי היהדות גם על בני נוח ומחייבות את האנושות כולה. בתורתנו, האחראית לאדם הפרטי, לעם שכרת ברית עם הא-ל ולאנושות גם יחד, ערך השוויון מרכין ראש לנוכח השונות בין האיש לאישה

 

אימו הביולוגית של ישמעאל

בתשרי אנו מתכנסים בבתי הכנסיות ואל תוך נשמותינו ומשפחותינו ומפנימים את השוויון הלכתחילי שבו נברא המין האנושי; בהיותנו רק חצי אדם ללא הזיווג שלנו מן המין השני; בהיותנו בני אדם דווקא בשל פגיעותנו והזדקקותנו זה לזה ולקב"ה.

לאורכו של תשרי אנו כואבים את האתגרים העומדים לפתחם של הקשרים הזוגיים הנחשפים בפנינו. אנו לומדים מן הקריאות בתורה על מכאוביהם ועל פתרונותיהם החלקיים של אבותינו ואימותינו.

בראש השנה אנו קוראים על הניסיונות הקשים שעמדו בהם אברהם ושרה, 'העבריים הראשונים', שהיה להם האומץ להתייצב לצידו של בורא עולם בענווה יומיומית, גם לנוכח עקרותם. עקרות זו הייתה בעלת השלכות הרות גורל במובן הלאומי והאנושי, שכן ללא יצחק לא היה מי שימשיך את האומץ הרוחני, העברי.

פנייתם של אברהם ושרה להגר, שפחתה המצרית של שרה, כדי לחלצם מעקרות הרת גורל זו, דווקא מלמדת על הגישה השונה שיש לתורה להסתייעות באדם אחר לצורך היחלצות מן העקרות. הגר איננה רחם להשכרה ולא מתייחסים אליה כך אף על פי שבעידן העבדות היו לאדון ולגבירה זכויות מוחלטות על גופה של השפחה, והם יכלו לקחת ממנה את הילד ולשלחה תמורת כסף או בחוסר כול, כפי שנהוג ברוב מקרי הפונדקאות בדורנו.

אך לא זה המצב בתורה. ישמעאל, הבן שנולד מהזיווג של הגר עם אברהם, נולד על ברכי שרה והשיב לה את השמחה הנחוצה לה על מנת להרות וללדת את יצחק. ברם הוא לעולם נשאר בנה של הגר! ישמעאל לא נלקח מהגר עם הלידה כפי שנהוג בהסכמי הפונדקאות, ולא שאבו מהגר חלב כדי לגדלו בלעדיה. ישמעאל אף קיבל את חינוכה של הגר וחלק עימה את עולמה הרוחני, המצרי, עד כדי כך ששניהם נאלצו כעבור שנים לעזוב את ביתם של אברהם, שרה ויצחק. ישמעאל לא נשאר אצל אביו ואימו המאמצת אלא נלקח על ידי אימו הביולוגית.

זוהי בשורה רוחנית של יראה וכבוד לנוכח תהליך האימהות הטבעי המתרחש בגופה של האישה כפי שחקק בורא העולם בטבע.

רק עם תום המסע הרוחני הזה של התבוננותנו בהתמודדות המתמדת, האמיצה ומבקשת האמונה של אבות האומה ואימהותיה אנו שבים בשמחת תורה לנקודת הפתיחה האישית והאנושית של "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם" ושל " עַל כֵּן יַעֲזָב... אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד".

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
דוס פתוח

  מזכ"ל תנועת עזרא במאמר...

גלובליזם ופטריוטיזם

  משה פייגלין במאמר נוקב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם