פרשת השבוע היא החדשות

15 sivan

סיון רהב מאיר

1. כשפניתי השבוע מהאולפן אל עורך חדשות החוץ ערד ניר שנמצא בסינגפור, אמרתי ששנינו לא חלמנו שאי פעם נדבר בשידור על מפגש בין נשיא ארצות הברית למנהיג קוריאה הצפונית. העולם כולו עוקב בתדהמה אחרי הפגישה הצפויה בין שני היריבים המרים האלה, אחרי מלחמה בת 68 שנים, המלחמה הארוכה ביותר בהיסטוריה המודרנית. משעשע לראות את כולם מנסים לחזות כעת ברצינות מה יקרה בפגישה. הרי מדובר בשני אנשים כל כך לא צפויים.

כללי המשחק משתנים, לטוב וגם לרע. אינטרסים חדשים מופיעים, פרדיגמות ישנות נעלמות, דברים מפתיעים קורים. מי דמיין למשל שאמריקה תפרוש במפתיע מהסכם הגרעין עם איראן, שהשגרירות האמריקנית תעבור לירושלים, או שמנהיג אוסטריה החדש סבסטיאן קורץ יבוא לארץ ובניגוד למדיניות האיחוד האירופי – יגיע אישית לבקר בכותל (כן, הוא עשה זאת השבוע). כל ההתרחשויות האלה שוברות הרבה משבצות ומסגרות כתובות מראש, שכבר לא תמיד עובדות. התרגלנו לחשוב בצורה מסוימת. דורות של פרשנים, אקדמאים, משפטנים ומוסדות מחקר חינכו אותנו לכך.

והמקורות שלנו הרי מלאים בציפייה לא להיתקע, להתחדש, לא לחיות בהעתק-הדבק: "וְנֹאמַר לְפָנָיו שִׁירָה חֲדָשָׁה", "אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן תָּאִיר" וכמובן, הביטוי היפה כל כך "חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם". מצד אחד חידוש, מצד שני כקדם. האם רוח של חדשנות יכולה לסחוף גם אותנו? לא, לא רוח של טראמפיזם, אלא רוח שמגלה שאפשר גם אחרת; שהאדם, העם והעולם יכולים להשתנות. שהחיים הציבוריים, וגם האישיים, לא חייבים להתנהל באופן אוטומטי וצפוי מראש. הלוואי.

2. אחד הילדים שאל אותי לפני כמה ימים אם לכל מדינה יש תנועת BDS משלה, שפועלת נגדה ברחבי עולם כדי להחרים אותה, או רק לישראל.

האובססיה הזאת, היחס המיוחד הזה, הם לא עניין חדש. כבר התרגלנו לעובדה שהמילים "ישראל" ו"ירושלים" נמצאות תמיד בראש החדשות (בימים האחרונים זה קורה בגלל ההחלטה של נבחרת ארגנטינה לבטל משחק בישראל). הרב ירוחם ליבוביץ' ממיר טען, עוד לפני השואה, שצריך להתבונן בתופעה הייחודית הזאת ולחשוב מה היא אומרת לנו. העובדה שהנושא המרכזי בפרשה (היחס לארץ ישראל) [אא1]הוא כבר אלפי שנים הנושא המרכזי שעל סדר היום בעולם, מעבירה לנו סוד, מסר. וכך הוא כתב: "כל העניין כיום בנוגע לארץ ישראל – הנה שום שוטה שבעולם לא יגיד על זה כי אלה דברים פשוטים ומקריים. כיום פוליטיקה אחת מקיפה כל העולם. כל המתרחש אף בזווית של קצה העולם הנו כיום שאלה עולמית כללית, ובתוך כל אלה השאלות, מה שייך להם העניין היהודי? לא יאומן כי יסופר איך שאין ממש מקום, ואין איש בעולם, אשר על פיו לא יעלה שם ישראל, וכל העולם כולו ממש יושבים ודנים על שאלת ארץ ישראל כבעיה היחידה של כל העולם. הלוא זה ודאי אות ומופת שמימי הוא. אבל מה זה מורה? מה זה כל ההתעוררות על ארץ ישראל? מה תעלומות כל העניין? בדבר שאין לי השגה איני רוצה להתערב, אבל דבר אחד פשוט הוא: כי לא פשוט הוא".

3. זהירות, שעמום! אחרי חטא המרגלים נגזר על העם להישאר 40 שנה במדבר. מיד אחר כך מגיעה פרשת קרח, שמתארת מחלוקת עצובה בין קרח ואנשיו לבין משה ואהרן. למה שני הסיפורים האלה מופיעים זה אחר זה? מה הקשר ביניהם?
הרב בן ציון פירר כותב ששורש העניין הוא חוסר מעש, שעמום: "כשזמנו של האדם בידו – הוא צריך לעשות משהו. וכשאין לאדם מה לעשות – הוא עושה מחלוקת". העם פשוט ידע שיש לו עכשיו 40 שנה במדבר. רובם גם ימותו שם. כבר אין דריכות באוויר, לא צריך להיערך לקראת הכניסה לארץ, אין איזה יעד גדול או מטרה מידית, והתחושה שהזמן פשוט נשרף ועובר הובילה למחלוקת. אם כולם היו נמרצים ועסוקים במשהו – קשה להאמין שהייתה פורצת מריבה של כבוד, קנאה ואגו.

חומר למחשבה לקראת החופש הגדול?

4. בשבת, ג' בתמוז, יצוין יום הזיכרון ה-24 לרבי מלובביץ'. אפשר וצריך לעסוק בהרחבה בתורתו, אבל במסגרת הזאת נזכיר רק את מה שהוא תפס ככותרת הראשית – היהדות. לא הפוליטיקה ולא הרכילות ולא הספורט. לתפיסתו, התורה היא הדבר הכי אקטואלי ורלוונטי שקורה עכשיו. לא כהיסטוריה, אלא כהווה וכעתיד. בשיחותיו ובמפגשיו הרבים עם אנשי תקשורת, הסביר להם הרבי שדברי התורה הם ממש חלק מהחדשות. עלינו לראות אותם בכל יום כחדשים, וכך גם לדווח עליהם. הרבי קרא לדבר על תורה ברדיו, והזהיר מפני הפיכת העניין לפוליטי ("העיקר לא להעמיד זה בהצבעה בכנסת, כי אז יעשו מזה עניין מפלגתי, וממילא תתחיל מלחמה של כפייה דתית וכו' וכו'"). הוא הסביר למשל שלספר למאזינים מהי פרשת השבוע – זה פשוט לעדכן אותם בחלק מסדר יומם. פעם אחת, בפגישה אישית בשנת 1980 עם מוטי עדן, שהיה אז כתב ועורך חדשות ב"קול ישראל", דיבר אתו הרבי על הדרך לחבר את היהדות לחייו האישיים של עדן, וגם לקהל הצופים והמאזינים. נחשפתי לציטוט העצמתי הזה שלו רק לאחרונה: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד – הכוונה בזה לא רק לישראל שעמד במעמד הר סיני לפני שלושת אלפים שנה, אלא הכוונה זה לאברהם משה ושלמה, שהוא גר בתל אביב ברחוב כך וכך, מספר כך וכך – להם התכוון ה' כשאמר שמע ישראל".


 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
דוס פתוח

  מזכ"ל תנועת עזרא במאמר...

גלובליזם ופטריוטיזם

  משה פייגלין במאמר נוקב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם