אל המעיין

12 abu

אשר בן אבו

 

האדם מטבעו הוא יצור חברותי, וככזה הוא תמיד יחפש לנפוש במקום בודד לחלוטין. תכלית נזר הבריאה המגזרי בימי הקיץ החמים הוא למצוא מעיין שבו איש לא נמצא, ורצוי שגם מעולם לא היה. הרי על כך חונכנו! ארץ ישראל, תורת ישראל, ורק שלא יהיה שם כל עם ישראל עם המשפחה שלו.

 

כמה שזה עושה לנו רע שעוד אנשים חולקים אתנו את שטח המרעה הזה. אתה מחזיק מעצמך אדם ערכי ומוסרי אבל כשמגיעה משפחה למעיין שאתה נמצא בו עולות במוחך כל מיני סצנות מטרידות מהסרט "המסור". האדם הזה יכול היה לתרום לך כליה! זה לא מעניין, כרגע הכליה שלו תופסת מקום של שני מצופים אז שיתחפף ויפה כליה אחת קודם.

 

בימי קדם היה הדבר הרבה יותר פשוט. קין נניח, אם היה רוצה להשתיק את הילדים שלו באוגוסט, היה הולך לחידקל, או לנהר הפישון הסובב את ארץ החוילה והיה עושה טרזן אל תוך המים בלי שאף אחד יעמוד לפניו בתור. מה הסיכוי שבדיוק באותו יום גם הבל יהיה שם. וגם אם כן, אז אפשר לחתוך לגיחון הסובב את כל ארץ כוש (או להרוג את הבל).

 

בימינו הסיפור מסובך פי כמה. על כל אחד שרוצה להיות לבד במעיין יש עוד חמישים שמתעקשים להיות לבד יחד אתו. חוק מרפי קובע שאם הגעת למעיין ריק מאדם, בתוך פחות מרגע ינחת במקום אוטובוס קומתיים, וישפוך מתוכו מאתיים צליינים בהירי עור וחדורי מטרה לטבול לכבודו של אותו האיש (אגב, אותו האיש לא הלך על המים אלא על ראשים של נודניקים אחרים שהחליטו לתפוס את החוף הנקי היחיד בכנרת).

 

מה אפשר לעשות? הארץ קטנה והמים בה לא רבים. מה שלא נאסף בבקבוקים בעבור מחיר מופקע מושלך ישירות לירדנים, הם לא יוותרו על מקלחת טובה הירדנים. אפשר ללכת לים כמובן, אבל איפה נקשור את האבטיח? בשובר גלים?

 

אז הוציאו ספר שמראה איפה נמצאים כל המעיינות הסודיים. מין פטנט שכזה. שזה קצת כמו להצניח מעל טהרן את תכניות הכור בדימונה. ועכשיו המעיינות מפוצצים באנשים שבכלל לא אוהבים לצאת מהבית, אבל קנו להם את הספר מתנה מסטימצקי והם לא רוצים לבזבז. אגב בגוש דן יש רק מעיין אחד, בריכת הנופרים, שאף פעם לא תפוסה. אתם יודעים למה? כי בזמן שאתה נוסע לשם בחום המטריף, מחנה את האוטו על דרך עפר מפוקפקת והולך עוד שני קילומטרים ברגל, כולם נשארים בבית לשחק במחשב. עד כדי כך הגיוני.

 

אני כשלעצמי בכלל לא מתלהב ממעיינות. למען האמת גם הם לא מתלהבים ממני. שנינו לא הכי נקיים, לא הכי גבוהים, ומלאים בשערות גוף. אבל מה לעשות הייתי צריך לצאת לדייטים. אחרי שסיימתי את בנות גוש דן, הגיע חלקן של נשות הבירה להתייצב. אבל אלה, אתה לא יכול לסגור אתן פינה בבית קפה עם סיפורי צבא. אלה אתה צריך להראות להן את הצבא גופא. לזחול על ההרים, לקפוץ על הקוצים ואז להגיע למעיין הסודי שרק אתה מכיר. זה ששמעת עליו מחבר שלך ששאלת אותו לאיזה מעיין לקחת את הירושלמית כי אתה לא מכיר אפילו מקווה באזור, אז הוא הציע לך את המעיין שכל החבר'ה לוקחים לשם. ומה הסיכוי, כל החבר'ה שם.

 

תצוגת תכלית - קפיצה למים. תצוגת תכלס - נפילה במצב כריעה. "איזה מעיין נקי!" היא אומרת, "נכון", אני מחלץ את הסנדל מהקרקעית הביצתית, "וגם כמעט ואין ערבים!" היא ממשיכה במאור פנים יהודי. עכשיו אני מבין למה לא זיהיתי קודם את החבר'ה.

 

לתגובות והמלצות על מעיינות "סודיים": This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
המלך בשדה

  הרב איל ורד במאמר...

משפט יהודי

  הרב ברוך אפרתי במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם