אל תמסמסו את החיים

4 avinoam hersh
הרציונל שמניע את הפזילה לנייד בנהיגה בנוי על הנחה פשוטה: תנועת הכביש והמכוניות אמורה להתנהל כפי שהתנהלה עד עכשיו: מכוניות נוסעות בנתיב מהיר קדימה, לא אחורה. ואז זה קרה

אבינועם הרש

באחת ההרצאות שלו, "לא רציונלי ולא במקרה", דן פרופסור דן אריאלי במקום שממנו מתקבלות ההחלטות ההזויות והבלתי הגיוניות ביותר שלנו. שתיים מהשאלות שאריאלי שואל בהרצאה ומובאות גם בספר הן: למה אנחנו קונים מוצר יקר שאנחנו לא צריכים בכלל רק כי מצורפת אליו מתנה בחינם? למה אנחנו לא חוסכים בהוצאות כשאנחנו מתכננים ארוחה חגיגית, אבל במקביל אוספים קופונים בקנאות כדי לחסוך שקלים יחידים?

נראה שגם בלי לערב את הפסיכולוג החברתי המוערך כולנו יודעים ששאלת מיליון הדולר שלוקחת בגדול את שאר השאלות היא:מדוע לעזאזל אנחנו ממשיכים לסמס בנהיגה ולא מקפידים לנהוג עם שתי עיניים על הכביש אף שאנחנו יודעים שמספיק רגע אחד של חוסר ריכוז מצדנו כדי לחרוץ את גורלנו, גורל יקירנו וגורל האנשים שסביבנו?

מחשבות של כעס, בלבול, פחד והכרת הטוב ענקית שטפו לי את הראש:א-לוהים ישמור, במהירות כזאת מספיק להסיט את העיניים מהכביש לשנייה, ולך תדע איך הסיפור היה נגמר. ואז פסטיבל הסרטים התחיל: ואם המכונית מאחוריי לא הייתה טנדר אלא משאית?

*

לצערי, ואף על פי שאני מנסה מאוד להימנע מכך, יצא לי בזמן האחרון למצוא את עצמי שוב ושוב שולח מבטים לעבר הנייד וברמזורים מנסה לגנוב עוד כמה רגעים של פרודוקטיביות, ובמקום לשרוף את זמן ההמתנה על בהייה ברמזור, לנצל אותו למשהו מועיל יותר כמו קריאת הודעות או עוד שליחת הודעת ווטסאפ.

הרציונל שמניע את הפעולה הלא רציונלית הזאת בנוי על הגנבת המבטים לעבר הכביש מתוך הנחה פשוטה: תנועת הכביש והמכוניות אמורה להתנהל כפי שהתנהלה עד עכשיו: מכוניות נוסעות בנתיב מהיר קדימה, לא אחורה. ואז זה קרה.

*

ביום שישי שעבר, שעתיים לפני שבת, נסעתי בכביש בגין דרום מפסגת זאב לבית שלי ברסקו. למזלי שתי העיניים שלי היו על ההגה. פתאום חשבתי שאני הוזה או חולם חלום רע במיוחד: מכונית מיצובישי לבנה נמצאת על המסלול שלי במרחק 500 מטרים ממני, ודולקים בה אורות של רוורס... לא אורות מצוקה של מכונית תקועה אלא פשוט רוורס. בבגין. ואני עוד רגע הולך להתנגש בה. ברגע האחרון הצלחתי לשבור את הגהה חזק ימינה ולבלום בלימת חירום.

בום! הרגשתי מכה בצד האחורי של הרכב. המכונית שהגיעה מאחוריי לא הספיקה לבלום, דפקה את הרכב שלי ולאחר מכן דפקה את המיצובישי. מחשבות של כעס, בלבול, פחד והכרת הטוב ענקית שטפו לי את הראש:א-לוהים ישמור, במהירות כזאת מספיק להסיט את העיניים מהכביש לשנייה, ולך תדע איך הסיפור היה נגמר. ואז פסטיבל הסרטים התחיל: ואם המכונית מאחוריי לא הייתה טנדר אלא משאית?

כמה חלומות ותכניות שעוד לא הגשמתי יש לי... בלי הודעה מוקדמת קלטתי עד כמה החיים יכולים להיות שבריריים ועד כמה אני חייב לנצל ולהעריך אותם ולמלא את הרגעים במשמעות, כי לאף אחד בעולם הזה אין ביטוח על כלום, ולך תדע מה יהיה אתך מחר, וכמה סיפורים שמענו על אנשים שהפסידו את כל חייהם בגלל רגע אחד קטן של חוסר תשומת לב.

*

אני לא יודע מה אתכם, אבל מבחינתי הרגשתי שהקב"ה שלח לי כאן מסר ברור: בוא תפסיק עם השטויות ואל תפזול תוך כדי נסיעה לסמרטפון שלך, ותתחיל לשמור על החיים. יש לך אישה. יש לך ילדים. יש לך עוד הרבה משימות למלא בעולם הזה. החיים יקרים מדי. אל תמסמס אותם.

הבהרה: הסיפור 'אברמל'ה', שהופיע בעלון תזריע מצורע, נכתב בידי הרב אליהו גלייכמן זצ"ל, ולא בידי אבינועם הרש, נכדו.


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
ענווה ועוצמה

  הרב שמואל אליהו מספיד...

שינוי פני העיר

  נתנאל אחיטוב מארגון 'חותם'...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם