מנחה שבת בר מצווה

m6 abu

 

אשר בן אבו

פעם בכמה שבתות יוצא לי להנכיח את כבוד עצמי כאורח הכבוד של שבת בר מצווה כזו או אחרת. במילים אחרות מנחה של השבת, במילים יותר אחרות עבד נרצע של בני המשפחה שבשבילם האירוע הזה חייב להיות מוצלח לפחות כמו הבריתה של השוורצמנים (הם הזמינו מאלף אריות).

בפעם הראשונה כשפנו אליי בעניין, אשתי החלטנו שהולכים על זה בכל הכוח - "אבו! זה שבת במלון…". תמיד יש לה שאר הרוח הנדרש לעניינים פיננסיים. כמה מסובך זה כבר יכול להיות, הסכמנו בינינו. הרי עומד מאחוריי ניסיון רב בתחום הרטוריקה - דיבור מול קהל, הדרכת סמינריונים, הפעלה קולית של "ווייז".

קבעתי פגישה עם הורי החתן, ונדברנו על כוס קפה ראויה לשמה. "אני ושפיץ בעלי חשבנו, שהכי טוב שאתה תוביל את שמריהו החמוד אל תוך הלובי של המלון על קביים", אמרה במאור פנים האימא של הברמיץ. הקדמתי קנה לוושט, והקפה פרץ מפי החוצה במנגינה של אזלא גרש. "אין בעיה בכלל", גרגרתי. "יופי! אתה רואה שפיץ, אמרתי לך שזו בקשה אלמנטרית". שפיץ התבונן אליי ממעמקי כורסתו במבט אומלל כאומר "בוא אתה ואני נקנה כרטיס לכיוון אחד לפרו". כל האבות האומללים מאמללים זה את זה.

אחרי שסיימנו לנקות את שאריות הקפה מהשטיח המשכנו לדסקס על יתר הפרטים. האימא הדגישה שמאוד חשוב לה הזרימה ולא משנה אם ריקוד הסטפס שלי יהיה לפני סעודה שלישית או במהלכה. בשלב הזה איבדתי הכרה מודעת. היא המשיכה לדבר, שפתיה נעות וקולה לא יישמע. "בוליביה? קולומביה? טהרן?" התחנן אליי במבטו האב החיוור, "You name it". רשמתי את כל הבקשות של האימא בפנקס קטן תחת הכותרת "השמים הם רק מעבר-גבול", ויצאתי מביתם בברכת שלום.

ירדה השבת אל גבעות מלון גינוסר - חמישה כוכבים. אשתי ואנוכי חנוטים במיטב מחלצותינו, מוארים ונרגשים להקביל פני הבאים. לי גם יש גיטרה ביד, ממילא אני מנגן בה להנעים את האווירה. שירים הקשורים לעניין בר המצווה כמובן, "להתראות נעורים שלום אהבה", "ילד מזדקן", "ילד אסור ילד מותר", "הייתי בפריז וגם ברומא", את השיר האחרון כיוונתי דווקא לאדון שפיץ שהתהלך לו שם כרוח רפאים, וקיפל מפיות בצורה של סוסי פוני קטנים. בשלב כלשהו נכנסו בשורה ארוכה האחים והאחיות של האם, לבושים בחולצת טריקו לבנה עם הכיתוב "החמוד עם השפם זה האחיין שלי". מר שפיץ לא הביא שארי בשר. אחרי הדודים הגיעו עשרת חברי הברמיץ, כולם גבוהים ורזים חוץ מחמישה מהם שהיו נמוכים עם קול באס עמוק, ושניים מהם שהיו רגילים לגמרי יחסית. כל העשרה לוו בידי אנשי הביטחון של המלון לאחר שנתפסו זורקים זיתים לתוך כוס המים של הסבתא, שלמפרע מתברר כי בה היא מאכלסת את השיניים התותבות שלה ("חשבנו שזה סודה").

"אבו אין זמן, הלו"ז חייב להתחיל!" נזדעקה האם. נכנסנו במהירות אל חדר האוכל והתחלנו כמתוכנן שלום עליכם במנגינה של א-יידישע מאמע. את הקידוש עשה הדוד בליווי תיאטרון בובות ("שלום ילדים אני גביע! מי ראה בסביבה יין ללא חשש בישול טבל ושביעית?"). מיד לאחר הקידוש העפתי את כל הנוכחים מהכיסאות שלהם ופרצנו במחול "א-לי א-לי למה עזבתני" לעילוי נשמת הסבתא רבתא שנפטרה באותו תאריך בדיוק. המנות הוגשו על גבי ספרים עבי כרס בכריכה קשה - "ספר הבדיחות של הדוד רפי", שניתנו כשי לשמריהו הקטן, ובין מנה למנה הייתי צריך להקריא בכל פעם בדיחה אחרת. כשהגענו ל"למה כרוב וכרובית לא יכולים להתחתן - כי הם כרובי משפחה", הגישו סוף-סוף מנה אחרונה. מדי פעם יצא לי לראות את האימא יוצאת במרוצה מחדר האוכל וחוזרת כעבור דקות מספר עם אדון שפיץ, כשזה ממרר בבכי.

בבוקר לפני הקידוש ערכו שתי הסבתות – אימא של שפיץ ואימא של האימא של האימא, חלוקת מתנות קטנות וסמליות לנכד האהוב. מחזיק מפתחות – כדי שהדלתות תמיד ייפתחו לפניך, מפת פיקניק כי החיים הם לא פיקניק וצ'ק על סך 50 אלף ש"ח - כדי שהדלתות תמיד ייפתחו לפניך. ואז חלפה במוחי תהייה, איפה הילד? יצאתי החוצה וראיתי אותו, את שמריהו, לבוש בטריקו ומכנסיים קצרים וזורק כדור לסל. "הי! מה אתה עושה פה?" נדהמתי, "אתה תפספס את הקראת שמות זוכי חידון התנ"ך לדורותיהם שכל כך רצית שתהיה בשבת המיוחדת שלך". "זה בסדר, אני כבר זוכר אותם בעל פה מהחזרה הגנרלית שעשינו בשבוע שעבר".

(כמו כל הטורים שלי, גם הטור הזה מדבר על אנשים ואירועים דמיוניים שהמצאתי בראשי הקודח. אל דאגה, זה כמובן לא אתם. זה השכנים שלכם ;))

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היסטוריה על סולם אחד

  הטור האישי של סיון...

מנהלי בית ספר, לכאן

  אבינועם הרש ביוזמה חדשה...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-5764476

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם