בעקבות מכתב הרבניות

4 rabaniyut
המסר שרצינו להביע במכתבנו בדבר חשיבותה של המשפחה המסורתית היה ברור לנו, וכך גם החשיבות של עצם האמירה. על מה שקדם לפרסום המכתב, על התגובות שקיבלנו, ותפילה לעתיד

שבוע חלף מאז הוצאנו את מכתב הרבניות, גילוי דעת שבבסיסו תחושת חובה מוסרית, תורנית וחינוכית להביע עמדה ברורה וחד-משמעית בנוגע למושגים שהפכו שנויים במחלוקת סביב מחאת הלהט"ב.

אמרנו את המשפט שהיה נראה לנו מובן מאליו: "תורת ישראל מלמדת אותנו באופן חד-משמעי מהי משפחה - ברית נישואין בין גבר ואישה שיזכו בעזרת ה' גם לילדים".

ציינו כי "מודל זה הוטבע בראשית הבריאה, עוד קודם יצירת עם ישראל", והזכרנו כי "זו המשפחה ואין בלתה". באותה נשימה גם הדגשנו כי "מתוך התורה אנו מצווים לאהוב כל אחד מישראל ולחוש שותפות ואחווה גם כלפי אלו שמתמודדים עם קשיים בתחום", ויחד עם זאת "אין מקום לטשטש את האיסור החמור שבמתן לגיטימציה ל'משפחה חדשה'".

הזכרנו כי אף אחד לא יחלוק על כך ש"בבסיס תורת ישראל ערכים שונים, לרבות חמלה, חופש בחירה, שלמות המשפחה, אהבת הרע, כבוד האדם ואיפוק מיני". אך ציינו כי "את כל הערכים יש לקדם ולא ניתן לבודד את ערך השוויון וחירות הפרט כערכים בלעדיים".

מה רצינו?

להשמיע קול נשי, תורני ומזוקק שמכיל אמירה ברורה שאינה משתמעת לשתי פנים על ערכה של המשפחה ומהותה, קול שלצערנו מושתק פעמים רבות במרחב הציבורי. אך לצד זאת גם קול שלמרות האמירה החד-משמעית שבו - מבין ומכיל עד לכאב את הקושי של אחינו ואחיותינו המתמודדים עם המורכבות בתחום הזה.

השתדלנו

בזמן קצר, לפנות לרבניות, נשות רבנים מכהנים, תלמידות חכמים, יועצות הלכה, נשות חינוך בכירות, מלמדות תורה, ולבקש את תמיכתן במכתב.

התרגשנו

לגלות היענות רחבה בזמן קצר כל כך של נשים מבתי מדרש רבים וממנעד גילאים רחב: מנשות גדולי תלמידי חכמים ועד לרבניות צעירות, בעלות תפקידים שונים במרחב התורני, החינוכי והציבורי, שהמכנה המשותף לכולן הוא הכרה בחשיבות של ערך המשפחה שלא יסולא בפז.

גילינו שרבה המבוכה גם בתוך מחננו. גילינו שתהליכים פוסט-מודרניים שמפרקים זהויות – מפעפעים (גם) לתוך העולם הדתי. גילינו הרבה פחד להשמיע קול נאמן למסורת התורנית והאנושית, שאולי אינו 'פוליטיקלי קורקט' אבל חשיבותו ברורה. מצאנו שערכי היסוד שלנו דורשים לעתים בירור מחודש
קיבלנו

הרבה מאוד "יישר כוח" – מרבנים, מרבניות, מאנשי ציבור, חינוך ותורה.

קיבלנו גם הרבה מאוד הסתייגויות ותהיות – האם הצעד הזה היה נצרך? ובכלל, מה התועלת של גילוי דעת כזה? ואיך ירגישו בעקבותיו האנשים המתמודדים עם נטייתם המינית?

קיבלנו גם איומים גלויים וסמויים ביחס למקומות העבודה של חלקנו – כיצד אנו מעִזות להתבטא באופן הזה והאם אנו בכלל רשאיות להמשיך ללמד לעבוד באותם מקומות אם זו עמדתנו?

קיבלנו גם תגובות ממתמודדים בתחום. לנוכח קושי אישי אותנטי, הבהרנו שוב לעצמנו שיש לעשות הפרדה בין עקרונות כלליים-נצחיים, לבין מצוקת הפרט. לא ייתכן שמצוקת הפרט (שפעמים שהיא גדולה וכואבת עד מאוד) תכתיב את המדיניות הכוללת ותשנה את אבני היסוד.

אבל בעיקר קיבלנו חיבוק גדול, אמתי ווירטואלי, מנשות עם ישראל שאמרו שוב ושוב – תודה! תודה שהשמעתן את קולנו. שחיזקתן אותנו. שלא נרתעתן מהלחץ הציבורי החזק. שאמרתן את מה שהיה צריך להגיד בקול ברור ובעמידה זקופה כבר מזמן.

מה גילינו?

שדברים שחשבנו שהם מובנים מאליהם - כבר אינם מובנים כל כך ועשויים לעורר סערה תקשורתית (שאיננו רגילות לה).

גילינו שרבה המבוכה גם בתוך מחננו. היו שהגיבו בהיסוס רב ובחרו בשתיקה. חלקן בשל חשש להביע דעה הנתפסת במרחב הציבורי כבלתי לגיטימית, אחרות בשל פקפוק בתוכן הדברים, גם אלו שהיו נראים לנו טריוויאליים.

גילינו שתהליכים פוסט-מודרניים שמפרקים זהויות – מפעפעים (גם) לתוך העולם הדתי.

גילינו גם הרבה פחד להשמיע קול נאמן למסורת התורנית והאנושית, שאולי אינו 'פוליטיקלי קורקט' אבל חשיבותו ברורה.

מצאנו שערכי היסוד שלנו דורשים לעתים בירור מחודש.

גילינו גם שלעתים צריך למסור את הנפש על ערכים שאנו מאמינים בהם ושהם ערכי יסוד של זהותנו כעם וכחברה.

גילינו נשים אמיצות שמשקיעות את חייהן בבניית המשפחה הפרטית והכללית ולא מוכנות לפירוק הזה, ורבניות בעלות שיעור קומה ש(אולי) רק חיכו להזדמנות להשמיע את עמדתן.

ואנו אומרות תודה

על הזכות להיות שותפות במשהו בחינוך ובלימוד תורה בדור של גאולה שהמורכבות שבו הייתה ידועה מדורי דורות, כלשון כמה אמוראים בגמרא: "ייתי ולא אחמיניה" – כלומר שתבוא תקופת הגאולה ולא אראנה.

תודה על השותפות הנפלאה שנוצרה ועל היחד החזק עם קהלים רחבים כל כך. אנו תפילה שיהיה זה פתח לעוד ועוד עשייה ברוכה להשמעת קולה של תורה. תודה גם על ההתנגדויות שעוזרות לברר את הדרך בצורה מזוקקת יותר.

ובעיקר אנו נושאות תפילה שיהיו מעשינו רצויים לפני אדון כול.

הרבנית ד"ר לאה ויזל

הרבנית ד"ר מרב (טובול) כהנא

הרבנית עידית שילה

הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
דוס פתוח

  מזכ"ל תנועת עזרא במאמר...

גלובליזם ופטריוטיזם

  משה פייגלין במאמר נוקב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם