גארבג' טיים או מאני טיים?

15 sivan

סיון רהב מאיר

1. בלי להבין הרבה בספורט התחברתי מאוד לדימויים בקטע הזה: "בואו נודה, מעכשיו אנחנו כבר סופרים לאחור את הימים", כותבים המורים חובב יחיאלי ואוריאל הרצוג ממיזם 'החופש ללמד'. הם מדברים על התקופה הזאת של אחרי פסח, של אמצע אייר. "אפשר כבר להרגיש את אווירת סוף השנה, התלמידים כבר מריחים את החופש הגדול. אחרי חופשת הפסח הארוכה אנחנו נכנסים לישורת האחרונה של השנה, אבל ההחלטה היא בידינו: האם התקופה הזו היא גארבג' טיים או מאני טיים? בעולם הספורט, 'גארבג' טיים' (זמן זבל) הוא זמן שנותר בסוף המשחק, שלא יכול להשפיע על התוצאה. כבר נוצר הפרש גדול, ברור איזו קבוצה תנצחוכל הדקות האחרונות במשחק נמרחות. כולם סתם מחכים בחוסר מתח לשריקת הסיום. אבל יש משחקים שבהם אותן דקות בדיוק מכונות 'מאני טיים'. המשחק צמוד, וזה הזמן החשוב ביותר שבו יש להציג את הביצועים הטובים ביותר, בשלבי הסיום הקריטיים. המאמן והשחקנים ערניים, כל אחד מצופה לתת מעצמו יותר ממאה אחוז, האווירה מחשמלת, ואין שום תחושת שגרה באוויר. עלינו להסתכל כך על התקופה הקצרה שלפנינו: אם נציג כעת אתגרים רציניים ונעלה את הרף, אם נשאף להצטיין בתחום הלימודי והחברתי, נוכל להכריע איזו אווירה תהיה אצלנו עד לסוף השנה, ונחליט שיש לכולנו עדיין בשביל מה לשחק ולהשקיע".


2
. הרב אלישיב קנוהל ז"ל זכה לשמו – אלישיב – כי נולד בתש"ח, כשאביו דב היה בשבי בירדן עם אנשי גוש עציון. השם ביטא את הכמיהה שאלוקים ישיב את האב ואת חבריו, וישיב גם את היישוב למקומו. התפילה נענתה. הרב אלישיב היה לרב האהוב של קיבוץ כפר עציון, ונפטר ביום שישי האחרון, ה' באייר, והוא בן 70. הנה קטע קצר, אישי ומעורר מחשבה שכתב בעבר:

"בדברים הבאים אני מבקש לספר 'סוד' שלי, שאני חושב שיש בו תועלת לרבים. מלידתי הייתי בינוני, בינוני ממש. בינוני כל כך, עד שהמורה שלי לגמרא בכתה ז' ייעץ לאבי ז''ל לשלוח אותי ללימודי התיכון לבית ספר מקצועי, כי בין כך כנראה שלא אצליח בלימודי בישיבה. אני בכל אופן ביקשתי ללמוד בישיבה, ולפני 50 שנה הטרנד היה ללכת לישיבת 'נתיב מאיר'. התקבלתי לישיבה, אולי בזכות אבות או שבהיותי בינוני עדיין הגעתי לסף הקבלה לישיבה, וכך המשכתי בה עד לכתה י''ב, עם הישגים בינוניים. לאחר הצבא המשכתי ללמוד בישיבת 'מרכז הרב' וישיבת 'הר עציון', אך תמיד היכולת שלי בלימודים וממילא הישגי הלימודיים היו בינוניים. רבים מחבריי השיגו אותי ביכולתם הלימודית עשרת מונים. במצב זה גם הציפיות שלי מעצמי בכמה אוכל לעזור לחברה הסובבת אותי בתחום התורני היו בהתאם. והנה, לפני כעשר שנים זכיתי לכתוב את הספר 'איש ואשה' ולאחריו את הספר 'ואכלת ושבעת'. שני הספרים כנראה נעמו למעיינים בהם, והם כבר הופצו בעשרות אלפי עותקים. התפוצה של הספרים והשיח ההלכתי שבהם, יצרו אצלי 'תעסוקה חדשה', של מתן תשובות בכתב ובעל פה לאנשים רבים הפונים אלי יום יום. זכות זו של נתינת מענה וסיוע לאנשים, בעיקר בתחומים של טהרת המשפחה ובענייני זוגיות בכלל, מעמידה אותי במקום נפלא של נתינה מתמדת ורוממות רוח מכוח אותה נתינה. לא דמיינתי לעצמי מעולם שאגיע למקום כל כך מיוחד כפי שזיכה ומזכה אותי הקדוש ברוך הוא. מדוע אני מגלה סוד זה? כדי שכולנו נפנים: הורים לגבי ילדיהם, וכל אדם לגבי עצמו – איננו יודעים מתי הקדוש ברוך הוא יתגלה עלינו. אנו נעשה את שביכולתנו, ואין לך אדם שאין לו מקום. העולם מלא הפתעות, ואנו צריכים להיות מוכנים להרים את ה'מציאה' שתתגלגל לידינו כדי שנוכל להיטיב איתה לכל הסובבים עמנו, ולעולם כולו".



3. כמה פעמים נתתי לילדים שלי הוראות השבוע? קשה לספור. לפעמים נדמה שהמילה שההורים משתמשים בה הכי הרבה היא "נו". פרשת אמור מתחילה ברצף של אמירות והוראות, אבל רש"י מסביר בתחילת הפרשה שהאמירות האלה נועדו "להזהיר גדולים על הקטנים". כלומר, שהגדולים (הכוהנים, המחנכים) יזהירו את הקטנים (התלמידים, הילדים). פשוט יסבירו להם מה לעשות.
הביטוי הזה, "להזהיר גדולים על הקטנים", זכה לאורך השנים לפרשנות עמוקה יותר: המטרה היא לארק להזהיר מלשון אזהרה אלא גם מלשון זוהר. להזהיר זה לא רק להגיד "תעשה את זה כבר!" או "אני מזהירה אותך", להזהיר זה גם לזהור, להאיר, להשפיע דרך דוגמה אישית, אהבה ורוח חיובית, זוהרת. "להזהיר גדולים על הקטנים" אומר שהקטנים פשוט יראו אצל הדור שמעליהם המון זוהר וטוב, וממילא המסרים יעברו אליהם הלאה. שנזכה.

4.מה הדבר הכי יקר שיש לנו? זמן. בעיצומה של ספירת העומר גם פרשת השבוע עוסקת בספירת העומר, כלומר במצווה למנות את הימים שבין פסח לשבועות. זה מנגנון מרתק, שאולי כבר התרגלנו אליו ולכן אנחנו לא מספיק שמים לב אליו: האדם צריך לעצור ולספור כל יום שעובר, למנות את הזמן שחולף בין פסח לשבועות, לדעת בדיוק כמה ימים עברו בהמתנה ליום קבלת התורה.

הרב משה צבי נריה כתב קטע פיוטי ונפלא על המצווה הזאת, שמלווה אותנו שבעה שבועות, וקרא לו 'שלמות הזמן'. הנה רק חלק מהדברים מעוררי המחשבה שלו, על קדושתו של הזמן ועל חשיבותו: "שלמות היא קודם כל בזמן. מצוות התורה לספור ימים באה ללמדנו ערך זמנים, חמדת ימים. לזמן גוון אחד מעולם ועד עולם, אבל עומק חיי האדם קובע גוונים לזמן. אדם מישראל מרגיש שאינו דומה עולם של שבת לעולם של חול. לכל יום גוון משלו, שיר משלו, שיר של יום. יום שלא נתחדש בו כלום, לא מחשבה, לא הרגשה, הריהו חסר גוון. חיי תורה דורשים פעילות, מוח חושב ולב מרגיש. בכל יום – תורה חדשה בעולם חדש לאדם חדש. ספירת הימים משמשת אפוא הקדמה למתן תורה: מעתה ימיך ספורים ומונחים בבית גנזי הנצח. יום שלא נתחדש כלום, במספר הימים לא יבוא, והרי אתה חסר אותו".

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הדור הבא של השו"ת

  הרב אברהם סתיו במאמר...

מיוחד לעשרה בטבת

  המאבק בנצרות, שלא הכרתם

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם