יום תרועה? יהיה "לכם"

m 13 yemima

 

הרבנית ימימה מזרחי

השבוע בכיתי.

באחד הימים, בין נסיעותיי ברחבי הארץ, פנה אליי בעל שאשתו חולה מאוד לא עלינו ונמצאת בבידוד, וביקש שאבוא לבקר אותה בבית החולים. התקשרתי אליו מהדרך כשהזדמנה לי האפשרות להגיע אליה ואמרתי לו שאני בדרך. בקול בוכים הוא השיב לי: היא כל כך חיכתה לך אבל עכשיו כבר הרדימו אותה. ובכיתי מאוד.

אמרתי לעצמי שאנחנו חיים בעולם מושתק. ילדים מושתקים בריטלין, יולדות מושתקות באפידורל, נערים ונערות מושתקים בסלולרי; האידיאל העליון של העולם הפך להיות השקט. שרק יהיה פה שקט. המאמנת המודרנית תגיד לך להיות בשקט. תחייכי ותעמידי פנים, כי מה יתאונן אדם חי? ואין מקום לצעקה.

ועלינו להבין ששקט הוא לא חיוּת.

בעשרת ימי תשובה אנו מבקשים 'זוכרנו לחיים'. רבי נחמן מברסלב אומר לחסידים שלו - נכון שאתם אנשים כשרים, אך לא לבקשה השקטה הזאת הייתה כוונתי, "רציתי שתהיו כחיות הנוהמות ביער לילות שלמים". עולם מושתק הוא עולם חסר אמונה, עולם שאינו מבקש דבר. "למי שאינו מאמין קשה לחיות את השנה, השדות מבקשים ברכה, הים מבקש אמונה ואתה אינך מבקש דבר?" (לאה גולדברג). מה לך נרדם, קום קרא!

בראש השנה אנו פוגשים מיליה נשי מלא כוח. אנחנו פוגשים נשים שלא הפסיקו לדבר עליהן באוזנינו השנה הזאת - דבורה, לא הייתה נביאה? יעל, לא הייתה לוחמת קרבית? אם ישנן כאלו נשים עוצמתיות, מדוע מכל הדמויות בעת ההיא חז"ל לוקחים לתקיעת שופר דווקא את אם סיסרא, ולומדים ממנה הלכות? האם זאת הדוגמה הנשית שאתם רוצים שנחשוב עליה ביום הזה?

חז"ל אומרים לנו שלפעמים הקול החייתי הזה, הנהי, שצועק: אני רוצה שהילד שלי יחזור הביתה, הוא הקול שעלינו להשמיע. וכולם מביטים באישה הצועקת הזאת ומפטירים עליה שהיא לא תרבותית, שתחכה. אבל היא תשמיע קול.

הגאולה של היום הזה היא בזכות הקולות, ואיך אומר ר' נחמן – כשהאמונה מתה, הדבר היחיד שיעורר אותה מתרדמתה הוא צעקה גדולה. ואם היא כלואה, קחו לכם כלי ותצעקו דרכו

כל הקולות, אומר רבי נחמן מברסלב, נובעים מן החסרונות. ואתם לא יכולים להגיע ליום הראשון של השנה ולומר אנחנו אנשים לא חסרים. אתם תצעקו 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', אתם תצעקו 'ואתה הוא מלך א-ל חי וקיים', אתם תצעקו בקדושה - איה.

"כל העונה אמן יהא שמה רבא בכל כוחו קורעין לו גזר דין של שבעים שנה". והבן איש חי מפרש שהמילה כוחו כוונתה כ"ח האותיות של יהא שמה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא. אומרים לנו חז"ל לצעוק את המילים האלו. והצעקה הזאת היא הציווי היחיד בתורה ביום ראש השנה. לא כתוב שראש השנה הוא יום הדין, לא כתוב שעוברים לפניו כבני מרון, כתוב דבר אחד - יום תרועה. ידעתם לצעוק? יהיה לכם. אשרי העם יודעי תרועה.

הקול זה הכול

את ראש השנה אנו מתחילים עם חנה, האישה המושתקת שקולה לא ישמע. היא מקבלת בסופו של דבר את שאלתה, אך גאולת העולם מופיעה דווקא אצל זו שמשמיעה קול - 'קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים, רחל מבכה' אנו קוראים בהפטרה של היום השני. חנה מושתקת - עלי יאמר לה - שיכורה, תפסיקי. אלקנה יגיד לה - הלוא אנכי טוב לך, תפסיקי. ולעומתם, פנינה מרעימה אותה. היא מכינה אותה לשלב שבו יהיה לה: חנה, הלבשת את הילד שלך לבית הספר היום? 'בעבור הרעימה' - אותה, אומר המדרש, וכי יש רעמים שאין אחריהם גשמים? אם האישה הזאת תשמיע קול גדול היא תתגשם. אבל אם היא תמשיך לשתוק?

אחת לשנה מנקז השופר את כל הצעקות הכלואות. הכלי מבטא צעקה כלואה שלא באה לידי ביטוי. ורק אחרי הצעקה הזאת אפשר לשמוח. רק אחרי 70 קולות שצועקת יולדת, נולד תינוק. היום הרת עולם, תצעקו בתקיעת השופר הזאת את קול צעקותיכם המושתקות. רק אז תוכלו לשמוח ביום הזה, מדוע?

בספר נחמיה מתואר כיצד נחמיה קורא את ספר התורה וכל העם בוכה: "הַיּוֹם קָדֹשׁ הוּא... אַל תִּתְאַבְּלוּ וְאַל תִּבְכּוּ" אומר להם נחמיה (נחמיה ח', ט'). וממשיך הכתוב לתאר לנו: "כִּי בוֹכִים כָּל הָעָם כְּשָׁמְעָם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה". ונחמיה אומר להם "לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים", ושוב מתואר כיצד הוא מפציר בהם אל תיעצבו. ההסבר הנפלא לחזרה הזאת הוא שרק משום שבכיתם, רק משום שצעקתם, הבנתם כמה נתון עכשיו על כף המאזניים. ולכן רק עכשיו אתם זכאים לשמחה. שמחה שאין לפניה צעקה היא שמחה בלי דעת. זה לא נקרא 'יודעי תרועה'.

וזו הפטרת השבת, פרשת ניצבים. לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה וּלְמַעַן יְרוּשָׁלַ‍ִם לֹא אֶשְׁקוֹט... עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלַ‍ִם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים... אַל דֳּמִי לָכֶם. וְאַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ... הנֵּה ה' הִשְׁמִיעַ אֶל קְצֵה הָאָרֶץ אִמְרוּ לְבַת צִיּוֹן הִנֵּה יִשְׁעֵךְ" (ישעיהו, ס"ב). לא שותקים. ולא משתיקים.

היום הזה כל כולו קולות. הגאולה של היום הזה היא בזכות הקולות, ואיך אומר ר' נחמן – כשהאמונה מתה, הדבר היחיד שיעורר אותה מתרדמתה הוא צעקה גדולה. ואם היא כלואה, קחו לכם כלי ותצעקו דרכו - מן המצר קראתי י-ה. ענני במרחב י-ה. למה צריך לתקוע בשופר כפי שתוקעים? עונה השולחן ערוך: כדי שיהיו גועין לפניו כבהמה.

תהיה תרועה? יהיה לכם הכול.

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
דוס פתוח

  מזכ"ל תנועת עזרא במאמר...

גלובליזם ופטריוטיזם

  משה פייגלין במאמר נוקב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם