הציונות הדתית אינה מקופחת

4 vaserman
הציונות הדתית אינה מקופחת בבחירות לרבנות ולדיינות 

הרב ישראל עמיחי

במאמרו בגיליון הקודם הצר הרב וסרמן שליט"א על שלא ניתן די כבוד לתורה ולרבנים בציבור שלנו. הוא מנה סיבות נכונות וחשובות מאוד, אך עוד סיבה אחת שרבים נוהגים להזכירה היא שנבחרים יותר רבנים ודיינים חרדים מרבנים ודיינים דתיים-לאומיים: "המציאות הקשה בעולם הדיינות, שבו הציונות הדתית מקבלת רק שליש (במקרה הטוב) מהמקומות המתפנים..." – אך דברים אלו אינם נכונים.

לדעתי היה ראוי שרבנים ודיינים ייבחרו רק לפי גדולתם התורנית בהיקף ובעומק וכן לפי גודל שימושם את רבם, אך אם כבר מדברים על חלוקה לפי מגזרים צריך לומר ביושר שלא רק שהציונות הדתית איננה מקופחת במספר הרבנים והדיינים, אלא אף יש לה יותר ממה שראוי לה באופן יחסי.

לא רק שהציונות הדתית איננה מקופחת במספר הרבנים והדיינים, אלא אף יש לה יותר ממה שראוי לה באופן יחסי. לפי נתוני השנה שעברה, בישיבות ההסדר ובישיבות הגבוהות יחד יש קצת יותר מ-13,000 תלמידים, לעומת כ-126,000 תלמידים בישיבות החרדיות. כיצד אפשר לקבול על שנבחרים רק כשליש דיינים ורבנים ציונים-דתיים?

לפי נתוני השנה שעברה, בישיבות ההסדר ובישיבות הגבוהות יחד יש קצת יותר מ-13,000 תלמידים, לעומת כ-126,000 (!) תלמידים בישיבות החרדיות. כלומר, שיעורם הוא קצת יותר מעשרה אחוזים ממספר התלמידים החרדים. ברור שבשיעור ו האחוזים קטנים בהרבה, מכיוון שהרוב עוזבים את הישיבה אחרי מסלול ההסדר, שלא לדבר על שיעור י, שאז שיעורם בישיבות אפסי לעומת הציבור החרדי (וזה עוד בלי להזכיר את ההבדלים בין שנות הלימוד בישיבה קטנה לישיבה תיכונית).

אם כן, כיצד אפשר לקבול על שנבחרים רק כשליש דיינים ורבנים ציונים-דתיים? אדרבה, לאברך דתי-לאומי שלמד בשקידה כעשר שנים לפחות ועשה בחינות לרבנות או לדיינות יש סיכוי גדול יותר להיות רב מהסיכוי שהיה לו אילו היה חרדי. מי שנכח במבחני הרבנות בשנים האחרונות יכול לראות במו עיניו את שיעור הסרוגים הנמוך בכלל הנבחנים.

הרב וסרמן צודק בתביעתו החשובה לראות עוד ועוד רבנים ודיינים ציונים, אך הדרך היא קודם כול ליצור בציבור תודעה של מרכזיותה של התורה וערכה:

א) לשלוח נערים רבים ככל האפשר לישיבות קטנות לאומיות. גדולי התורה שלנו – הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה וכן הרב שפירא והרב נריה והרב אליהו ועוד – אמרו שמי שיכול עדיף שילך לישיבה שכולה "קודש";

ב) להשתדל שרבים ככל האפשר יגיעו לישיבות הגבוהות ולישיבות ההסדר; חבל שרבים מבוגרי הישיבות התיכוניות אינם ממשיכים לישיבות כלל;

ג) להשתדל שרבים ככל האפשר ימשיכו בישיבות שנים רבות – 7, 10, 15 שנים, ולא יעזבו מיד אחרי חמש שנים;

ד) והכי חשוב, וזו גם הדרך לכל הנ"ל, כפי שהזכיר גם הרב וסרמן, להעלות בציבור את קרן התורה ולומדיה, לכבד לומדי תורה, להוקיר אברכים המוסרים את מיטב זמנם לתורה יומם וליל לא פחות ממה שמעריכים קצינים בצבא.

 

 

'גדולי תורה'? יש! 'גדול דור'? סביר פחות היום

פרופ' ג'ודי שוורץ

"האם יש גדולי תורה בציונות הדתית?" שואל הרב אברהם וסרמן במאמר חשוב ומעורר מחשבה. הוא מונה סיבות ליחס הציבור הציוני-דתי לגדולי התורה שלו, ובהן: צעירי המגזר אינם מתייחסים ל"צעיר התורני המבטיח", שאין זה חלק מעולם התוכן שלהם ושאין די משרות לרבנים, ורבים חייבים להתפרנס אחרת.

כל זה נכון, אלא שאין כאן תשובה לשאלה העיקרית המבצבצת בין השורות. מדוע אין 'גדול דור' לציבור הציוני-דתי כפי שיש לציבור החרדי?

אלא שהשאלה צריכה להיות אחרת. האם סביר בכלל שלציבור הציוני-דתי יהיה היום 'גדול דור?' הרי לא מעט רבנים למדנים בציונות הדתית יכולים לפסוק הלכה לציבור המגזר בענייני איסור והיתר, פטור וחייב. אלא שבין זה לבין 'גדול דור' במושגים החרדיים אין כל קשר.

המושג הדתי-חברתי-חרדי של 'גדול דור' מושתת על שתי תפיסות שאין להן זכר בציבור הציוני-דתי: ריכוזיות ו'דעת תורה'. בעשורים האחרונים החברה החרדית, בייחוד הליטאית, הופכת יותר ויותר ריכוזית ומונהגת בידי 'גדול הדור', המציג 'דעת תורה' שבאמצעותה הרבנים קובעים גם בעניינים שאינם דתיים מובהקים.

תפיסה זו קרמה עור וגידים בפולין של ראשית המאה ה-20 בעת הקמת מפלגת 'אגודת ישראל', והכוונה הייתה שרבנים יקבעו בשאלות פוליטיות בעולם החרדי. לאחר השואה התרחב המונח בחוגים החרדיים וכלל למעשה את כל היבטי החיים, החל מבחירת מוסדות חינוך או מקצוע וכלה בענייני אסתטיקה, אפנה וכו'.

שתי תפיסות אלו, הריכוזיות ודעת תורה בעניינים לא הלכתיים גרידא, זרות לציבור הציוני-דתי ועוד יותר לחברה האורתודוקסית המודרנית בחו"ל. אין צורך להתלבש באופן זהה, להצביע באופן זהה ואף לא לצאת במרוכז להפגנות על עניין זה או אחר. בעולם החרדי מי שמחליט בעניינים אלו הוא 'גדול הדור', או ליתר דיוק, לעתים קרובות אלו הם אנשי ה'חצר' שלו, דהיינו העסקנים.

תפיסת הריכוזיות ודעת תורה קרמה עור וגידים בפולין של ראשית המאה ה-20 בעת הקמת מפלגת 'אגודת ישראל', והכוונה הייתה שרבנים יקבעו בשאלות פוליטיות בעולם החרדי. לאחר השואה התרחב המונח בחוגים החרדיים וכלל למעשה את כל היבטי החיים, החל מבחירת מוסדות חינוך או מקצוע וכלה בענייני אסתטיקה, אפנה וכו'. תפיסות אלו זרות לציבור הציוני-דתי

 

הרעיון של 'גדול דור' שינהיג את כלל הציבור מעולם לא היה שאיפה של הציבור הציוני-דתי (או האורתודוקסי המודרני), שהאמין בפלורליזם מחשבתי ולא ראה צורך במנהיג שיגיד לו למי להצביע או יקבע מדיניות של מפלגה פוליטית מטעמה. משום כך גם בעבר לא נחשבו דמויות המופת של הציבור הציוני-דתי 'גדולי דור' במובן החרדי, עיינו ערך הרב צבי יהודה, הרב יוסף דב סולובייצי'ק וחתנו, הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל.

עניין אחרון: שתי הדמויות האחרונות שהזכרתי, הרב סולובייצ'יק והרב ליכטנשטיין, לא היו רבנים בלבד. שניהם היו אנשים ששילבו שני עולמות, את עולם התורה ואת עולם ההשכלה הכללית, עולם הישיבה ועולם האוניברסיטה, שבה גם למדו ובזמנו אף לימדו. אולי משום כך אותו "צעיר תורני מבטיח", הלומד תורה בלבד ואינו משלב אותה בידע מעמיק במקצועות חול ובחשיבה ביקורתית, באמת אינו מעורב בעולם התוכן של צעירי המגזר היום. ואולי זה בדיוק מה שחסר לנו, שיכול להחזיר לציבור צעיר זה את ההערצה לעולם התורה כפי שהייתה בימי הרב סולובייצ'יק והרב ליכטנשטיין.

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הקרב על כללי המשחק

  הרב איתי אליצור על...

"נו, מה עם ילדים?"

  סקירת הצגה חדשה שפותחת...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם