חוטב העצים שבנפש מתייצב

15 sivan

 

סיון רהב מאיר

  1. לא סתם אלה הפסוקים שקוראים לקראת סוף השנה. "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹוקֵיכֶם, רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְך... מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ". איך ניגשים לראש השנה, שואלים הפרשנים לאורך הדורות. הפרשה שקוראים בשבוע הזה נותנת לא מעט תשובות.

קודם כול, ניגשים יחד. "אתם ניצבים היום כולכם". יש כוח לתפילה של ציבור, יותר מלתפילה של יחיד, ואלה ימים שבהם הציבור מתקבץ יחד לרוב (בסליחות, בתקיעת שופר ועוד ועוד). אבל זו לא סתם אחדות (אחת המילים הפופולריות אצלנו) אלא אחדות שהיא "לפני ה' אלוקיכם".

שנית, מביאים לתוך הסיפור את כל חלקי העם. את המנהיגים ואת חוטבי העצים. את האליטות ואת מנשקי המזוזות. זה סיפור משותף.

ושלישית – וזו פרשנות מתוך הספר הנפלא "נתיבות שלום" – צריך להביא גם את כל החלקים שלנו, של האישיות שלנו. "ראשיכם ושבטיכם" מצד אחד, ו"חוטב עציך ושואב מימיך" מצד שני. אלה לא רק חלקים בעם, אלא גם חלקים בנפש. היו תקופות לאורך השנה שהיינו "ראשיכם" והיו תקופות שהיינו "חוטב עציך". תקופות של הצלחה ושמחה, ותקופות של החטאה ובלבול ופספוס. צריך לבוא לימי הרחמים והסליחות גם עם המצבים שבהם היינו על הגובה, וגם עם המצבים שבהם היינו על הפנים.

  1. חלק מהפסוקים בפרשה יפים כל כך, שהם פשוט מדברים בעד עצמם. הנה שישה פסוקים בסך הכול, וכל ההיסטוריה בתוכם: "וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ שָׁמָּה. וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱ-לֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. וְשָׁב ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ שָׁמָּה. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ, וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ. וּמָל ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ, בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ".

מה יש לנו פה? גלות ואז גאולה, שיבה לארץ שקשורה ישירות בשיבה שלנו אל ה', קיבוץ גלויות שכולל גם את הנידח והרחוק ביותר, וציווי על טהרת הלב, אהבה וחיים, והעברת כל אלה לדורות הבאים. נראה לי שלא צריך להוסיף כרגע פרשנויות.

  1. שנת הלימודים לא התחילה השבוע, היא הסתיימה. שנת הלימודים האמיתית מאחורינו. החופש הגדול הוא זמן הלימוד הכי גדול ומשפיע ומשמעותי, הזמן שבו הילדים לומדים איך החיים האמיתיים נראים – איך ההורים שלהם מדברים, עובדים, נוהגים, מתנהגים בפארק או בכביש או במלון, ואיך כל העולם הזה שמחוץ לבית הספר מתנהל. ברור, החופש ארוך מדי ולכן מפלס העצבים שלנו שהם נחשפו אליו גדול מדי. ובכל זאת, רגע לפני שאנחנו "מפקידים" אותם שוב בידי מורים ומורות (תודה גדולה לכם!) צריך לזכור שהקשר הכי משמעותי בחיים הוא כנראה הקשר הזה – של הורים עם ילדיהם.
  2. לגיסים היקרים שלי, שרה ודוד, נולד בן. ויקרא שמו בישראל: אורי ישעיהו. הוא מנציח בשמו גם את הרב ישעיהו הדרי, מקים ישיבת ההסדר "הכותל" שנפטר לאחרונה. בדרשה שאמר הסנדק, הרב יעקב כץ, תפסו אותי כמה מילים. נראה לי שהן יכולות לתפוס עוד כמה אנשים: "כל הסיפור הוא המרחק בין המוח ללב. אנחנו יודעים דברים במוח, יודעים היטב להסביר מה צריך לעשות ולמה, אבל לא מצליחים ליישם בפועל, לא מצליחים להוריד את זה ללב, לא מצליחים להרגיש. הרבי מקוצק אמר שהמרחק בין המוח ללב גדול יותר מהמרחק בין השמיים לארץ. בחודש הזה, חודש אלול, מרגישים קצת יותר את הקרבה ואת הקשר, יש יותר יכולת להתקדם, וזו כל העבודה שלנו תמיד, של כל אחד, בכל התחומים – לקצר את המרחק בין המוח ללב, להרגיש את הדברים באמת".

אחרי כל הכתבות שעושים עכשיו על "המורה הכי טוב שהיה לי" או "המורה ששינה אותי", אין ספק שהמורים שמשפיעים עלינו הכי הרבה הם ההורים. אפשר לומר שמהדרך שבה קונים את ספרי הלימוד ועוטפים אותם ומכינים אותם, הם לומדים לא פחות מאשר מהספרים עצמם.

הרי כמעט כל קשר אפשר לנתק. חברות יכולה להסתיים, נישואין יכולים להיגמר בגירושין, חוזה אפשר להפר – אבל קשר של הורות אי אפשר להפסיק בשום אופן. גם אם לאורך החיים לא מסכימים ורבים ואומרים דברים חריפים, הורים וילדים לא יכולים לבטל אף פעם את מה שמחבר ביניהם.

זה קשר חזק ועוצמתי ובסיסי כל כך, שהתורה משתמשת בו כדימוי לקשר בינינו לבין אלוקים: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹוקיכֶם". וכך חודש אלול ואמירת הסליחות מתחברים עם חודש ספטמבר. גם במישור הזה, אפילו אם נוצר נתק, אם התרחקנו, התבלבלנו, שכחנו מה היעד שלנו – אנחנו תמיד נשארים בנים.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
חורבן הבית

  אבינועם הרש במאמר על...

מכתב גלוי לבני נוער

  הרב יונה גודמן קורא...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם