מהיכן התקציב? נטו תעלומה

6 neto

 

כשרוצים להצטייר כ"חברתיים" אך נאלצים למצוא מימון לתוכניות היפות, מתגלה היצירתיות. כך עוקפים את אחד הכללים ששומרים על יציבות הכלכלה ישראל, וכידוע – אין מתנות חינם

שניאור שפירא

בשנים האחרונות יוזם שר האוצר משה כחלון תוכניות רבות הנחשבות "חברתיות". "נטו משפחה". "נטו תעשייה". "נטו עסקים". "מחיר למשתכן". אבל כחלון לא היחיד. יחד עם נפתלי בנט הם קידמו את "רפורמת הצהרונים". הממשלה כולה דחפה את העלאת שכר המינימום. שר הרווחה חיים כץ דאג להעלאת קצבאות הנכים. וזה רק קצה הקרחון. העלויות של כלל התוכניות האלה הן אדירות. האם אכן מדובר בפעולת "חברתיות"? מה המשמעות של מילת הקסם הזאת אשר מציפה אותנו בשנים האחרונות? כיצד בדיוק ממומנות התוכניות הללו, אשר עלותן אסטרונומית? היינו מצפים שעלייה כה דרמטית בהוצאות הממשלה תצריך העלאת מיסים. בכל זאת, כסף לא צומח על העצים; אולם הפלא ופלא, לא רק שנטל המס לא עלה, אלא שהוא אף ירד מעט בשנים האחרונות. כיצד הדברים מסתדרים? ובכן, הם לא. בשבוע שעבר פרסם בנק ישראל דו"ח חריף ביותר אשר נותן הצצה קטנה לשיטות שהממשלה נוקטת על מנת לשטות בציבור. הכול כמובן למען אותה "מדיניות חברתית".

המשרד הממשלתי מוכר נכס ששייך לו, ובמקום לרשום שמדובר במכירת נכס, הוא מגדיר זאת כהכנסה. הדבר משול למישהו שימכור את הרכב שלו וירוץ לספר לחבר'ה שהוא הרוויח ביום אחד 20 אלף שקל

לפני שנגיע לדו"ח בנק ישראל, הקדמה קצרה. אחד הכלים המשמעותיים ביותר המחזיקים את הכלכלה הישראלית במצבה – המצוין - הוא הנומרטור, או במילים פשוטות יותר "כלל ההוצאה". על פי כלל שיזם ראש הממשלה נתניהו לפני כמה שנים, על כל החלטת ממשלה או משרד ממשלתי הכרוכה בהוצאה כספית, יש להציג את המקור הכספי להוצאה זו. ללא מקור כספי, אין אפשרות להמשיך לקדם את המהלך, ולא משנה מה תהיה עלותו. מדובר בכלי פשוט ויעיל שכל הדו"חות הבינלאומיים מציינים כאחד הגורמים המרכזיים לחוזקה של הכלכלה הישראלית ויציבותה. אם כן, כיצד הצליחה הממשלה להוציא סכומים גדולים כאלה, ללא הצגת מקור תקציבי, ובכך לעקוף את כלל ההוצאה?

בנק ישראל מונה ארבע דרכים עיקריות שבהן נציגי הציבור שלנו - ובראשם ממשלת ישראל ומשרד האוצר - עובדים על הציבור הרחב, על מנת להציג מדיניות "חברתית". הדרך הראשונה היא שימוש ב"הוראת שעה". הוראת שעה היא הוצאה חד-פעמית, וככזאת היא אינה דורשת הליך חקיקה מורכב או כניסה לספר התקציב. הוראה כזו מיועדת בעיקרון להוצאות קטנות וחריגות. אם נשווה זאת למשק בית, אפשר לדמות את הדבר לתיקון תקלה ברכב. גם אם מדובר לפעמים בהוצאה גדולה לתיקון הרכב, בהרבה מקרים אין ברירה אלא לעשותה. לאחר מכן נצטרך לחשוב כיצד לצמצם את הגירעון. ממשלת ישראל לעומת זאת השתמשה בהוראת שעה על מנת להוציא הוצאות בשווי מיליארדי שקלים. הבעיה עם הוראת שעה היא שההיסטוריה מוכיחה שכמעט תמיד אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. כמעט שום פוליטיקאי לא יעז לבטל הטבה כלכלית לציבור. זה אף פעם לא מועיל בקלפי ופוגע בתדמית. כך שלמעשה הוראת השעה הופכת במקרים רבים לשעה ארוכה מאוד.

הדרך השנייה היא הודעה על "קיצוץ עתידי". כלומר הממשלה מוציאה היום כסף, ובשנת 2020 או 2021 נקצץ בתקציב המתוכנן כדי לממן את ההוצאה הזאת. מי בכלל יודע מה יקרה בעוד כמה שנים? מה שבטוח הוא שרוב השרים הנוכחיים לא יהיו באותו המקום בתקופה זו... כמה נוח. הגידול בתקציבים החברתיים יירשם על שמם של כחלון ובנט, עם התוצאות יצטרך להתמודד מישהו שאנחנו עדיין לא יודעים את שמו.

הדרך השלישית מוגדרת כ"שימוש בהוצאות חוץ-תקציביות". לא אלאה אתכם בפרטים, אולם בתמצית מדובר בשימוש ברווחי מכירת נכסים ששייכים ממילא למשרד האוצר. כך, המשרד מוכר נכס ששייך לו, ובמקום לרשום שמדובר במכירת נכס, הוא מגדיר זאת כהכנסה. אם נחזור לדוגמת משק הבית והרכב הפרטי שלכם - הדבר משול למישהו שימכור את הרכב שלו וירוץ לספר לחבר'ה שהוא הרוויח ביום אחד 20 אלף שקל. זה מגוחך. עיקר השימוש בתרגיל הזה נעשה בתוכנית "מחיר למשתכן". כלומר מדינת ישראל מוכרת קרקעות ליזמים, ובאמצעות ה"רווחים" מהמכירות, היא יכולה לסבסד את ההטבות לזוכי התוכנית.

הדרך הרביעית היא לקיחת הלוואות בידי חברות ממשלתיות, שאינן נספרות בתקציב המדינה ובגירעון המתוכנן. לקיחת הלוואות היא דרך לגיטימית לחלוטין למימון הוצאות הממשלה; אבל, וזה אבל גדול, כאשר הממשלה עושה את זה בדרכים עקלקלות ובלתי שקופות, הדבר אומר דורשני. קל וחומר, כאשר הוצאות הממשלה מאמירות לכדי גירעון חמור וגבוה בהרבה מהמתוכנן. צריך להבין: לקיחת הלוואה כיום, משמעה גלגול של העלויות על הדור הבא ועל הדור שאחריו. הם יצטרכו לפרוע את ההלוואות. זו שאלה מוסרית לא פשוטה מצד עצמה. קל וחומר כאשר הדבר נעשה בדרך הזו. אם היה מדובר במשהו חריג, ניחא. אולם זה נראה כמו שיטה. והיא לחלוטין פסולה.

ברוך ה', למדינת ישראל יש כלכלה חזקה. אולם כלכלה חזקה היא תוצאה של מאמץ סיזיפי וממושך. מצב כלכלי הוא דבר נזיל, ועצירה ומנוחה על זרי הדפנה אינה אפשרית. המצב יכול להתהפך הרבה יותר מהר ממה שאנשים חושבים. בניגוד לחלום פרעה, חלוקת העודפים שנצברו במהלך 'שבע השנים הטובות', עשויה להוביל להרבה יותר מ"שבע שנים רעות". גל הפופוליזם המסוכן אולי נראה טוב, ואף מגדיל ללא מעט את אזרחים את ה"נטו" בחשבון הבנק, אולם הוא עוד עשוי להתנקם בנו. שעבוד העתיד לטובת ההווה אינו מוסרי ואין לשום פוליטיקאי מנדט לעשות זאת. העובדה שלאוצר יש דרכים מתוחכמות לעשות זאת בלי שרוב הציבור שם לב לכך, לא הופכת את זה לפשע פחות גדול.

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
חורבן הבית

  אבינועם הרש במאמר על...

מכתב גלוי לבני נוער

  הרב יונה גודמן קורא...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם