לב הארץ פורח

14 artzi

ד"ר חגי בן ארצי אוניברסיטת בר אילן

מלחמת ששת הימים שסיימה את העשור השני בתולדות המדינה פתחה עידן חדש בתהליך הגאולה. במלחמה, שהייתה מלווה בגילויי גבורה מפעימים ובנסים גלויים בלתי נתפסים, נפתחו אופקים חדשים לעם היהודי.

מדינת ישראל הקטנה הגדילה את שטחה פי שלושה, בתוך שישה ימים. כבשנו מרחבים אסטרטגיים ברמת הגולן בצפון ובחצי האי סיני בדרום, שהבטיחו את ביטחונה של ישראל לדורי דורות. אבל בעיקר – חזרנו אל ארץ התנ"ך. ירושלים העתיקה, יהודה ושומרון, בקעת הירדן. חזרנו אל מולדתו ההיסטורית של העם היהודי; לחברון, לבית לחם, לבית אל ולשילה, לשכם וליריחו, לתקוע ולענתות, ובראש ובראשונה לירושלים עיר הקודש.

אחרי שני עשורים של קיום בשולי המולדת, מימשנו את מטרת הציונות – שיבת העם היהודי למולדתו ההיסטורית שממנה גורש ושממנה "הוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי", כלשון מגילת העצמאות. קולו של א-לוהי ישראל רעם באוזנינו: "רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה'... לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם" (דברים א, ח).

כמו יהושע בשעתו זעק הרב צבי יהודה: "עד אנה אתם מתרפים לבוא לרשת את הארץ אשר נתן לכם ה' א-לוהי אבותיכם" (יהושע יח, ג). אבל מעטים הקשיבו לקולו. וא-לוהי ישראל לא נח ולא שקט. כדי לעורר את העם מאדישותו ומתרדמתו הביאה עלינו ההשגחה את מלחמת ההתשה שפרצה אחרי מלחמת ששת הימים. דווקא הנוער הדתי, שספג בעצמו קרבנות רבים, התנער. הוא עשה חשבון נפש והגיע למסקנה ברורה. חטאנו באדישותנו לארץ ישראל. כך קמה אחרי מלחמת יום הכיפורים תנועת ההתיישבות של הציונות הדתית, גוש אמונים

את הקריאה הזו השמיעו לעם ישראל גדולי הרבנים ובראשם הרב צבי יהודה בנו של הרב קוק, אבי הציונות הדתית. גם גדולי הסופרים ואנשי הרוח הצטרפו אליו ובראשם ש"י עגנון ואורי צבי גרינברג. אבל לצערנו, עם ישראל נענה לקריאה באופן חלקי בלבד. ירושלים אוחדה ושכונות חדשות הוקמו בעיר המאוחדת. אבל בשאר חבלי המולדת המשוחררים כמעט שלא הוקמו יישובים חדשים, למעט היאחזויות נח"ל בודדות לאורך הגבולות, בגולן, בבקעת הירדן ובסיני. במקום להוביל תנועת התיישבות גדולה בכל מרחבי הארץ, שתלווה בהחלה נרחבת של הריבונות הישראלית, עסקה הממשלה בעיקר בבלימת כל ניסיון של מימוש המתנה הא-לוהית שזכינו לה. שני גיבורים הצליחו לשבור במקצת את חומת ההתנגדות – הרב לוינגר ז"ל בחברון וחנן פורת ז"ל בגוש עציון. אבל הם היו היוצאים מן הכלל שלימדו על הכלל.

כמו יהושע בשעתו זעק הרב צבי יהודה: "עד אנה אתם מתרפים לבוא לרשת את הארץ אשר נתן לכם ה' א-לוהי אבותיכם" (יהושע יח, ג). אבל מעטים הקשיבו לקולו. וא-לוהי ישראל לא נח ולא שקט. כדי לעורר את העם מאדישותו ומתרדמתו הביאה עלינו ההשגחה את מלחמת ההתשה שפרצה אחרי מלחמת ששת הימים - בהתחלה בבקעת הירדן, ומאוחר יותר לאורך תעלת סואץ. אבל העם לא התעורר ולא שינה את דרכו. רק מלחמת יום הכיפורים בתשל"ד הצליחה לטלטל ולנער את עם ישראל. זו הייתה מלחמה קשה שנמשכה כשלושה שבועות ונפלו ונפצעו בה אלפי חיילים ומאות נשבו. למרות תנאי הפתיחה הקשים הצליחה ישראל לבלום את צבאות סוריה ומצרים ואף לפלוש לשטחן ולאיים על דמשק ועל קהיר. אבל הקרבנות הרבים והמפלות הרבות שספג צה"ל בשלב הראשון של המלחמה גרמו לחלק מן הנוער הישראלי משבר קשה והוא הוביל בין השאר לירידה גדולה מן הארץ.

דווקא הנוער הדתי, שספג בעצמו קרבנות רבים, מתוכם הרבה תלמידי ישיבות הסדר, התנער. הוא עשה חשבון נפש והגיע למסקנה ברורה. חטאנו באדישותנו לארץ ישראל. לא שמענו את הקריאה הא-לוהית, לא מימשנו את המתנה הנפלאה שניתנה לנו. כך קמה אחרי מלחמת יום הכיפורים תנועת ההתיישבות של הציונות הדתית, גוש אמונים, שהפכה ברבות הימים לתנועת אמנה. רבבות בני נוער דתיים יצאו להפגנות נגד מדיניות הנסיגה וההקפאה של ממשלת רבין הראשונה.

אלפים הצטרפו לגרעינים של התיישבות, פרצו אל מרחבי יהודה ושומרון והתחילו את מפעל ההתנחלויות, על אפה ועל חמתה של הממשלה. המאמץ הציבורי והפוליטי של הציבור הדתי נשא פרי. שלוש שנים לאחר המלחמה, בתשל"ז, נפלה ממשלת המערך ועלתה במקומה ממשלה לאומית בראשותו של מנחם בגין, ופתחה בהדרגה את מרחבי יהודה ושומרון להתיישבות יהודית.

נרות זיכרון

גם אני הייתי בין האדישים למתנה שניתנה לנו במלחמת ששת הימים. כשהזמין אותי חנן פורת להצטרף אליו לישיבה חדשה בגוש עציון – סירבתי. גם אחרי שהתחננו אליי חבריי לבוא אתם לגולן, שגם שם יש ישיבה חדשה, סירבתי. אמרתי לכולם: עכשיו תורה, והלכתי ללמוד בכרם ביבנה, אם הישיבות.

לאחר שבמלחמת יום הכיפורים איבדנו את חברינו, ישבנו על החולות של המדבר במצרים ובכינו עד שהבנו. פתאום, אחרי חודשים שבהם שברנו ממש את הראש - מה חטאנו? למה זה מגיע אלינו? הבנו. הייתי אז מפקד צוות וחזרנו לישראל עם הטנקים באחד הלילות של חודש ניסן. המחנה שלי התמקם בין לוז ובין בית אל. המג"ד שלי שלח אותי להתמקם בראש ההר של בית אל, במקום שבו עומד היום ביתי. והנה אני עולה על ההר ורואה חושך מסביב. ולמטה – המון אורות של תל אביב, של השפלה, ואני אומר לעצמי שזה לא ייתכן. כיצד אנחנו נמצאים כעת שש שנים אחרי מלחמת ששת הימים ושום יישוב יהודי לא נמצא כאן? באותה שעה אני נודר את נדר המלחמה שלי – כאן, על ההר הזה, אבנה את ביתי.

יצאנו מהמלחמה הזאת כאריות. באופן אישי עזבתי את הכול וחברתי לאורי אליצור ז"ל שגייס אותי לגרעין שילה. מאוחר יותר הצטרפתי לגרעין בית אל ונלחמנו על הקמת היישוב. שלוש שנים אחרי המלחמה, הצלחנו. ההרים היום מלאים אורות!

לצד גילויים של חולשה והתפרקות הסתיים העשור השלישי בניצחון גדול של הציונות הדתית ושל הרוח היהודית. התברר לעיני כול שהציונות הדתית היא הממשיכה את דור החלוצים שהקימו את המדינה והפריחו את שממותיה. מאות היישובים והמאחזים שהוקמו מאז מלחמת יום הכיפורים במרחבי הארץ ששוחררו במלחמת הנסים של ששת הימים, הם נרות זיכרון שהדלקנו לחברינו שנפלו במלחמת ההתשה ובמלחמת יום הכיפורים.

שנה לאחר שבגין עלה לשלטון, עלינו רעייתי ואני עם שתי בנותינו הקטנות אל ראש ההר של בית אל. הרמתי את ידיי ואמרתי: ריבונו של עולם, קיימתי את הנדר!

צילום: סער  יעקב, לע"מ

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הדור הבא של השו"ת

  הרב אברהם סתיו במאמר...

מיוחד לעשרה בטבת

  המאבק בנצרות, שלא הכרתם

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם