הזהות והחזון

30 stilowitz
העשור השביעי
העשור השביעי של מדינת ישראל ביסס אותה כלכלית על אף המשבר העולמי, והרווחה הכלכלית אפשרה פניוּת לגבש זהות יהודית-ישראלית מסורתית * וגם: אילו שינויים הנצרות והאסלאם עוברות בעקבות מה שמתרחש כאן ביתר עצמה?

הרב זאב סולטנוביץ', מחבר ספרי היסטוריוסופיה יהודית, מלמד בישיבת הרב ברכה

קשה לנתח עשור שהסתיים זה עתה בלי הפרספקטיבה ההיסטורית, ובכל זאת נדמה שבעשור זה התרחשו כמה תהליכים שאם יתפסו קצת תאוצה, נוכל באמצעותם לנתק את הרגליים מהקרקע ולהמריא לעידן אחר בהיסטוריה הישראלית.

התהליך הראשון הוא תהליך ההתפכחות. כישלון תכנית ההתנתקות מערביי עזה במחיר הטרנספר של יהודי גוש קטיף טפח על פני כולנו. תוצאת התכנית הייתה חזית דרומית חדשה בדמות ישות טרור חמאסית, ואתה אנו מתמודדים בעשור האחרון. הדבר החיובי בכל זה הוא שקרסה האפשרות לתכניות דומות ביהודה ושומרון, וקריסה זו מאפשרת לעם ישראל לחשב מסלול מחדש.

הגירוש מגוש קטיף השפיע על עם ישראל; על חלק קטן ממנו השפעה ישירה ועל חלק גדול יותר באופן עקיף. הוא יצר בחברה ערעור של האמונות הפשטניות וחיפוש אחר דברים מורכבים יותר מבחינת האמונה, מבחינת הלימוד וגם מבחינת ההסתכלות על כלל החברה.

הפתעה כלכלית

תהליך השני הוא הצמיחה הכלכלית. העשור האחרון נפתח במשבר כלכלי עולמי שאיים לפגוע גם בכלכלת ישראל, אך קרה בדיוק להפך. כלכלת ישראל לא רק הפגינה חוסן אלא אפילו שגשגה באופן מפתיע ומעורר השתאות. לא בכדי חברות ישראליות נמכרות ונעשות בינלאומיות.

ראינו בעשור זה הבלחה של תהליך גיבוש הזהות במישור הפוליטי בברית האחים הקצרה בין בנט ללפיד. מה שחיבר בין השניים הוא האחווה של הישראליות; ישראליות שרואה ערך ביהדות הארץ-ישראלית, באהבת העם והארץ ומתוכה גם באהבת המסורת, ובזה לפיד הבן התקרב יותר מלפיד האב. זה עדיין בוסרי, ומשום כך התפרקה הברית, אבל יהיו בוודאי עוד ביטויים בוסריים בפוליטיקה ומחוצה לה עד שהתהליך ילך ויתבסס

 

בעקבות התהליך הכלכלי הזה תפסה ישראל בעשור האחרון מקום נכבד בזירה העולמית. זה מתחיל מהתעניינות כלכלית ונפרש ממילא לבחינות רבות: תיירות, משיכת עובדים זרים וחיזור אחר ישראל בפורומים של כלכלה וביטחון. אני חושב שישראל תמשיך בדרך זו ותשקיע ב'מוח היהודי' בתחומי המדע, הטכנולוגיה והמסחר, וההתעניינות במה שיש לישראל להציע – אולי גם מבחינה רוחנית – תגבר.

הצמיחה הכלכלית נותנת דחיפה לדבר חשוב בפני עצמו – הרחבת המשפחה. הכלכלה המשגשגת מאפשרת לעם ישראל להגדיל את משפחותיו משני ילדים בממוצע לשלושה–ארבעה. דבר זה מציב את מדינת ישראל במקום הראשון במדינות המערב מבחינת הגידול הדמוגרפי.

זהות עם שורשים

התהליך השלישי הוא יצירת זהות יהודית ישראלית. זה אמנם תהליך שלא החל בעשור הזה, אבל הוא קיבל את הדחיפה ההגונה ביותר בשנים האחרונות. זאת לעומת הישראליות המתנתקת מיהדות שאפיינה את שנות המדינה הראשונות, שהגיעה לשיאה בתנועת 'הכנענים'. התנועה הכנענית, שניסתה את כוחה בעיצוב התרבות הארץ-ישראלית, נשארה הערת שוליים בהיסטוריה. הזהות הישראלית שניסתה לצמוח מחוץ לערוגת היהדות מצאה את עצמה חוזרת אליה כדי להכות בה שורשים.

בעשור הזה אולי צמחה ההגדרה המסורתית של הזהות הישראלית. למסורתיות זו יש ביטוי יהודי אותנטי, שכמוהו היו רוב היהודים ברוב התקופות גם בארץ ישראל וגם בגלות. את ההמון היהודי בכל התקופות אפיינו שניים: החיבור לכללי היהדות ולא לפרטיה, למשל לערך של השבת גם אם לא לשמירת כל דקדוקיה, ומסירות נפש לכלל ישראל. לא בכדי היה הצבא לסמל הישראליות, שבו ישראלי מבטא את זהותו עד כלות הנפש.

היום יש עיסוק נרחב בגיבוש הזהות הישראלית-יהודית הזאת, והיא מצמיחה ממדים חדשים על גבי היהדות הגלותית והישראליות החילונית.

ראינו בעשור זה הבלחה של תהליך גיבוש הזהות במישור הפוליטי בברית האחים הקצרה בין בנט ללפיד. מה שחיבר בין השניים הוא האחווה של הישראליות; ישראליות שרואה ערך ביהדות הארץ-ישראלית, באהבת העם והארץ ומתוכה גם באהבת המסורת, ובזה לפיד הבן התקרב יותר מלפיד האב. זה עדיין בוסרי, ומשום כך התפרקה הברית, אבל יהיו בוודאי עוד ביטויים בוסריים בפוליטיקה ומחוצה לה עד שהתהליך ילך ויתבסס.

מחשבה ליברלית במסגרת הלכתית

לתוך הקלחת של גיבוש הזהות היהודית-ישראלית נזרקה גם המחשבה הליברלית והפמיניסטית מארצות המערב, והמחשבה הזאת מאתגרת את הזהות הישראלית. בעשור זה התמודדנו עם המון אתגרים כאלה. מכיוון שהמחשבה הזאת בוסרית יש לה ביטויים קיצוניים ומוזרים, אך גם הם עתידים להתאזן. עתה מגיעים לדברים רדיקליים כמו הכנסת נשים בכוח ליחידות הלוחמות, אך ייתכן שכאשר ייכשל הניסיון הדברים יתאזנו ותצמח בזה השאלה האמתית בדבר הדרך שבה נערות יכולות לתרום לחברה הישראלית. כמו בחברה הישראלית גם הפמיניזם הדתי יתאזן, והוא כבר החל לחפש אחר מסגרות הלכתיות יותר.

עוד תופעה שמבעבעת מעל לפני השטח ומתחתיו היא החזרה לנושא בית המקדש. אפשר לזקוף זאת לזכותם של פעילי הר הבית, שגם ההתנגדות אליהם מצמיחה התקדמות בנושאי המקדש, שכן אלו שנמנעים מלעלות אל ההר שואלים את עצמם איך הם מקדמים את בניית המקדש. הם בונים את עיר דוד, מקיפים את ההר או לומדים את הנושא. הקשר בינינו ובין הר הבית הולך ומתחזק, וייתכן שכשנזכה לבנות את בית המקדש נזכור את העשור הזה כמנוע הצמיחה של התהליך.

שינוי דפוסי חשיבה

התהליך האחרון שאציין הוא השפעת השינויים הכלל-עולמיים על מדינת ישראל. בתהליך זה אפשר לראות כמה השפעות בינלאומיות:

  • התגבשות קהילות נוצריות בעולם כולו למען מדינת ישראל – בארצות הברית יש לקהילות אלו השפעה דרמטית. הקהילות האלה הולכות ומתגבשות גם באירופה, בקוריאה הדרומית, בסין ובמקומות נוספים, והן נעשות כוחות פוליטיים וחברתיים גם יחד, וזה עצמו תוצאה של שגשוג מדינת ישראל.

אנחנו צריכים להשתמש בזה במובן המדיני וגם להבין את זה מבחינה אמונית ורוחנית. הקמת מדינת ישראל מאתגרת את האמונה של הקהילות האלה, והן בתגובה מאתגרות אותנו, ובהיותן מוּנעות מתקווה משיחית הן שואלות אותנו: איה החזון המשיחי שלכן?

  • עליית תנועות הימין במערב: במערב עולות תנועות ימין מסוג חדש – אמנם יש להן גרעין אנטישמי קלאסי, אולם הן פרו-ישראליות ויוצרות הבחנה מיוחדת במינה: היהודי הגלותי השנוא לעומת היהודי הישראלי האהוב. אנחנו צריכים לטהר אותן מההבחנות האלה, אבל זה בוודאי טורף את הקלפים בהגדרת יהודי חו"ל ויהודי ארץ ישראל.
  • עליית האסלאם הלוחמני בזירה העולמית: האתגר שכל העולם מתמודד אתו. היום ברור שאין 'אביב ערבי' ושהמהפכות הולידו פירות באושים. עליית האסלאם יצרה קודם כול הסטה מהעיסוק העולמי בסכסוך הישראלי–ערבי לסכסוך הפנימי-מוסלמי, וכן הפנמה שמדינות מוסלמיות לא בהכרח יתחברו כדי להרע לנו, כי הן מסוכסכות בינן לבין עצמן.

מבחינה עמוקה יותר זהו משבר זהות בעולם המוסלמי, והוא מוציא אלימות מצד אחד והבנה שיש צורך בשינוי בדפוסי החשיבה ובדוגמות המסורתיות מצד שני.

בינתיים גלי ההגירה המוסלמית למדינות המערב גואים והקצנת העמדות מתגברת, אולי דווקא כי המוסלמים מזהים את חולשתם בעצמם. השפעתן של מדינות כמו איראן, אפגניסטן ופקיסטן, שלחלקן נשק אטומי, עלול לעורר התנגשות ציוויליזציות שתוליד מלחמת עולם.

המשותף לכל התהליכים האלה הוא שיותר ויותר זוגות עיניים נשואות אלינו. אנחנו רגילים להתלונן על מעט מדי יהדות במדינת ישראל, אבל בעיני העולם מדינת ישראל נחשבת מדינה מסורתית מאוד, אולי אפילו כמעט דתית. בעולם כולו המדינות מתחלקות לשניים, דתית או מתקדמת. מדינת ישראל היא היחידה שמצליחה לשלב בין הדת לקדמה.

עיני הנוצרים מוכי משבר האמונה נשואות אלינו להגשמת החזון המשיחי. עיני התנועות הימניות באירופה נשואות אלינו כדי שנוכיח שאפשר להיות גם מדינת לאום וגם מדינה דמוקרטית. עיני המוסלמים מצפות מאתנו להראות איך אפשר לנהל מדינה מסורתית שהיא גם מעצמה כלכלית, ביטחונית וטכנולוגית. העשור הזה מזרים את עיני העולם כולו לנקודה אחת: אל ציון, שממנה תצא תורה, אל דבר ה' שיצא מירושלים.

הרב סולטנוביץ' כתב את הספרים 'בינה לעיתים' (שני כרכים), 'ביאורים לכתבי הרב קוק' (חמישה כרכים).

 צילום: נתי שוחט, פלאש 90

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
ענווה ועוצמה

  הרב שמואל אליהו מספיד...

שינוי פני העיר

  נתנאל אחיטוב מארגון 'חותם'...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם