המסילה נמשכת

4 mesilat

 

ספר מסילת ישרים שליווה את אבי במחנות העקורים אחרי השואה ליווה גם אותי בעלייתי ארצה. מה חובתנו בעולמנו? לשמור על עם ישראל מפגיעה חיצונית ומפיצול פנימי

הרב ד"ר כתריאל (קנת') ברנדר

לפני שנים אחדות החלו הוריי בהכנות לעזוב את הבית שבו התגוררו במשך עשרות שנים. אולם בשלב מסוים הבנו, אחיותיי, אחיי ואני, ששום דבר אינו נארז כלל. אבי ואימי היו פותחים מגרה, מתבוננים בתכולתה, ונחשול של זיכרונות היה גואה בהם. נוסטלגיה וסיפורים מן העבר היו משתלטים על תהליך האריזה ובתוך כך החליטו הוריי שחפצים אלה יקרים לליבם מכדי להיארז, והיו עוברים למשהו אחר.

מכיוון שהבית כבר נמכר ותאריך המעבר התקרב במהירות, נחלצנו, כל ילדיהם, כולל בני הזוג והנכדים, ופשטנו על הבית. אחיותיי חילקו את הבית לחלקים; אני וילדיי קיבלו את המשימה לעבור עם אבי על הספרייה שלו. סידרנו את הספרים בארבע ערמות - אחת הערמות הייתה של ספרים ישנים שכדאי להיפטר מהם.

אולם מסיבה כלשהי, כאשר ארזנו אותם, חשתי דחף לפתוח אותם ולעיין בהם. בין הספרים מצאתי כמה ספרי יהדות שהודפסו ונשלחו ליושבי מחנות העקורים בגרמניה. היו כמה מסכתות גמרא שאבי למד במחנה העקורים עם ילדים נוספים ששרדו מן השואה.

תאר לעצמך שכריכתו ודפיו של ספר זה יכלו לדבר. אילו סיפורים חבויים היו מגלים על האנשים והנשים שהגו בו לפני 70 שנה, כאשר כבר שוחררו, אך עדיין לא היו חופשיים; אנשים ונשים שמראות הסבל שעברו צרובים בהם, שמתמודדים עם העובדה שיקיריהם נספו בעוד הם עצמם נותרו בחיים. אילו תובנות יכלו לספר הדפים האלה!

מצאתי גם עותק של הספר מסילת ישרים - ספר הדרכה רוחנית ומוסרית שחובר בידי ר' משה חיים לוצאטו, רב בעל השפעה מן המאה השמונה-עשרה, שגם הוא נלמד ועבר מיד ליד במחנה העקורים. הרמתי את הכרך וחשבתי בלִבּי: תאר לעצמך שכריכתו ודפיו של ספר זה יכלו לדבר. אילו סיפורים חבויים היו מגלים על האנשים והנשים שהגו בו לפני 70 שנה, כאשר כבר שוחררו, אך עדיין לא היו חופשיים; אנשים ונשים שמראות הסבל שעברו צרובים בהם, שמתמודדים עם העובדה שיקיריהם נספו בעוד הם עצמם נותרו בחיים. אילו תובנות יכלו לספר הדפים האלה!

המילים הראשונות בפרק הראשון הן: "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו". מיתר בעמקי נשמתי ענה כהד: התחלתי את אותו יום במטרה לעזור להוריי, ובמקום זאת מצאתי את עצמי, שוב, נפעם מכוח ההתמדה של אבי כניצול עם האומץ לתור אחר מחויבות ותכלית חדשות בעולם הזה.

התקווה ניתנה לאבי בדמות מסילת ישרים במחנה העקורים סֶדַן קַסֶרנֶה שבאוּלְם, כשהיה בן 12 שנה בלבד. הדפסת הטקסט, באותן מכונות דפוס שכמה חודשים לפני כן אולי הדפיסו חוברות הוראות כיצד להשמיד את עמנו, התאפשרה רק הודות לשותפות בין ארגון הג'וינט, ועד ההצלה והצבא האמריקני; היא ייצגה את הכוח שיכול להיות לעם כאשר הוא פועל יחד. כוח שאִפשר לנער צעיר ללמוד שוב את הטקסטים בני האלמוות של עמנו, בימים שלאחר מלחמת העולם השנייה.

בשבוע שעבר, שבעים ואחת שנה מאוחר יותר, ליווה אותי עותק זה של מסילת ישרים ברגע השיא של מסע העלייה שלי למדינת ישראל, שהופך את משפחתי לחלק מן האומה היהודית המשגשגת במדינה יהודית מודרנית.

רעייתי רוחי - גם היא בת לניצולי שואה שאין מילים לתאר את אומץ ליבם - ואני הבאנו את בננו בן ה-13 - נכדו של אבי, הקרוי על-שם חמי - להתיישב בארץ הזאת. כאן התאחדנו עם שני ילדינו שכבר עלו ארצה; האחד שירת בצה"ל והשני מגדל את נכדנו הצבר יחד עם רעייתו הנלבבת. גם הם ילמדו מספר זה, מסילת ישרים. וביציאתנו לדרך השיבה המאושרת הביתה, שכה ציפינו לה, אני שואל את עצמי ואת קהילתי החדשה (וגם את זו שלעולם לא אעזוב), את אותה שאלה שמעלה הפרק הראשון: מה היא חובתנו בעולם? איך נעשה את העולם הזה טוב יותר מכפי שמצאנוהו? איך נפעל יחד בעזרת ה' כדי לדאוג לביטחונם של כל היהודים, אלה שמעבר לפינה ואלה שבכל קצוות תבל?

איך נפעל לייצר מציאות שבה מדינת ישראל היא ביתם של כל היהודים ושבה נרים אנו כקהילה קול נגד דברי שטנה הנשמעים שוב ושוב, נגד אחינו ואחיותינו שנוהגים אחרת מהם?

אנו, עם ישראל, הננו קהילה המבינה איך זה להיות מהגרים ופליטים, ולכן, ככלל ישראל עלינו לפעול בשם המדוכאים בכל מקום בעולם. אנו חייבים לפעול כדי להבטיח שהמדינה היהודית תישאר חזקה, בטוחה ומוגנת.

ברדתי מהמטוס כעולה חדש, החזקתי בידי את ספרו של אבי כדי להזכיר לי את העבודה שעדיין יש לעשות. עלינו לעמול כדי לחנך את צעירינו לאור הערכים שאיחדו את עמנו במשך אלפי שנים.

מדינת ישראל שינתה את ההגדרה של "כנסת ישראל" - קהילת עם ישראל - והפוסטמודרניזם ממשיך להגדיר מחדש את מושג הקהילה, אולם ישנו צורך גדול מאי-פעם במעטפת המגוננת והמעצימה של ה"קהילה" שמדינת ישראל מספקת. על כולנו להיות מעורים בדרמה של סיפורנו כעם. אין דרך טובה יותר בעבורנו לעשות זאת מאשר לחגוג את המתנה שהיא מדינת ישראל, להכיר את סיפורנו שלנו ולהבין מהי המשמעות של להיות יהודי בעבור כל אחד ואחד מאיתנו. עלינו לחתור לסייע לכל היהודים למצוא את כנפיהם הרוחניות באמצעות אהבה, לא הכתבה.

אילו הספר מסילת ישרים של אבי יכול היה לדבר, אני מדמיין שהוא היה מזכיר לי כי העולם שבחוץ אף-פעם אינו מחלק אותנו לכיתות. מהי חובתנו בעולם הזה? אני מאמין שהיא לסייע להבטיח שנצעד כעם יחד, לא מפוצלים. שהתשובה מונחת בידינו שלנו. שכל אחד מאיתנו חשוב, ושכאשר אנו יחד, אי אפשר לעצור בעדנו.

המחבר הוא הנשיא של רשת אור תורה סטון, רשת הפועלת מישראל ומקיימת 27 תוכניות חינוך ופעולה חברתית המשנות את החיים היהודיים, את ההוויה היהודית ואת ההנהגה היהודית בישראל ובכל רחבי העולם.

 צילום: גרשון אלינסון, לע"מ

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
חורבן הבית

  אבינועם הרש במאמר על...

מכתב גלוי לבני נוער

  הרב יונה גודמן קורא...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם