עט לעשות ה'

4 mahapecha

 

איתמר סגל, איגוד רבני הקהילות

תגובה למאמרו של הרב טוביה בלייכר מהשבוע שעבר

אפשר לומר כי כנס 'רוח ותקשורת' בהחלט נותן את אותותיו. רבנים מרגישים שעל סדר היום מונחת סוגיה ציבורית חשובה הראויה להתייחסות והם מגייסים את יכולותיהם כדי להשפיע, כפי שנעשה בשבוע שעבר, ממש במקום זה. דבריו של הרב טוביה בלייכר נכוחים, רק דומה כי אילו היה מגיע לכנס ורואה את מסריו היה כותב אחרת.

מטרת הכנס אינה "שילוב רבנים במערכות הניו מדיה". הכנס נתן כלים. תרצו, קראו להם כלי עבודה. תרצו, כנו אותם כלי מלחמה. אלו כלי עבודה נוספים בעבור תלמיד חכם, רב קהילה או מנהיג ציבור, כלי עבודה חשובים בשדה מורכב, לפעמים "שטח השמדה" של ממש. אין מטרת הכנס להוציא תלמידי חכמים מן הלימוד הפנימי לרשת החיצונית, אלא להעניק להם כלים לפעול בזירה נוספת, וכן להנגיש את דברי התורה הפנימיים העמוקים אל רבבות עמך בית ישראל, בשפה מונגשת, במנא דכשר למקניא ביה.

רבבות עמך בית ישראל עדיין אינם בבית המדרש. הם לא קוראים עיתונים או מאמרי דעה, בקושי נכנסים לאתרי חדשות. רבבות עמך בית ישראל מבלים כארבע שעות ביום בנייד, מתוכן שעות ארוכות בקהילות החדשות, קהילות הרשת החברתית. בקהילות הללו אפשר למצוא הכול מכל כול. רכבים, ספורט, מחאות חברתיות, וכמובן גם זוהמה. וכן, יש שם גם לא מעט דעות של אנשי רוח, שכמעט כולן מצד ברור של המפה הפוליטית או הדתית בישראל. "העט כבש לו את העולם, הוא רודה במחשבות", כתב הרב קוק. העט המיר דתו ונעשה למקלדת, למצלמה, לפוסט ולסרטון, שמופצים בלחיצת כפתור קטנה למאות ואלפי אנשים. הרב קוק שצוטט במאמר כמי שמעדיף את ההשפעה הסגולית של הרב על פני ההחצנה התקשורתית, דבר שלעצמו הוא בוודאי נכון, קרא בעצמו בקול לתלמידי חכמים לכתוב, "לרכוש לנו את העט, לבצר לנו מעמד בריא בספרות קבועה והגונה ותמידית... באופן שנוכל באמת לקדש שם שמיים".

אולי רבים חושבים שהרשת החברתית נועדה לביטול זמן בלבד, אך כיום זו הזירה המרכזית של מלחמת הדעות, ובהיקפים שלא נראו כמותם. הכול קורה שם. הכול על השולחן והכול רשאים להשתתף, כל הרוצה יבוא וייטול. פעילי שמאל, או ארגונים אנטי-דתיים או דתיים ליברליים עובדים במרץ לשנות את דעת הקהל בכביש עוקף בית מדרש – הרשת החברתית. מול הצורך הזה הגיע הכנס כדי לרתום את כוחות האור והטוב ולנצל את היתרונות העצומים של המדיה החברתית, המחברת בן רגע אלפי אנשים מכל קצוות תבל, אל הקודש.

לא מדובר, כפי שכתב הכותב, ב'שינוי התורה'. זו התורה לא תשתנה. דברי תורה יציבים לעד. מה שמשתנה תדיר הוא הדור, שמפתח בכל דור אוזניים שונות ששומעות דברים שונים. את אותם דברי גודל של התורה עלינו לומר, ללא שינוי במהות, בסגנון שיש סיכוי שיעלה ביד הדור לשמוע.

זו מלחמת מצווה שאינה יכולה להיעשות בידי אחרים. במלחמה הזאת כלי המלחמה הוא העט, וכיום המקלדת או מצלמת הנייד. כמובן, יש לנקוט את אמצעי הזהירות הרגילים, החל בחסימה, וכלה בגבולות ברורים שלא כאן המקום לפרטם, וחלקם נידונו בכנס עצמו; אמנם, נכון לטעמי להורות שאף שבמלחמת מצוה עסקינן, הירא ורך הלבב - הירא מעבירות שבידו - ילך וישוב לביתו, ולא יימס את לבב אחיו כלבבו

ולכן, זו מלחמת מצווה, מצווה שאינה יכולה להיעשות בידי אחרים. במלחמה הזאת כלי המלחמה הוא העט, וכיום המקלדת או מצלמת הנייד. כמובן, יש לנקוט את אמצעי הזהירות הרגילים, החל בחסימה, וכלה בגבולות ברורים שלא כאן המקום לפרטם, וחלקם נידונו בכנס עצמו; אמנם, נכון לטעמי להורות שאף שבמלחמת מצוה עסקינן, הירא ורך הלבב - הירא מעבירות שבידו - ילך וישוב לביתו, ולא יימס את לבב אחיו כלבבו.

ובכלל, תלמידי חכמים, מנהיגי קהילות, זקוקים לכלים מכלים שונים, גם אם הם אינם משתמשים בהם ביום יום. מכון פוע"ה מקיים כנס שנתי גדול לתלמידי חכמים, אף שייתכן שרוב המשתתפים אינם עוסקים באופן תדיר בדם שפיר ושליה. כך נוהגים מכונים נוספים, לבנות השתלמויות לרבנים, למען ידעו להתנהג ולהנהיג טוב ונכון יותר בעולם המטורף הזה. כפי שאחד מאלף יוצא להוראה, ייתכן שגם רק אחד מאלף אכן ראוי להיכנס רובו ככולו לעולם המורכב של הפצת הקודש במדיה, בעוד האחרים רק יטו כתף וייתנו חלקם מעט מזעיר.

תלמידי החכמים שנכחו בכנס אינם ילדים קטנים. אין מכבודם לחשוב כאילו בגלל כנס כזה או אחר יעזבו את מלאכתם מלאכת הקודש, ויעברו להתגורר ברשתות החברתיות. הכנס פנה לרבנים, מנהיגי קהילות ומנהיגי ציבור, שלהם שנות ניסיון, רצינות וכובד ראש, לדעת לכלכל את צעדיהם נאמנה גם בתחומים מורכבים. הנה, גם הרב בלייכר מאילת קרא על קיום הכנס, לפי עדותו, מכלי תקשורת, ובחר להגיב באופן מכובד וענייני בכלי תקשורת, וגם מקבל תגובה מכובדת דרך התקשורת.

ודאי שהאידיאל הוא לקבל תורת חיים מהרב בבית המדרש, כפי שהיה בכל עם ישראל בימי חזקיה. אבל, כאשר התמעטו הדורות וקם חשש לשכחת התורה, נכתבה תורה שבעל פה והייתה לתורה שבכתב. "עת לעשות לה' הפרו תורתך". בהמשך, עם המצאת הדפוס, הודפסו דברי תורה ונפוצו לכל רוח, לטובת העם שבשדות. כעת, כאשר העם שבשדות רועה בעיקר בפייסבוק ושות', לא נכון להפקיר את הזירה רק לזאבים. כלל זה נקוט בידך: אין ואקום בעולם הדעות והרעיונות. במקום שבו לא יהיו דברי תורה, יבואו דברים בטלים. במקום שבו התורה חוששת לחדור, ישכנו טומאה וזוהמה. עט לעשות לה', הפרו תורתך.

תגובת הרב טוביה בלייכר:

אני מסכים לדברי איתמר סגל שאין לנו לנטוש את עולם הרשתות החברתיות, אלא שלזירה זו אין לנו להכניס את תלמידי החכמים. נכון לחשוב איך להכשיר אנשי מקצוע ועסקנים שיפיצו ברשתות החברתיות את מאמרי הרבנים ותורתם (ומובן שגם העסקנים צריכים ללמוד איך להישמר מכל רעות הרשתות). לא נכון שתלמידי החכמים ייכנסו לתוך עולם הרשתות החברתיות, זה יקטין את רוחם ואת גודלם הרוחני, ובמקום להתעצם בעולמם הפנימי נפשם עלולה להישאב לעולם מוחצן, רדוד ותחרותי. כל זה כמובן חוץ מהחששות הכבדים הנוספים הקיימים ברשתות.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
דוס פתוח

  מזכ"ל תנועת עזרא במאמר...

גלובליזם ופטריוטיזם

  משה פייגלין במאמר נוקב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם