ישראל שלנו

3 hersh
כשנבחרת ישראל עשתה קרואטיה לתקרת הזכוכית

אבינועם הרש

ביום ראשון זה קרה: משלחת של חלליות נחתה סוף-סוף באופן רשמי במנחת המסוקים ליד הכנסת. השמש שקעה במזרח, ביבי הודיע שנמאס לו מהמשחק הפוליטי והוא פורש, הוקמה המושבה האנושית הראשונה על המאדים ונבחרת ישראל זכתה בפעם הראשונה בתולדותיה במדליית זהב ראשונה בספורט קבוצתי, ועוד על אדמת גרמניה, בעיר קמניץ, כאשר ניצחה את קרואטיה בגמר הנבחרות לכדורסל עד גיל עשרים. 

אם המשפט האחרון שאמרתי נראה לכם הזוי ומופרך יש לכם סיבות מצוינות להיתלות בהן: יהודים, כך לימדו אותנו מינקות, לא נועדו ללכת מכות, להרביץ ולהתחרות בגויים בכל מיני תחרויות מוזרות. לא בשביל זה נבחרנו מכל העמים. המוח שלנו, הג'יניוס היהודי, נועד להאיר את העולם בדברים אחרים: דיסק-און-קי, עגבניות שרי, סטרט-אפ. זה אנחנו. כדורגל? מונדיאל? כדורסל? נו, באמת. 

אבל אז הגיעה חבורה לוחמת ונדירה של חבר'ה שהמוסד כנראה חטף בפעולה מוצלחת במיוחד, שטף להם את המוח והלביש אותם בכחול-לבן, ותסלחו לי, אבל אין לי מילים אחרות: הם פשוט דרסו זו אחר זו את מעצמות הכדורסל של אירופה כאסקופה נדרסת: יוון, ספרד, צרפת, ובסוף הגיע הרגע הגדול כאשר הנבחרות שלנו פגשה את ה'חיות' של היבשת, הבחורים הרעים, אומת הספורט המטילה את אימתה על כל אירופה: נבחרת קרואטיה המפחידה, והיא נתנה להם בראש ועשתה קרואטיה לקרואטיה, ובסוף זה נגמר 80-66. הגביע בידינו. ולתפארת מדינת ישראל.

*

לכו תשאלו כל אוהד כדורגל ישראלי ממוצע, שספוג באכזבות, תסכולים והפסדים ואכל מרורים מנבחרת ישראל שנה אחרי שנה: ההישג הזה הוא הרבה יותר מעוד שורת ספורט. 

ההישג הזה הוא קודם כול מסר מפואר של ניפוץ תקרות זכוכית והאמונה שהדבר הוודאי היחיד בעולם הזה הוא חוסר הוודאות, וזו אחת הבשורות הנפלאות ביותר. מעכשיו אימהות יהודיות ינזפו בילדיהן הקטנים: "נדמה לכם שאתם לא יכולים להצליח במבחן או לעבור את המכשול הבא? לכו ותצפו באליפות אירופה ותראו איך היהודים נתנו בראש לשחקנים הרבה יותר גבוהים וחזקים מהם. יאללה, נגרמו התירוצים. אין לא יכול, יש לא רוצה".

חומת ברלין נפלה, היהודים הקימו מדינה וכנראה גם עוד לא אבדה תקוותה של צפון קוריאה להפוך דמוקרטיה, ואולי עוד יקרו לנו עוד הרבה דברים טובים ויתגשמו חלומות שכבר הפסקנו להאמין בהם. ותפסיקו כבר להגיד שלפעמים חלומות מתגשמים. זו לא שאלה של אם אלא של מתי. רק שלפעמים צריך קצת סבלנות. יום אחד זה יקרה.

הטור מוקדש לאבי היקר יצחק הרש ליום הולדתו השבעים

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
חורבן הבית

  אבינועם הרש במאמר על...

מכתב גלוי לבני נוער

  הרב יונה גודמן קורא...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם