יוסף המדליק

10 abu

אבו טור ל"ג בעומר

אשר בן אבו

לא כולם יודעים, אבל לסמי הכבאי היה אח תאום. אח תאום אבוד שאף אחד לא רוצה לזכור. הוא היה האלטר-אגו של סמי. בעוד סמי הכבאי חיפש משחר ילדותו אחר להבות מזדמנות על מנת לכבות אותן, אחיו התאום יוסף הוא שהצית אותן. הם קראו לו יוסף המדליק.

היריבות בין השניים הייתה בלתי נמנעת. כולם בשכונה האנגלוסקסית של סמי העריצו אותו. הוא היה הגיבור שלהם. אנשים תמיד מחפשים להם גיבור שיוכלו להיתלות בו. גם כשסמי היה מתפרץ למסיבות יום הולדת של ילדי השכונה ומכבה להם את הנרות בזרנוק ענק, כולם מחאו לו כפיים. כולם מלבד ילדי השמחה המסכנים, כמובן. את יוסף המדליק כולם אהבו לשנוא. הם ראו בו אדם שמחפש הרס ואנרכיה, בעוד הוא רק היה מוכרח לראות איך שהשלהבת עולה מאליה כמו נרות המנורה הטהורה.

האמת היא שהסיפור של השניים התחיל עוד במעי אמם. כאשר הייתה עוברת על פתחי תחנות כיבוי היה סמי מפרכס ורוצה ליצא, וכשהייתה עוברת על פתחי בתי עבודה זרה היה יוסף מפרכס ורוצה לשרוף אותם על יושביהם.

האם המסכנה נקרעה בניסיונה לתת ליוסף תחושה שהוא שווה בין שווים, אבל זה לא היה פשוט. כשגדל יוסף סיפרה לו אמו שהוא 'פירומן'. יוסף הבין שהוא כנראה גיבור-על, ומיד קפץ מהגג. למזלו הוא נתקע על צמרת עץ, ומי הגיע לחלץ אותו אם לא סמי הכבאי בסולם הכבאים המושלם והלבן שלו. יוסף לקח קשה את התקרית, התרחק לפינת רחוב והדליק שם 50 קופסאות גפרורים. זה היה היום ששמו ותמונתו של יוסף המדליק נתלו בתחנת המשטרה ונאסר עליו להתקרב לאש ולגפרורים כל חייו.

ככל שעברו השנים התרחקו האחים זה מזה, ומהר מאוד גם הפסיקו לדבר זה עם זה. אבל היה יום אחד בשנה שבו הם נפרדו לגמרי – ל"ג בעומר. אמא של יוסף כבר לא הרשתה לו לצאת מהבית בשום שנה בל"ג בעומר, והייתה עוטפת את כל החלונות בווילונות כבדים. היא ידעה שאם רק יריח את ריח העשן ויראה את הלהבות פורצות משולחות רסן הוא יאבד כל קשר עם ההיגיון, ומה שנקרא "יוסיף קיסם למדורה". לסמי ל"ג בעומר היה כמו ערב חג. הלילה שבו הוא גיבור היום. הוא היה מסתובב לו בין הרחובות בכבאית הענקית שלו, מפיץ אזהרות והדרכות רבות חשיבות ומכבה מדורות גם כשאף אחד לא באמת ביקש. הוא היה גיבור.

שנה אחת בל"ג בעומר, כשהיה יוסף כבר בן 16, הוא לא יכול לשאת זאת עוד. ברגע שאמו נרדמה הוא גנב את מפתחות הבית ואת קופסת הגפרורים שהייתה במגירה וחמק בשקט החוצה. המראה שנגלה לעיניו היה בעבורו מעבר לכל דמיון. מדורות-מדורות בכל מקום. ערמות של קרשים, רפסודות וגזעי עץ משחירים בעוד השלהבת אוכלת בהם, ואת רעבונה משביעים רק עצים נוספים. יוסף הסתובב כמוכה ירח, וידיו בתוך הכיסים רועדות ומלטפות את קופסת הגפרורים.

לפתע שמע קול דק. "אדוני, אתה יכול להיות המבוגר האחראי שלנו?" יוסף ניעור מהאיפוריה שאחזה בו והסתכל לכיוון הקול. "אדוני? שום הורה לא הסכים לבוא למדורה שלנו, ואסור לנו להדליק אותה בלי מבוגר אחראי. אתה יכול להיות המבוגר האחראי שלנו?" זה היה ילד קטן שעמד על יד ערמת קרשים וסביבה ילדים עצובים. יוסף הסתכל בפניו של הילד וחיזק את האחיזה שלו בקופסת הגפרורים שבכיסו. "בוודאי", ענה. יוסף המדליק ניגש אל ערמת הקרשים והדליק גפרור אחד. הגפרור נכבה מדמעה שזלגה מעינו. הוא ניסה להדליק עוד אחד, אבל גם הוא התלחלח וכבה. יוסף כבר לא יכול לעצור את הדמעות. הן הרטיבו את כל קופסת הגפרורים שלו, והוא התיישב על האדמה. הילדים כבר הבינו שמדורה לא תהיה הלילה. "לא נורא, אדוני", אמר לו הילד. "עדיין נחמד לשבת כולם יחד, נכון?" יוסף הנהן. "חוץ מזה", הוסיף הילד, "גם ככה סמי הכבאי היה מגיע לפה ומכבה לנו את המדורה".

לתגובות: This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
ענווה ועוצמה

  הרב שמואל אליהו מספיד...

שינוי פני העיר

  נתנאל אחיטוב מארגון 'חותם'...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם