ברכת נתניהו

2 2 netanyahu
למה התחלתי לברך את בנימין נתניהו כשאני עולה לתורה
למרות הרתיעה הכמעט מובנית שיש לנו מחשיבות קונספירטיביות, כמה סימנים גרמו לי להיות משוכנע שמה שמתרחש במדינת ישראל בשנים האחרונות הוא תוצר של לחימה פסיכולוגית מתוכננת, תוך שימוש בטכניקת 'הריגול האינטלקטואלי' * כך תזהו עיתונאים ואנשי השפעה שהתגייסו, להערכתי באופן מודע, ללחימה הפסיכולוגית נגד מדינת ישראל. ישנן שתי טכניקות – אחת משמשת נוגדן לא רע לשטיפות מוח תקשורתיות, והשנייה סגולה רוחנית לחשיבה ישראלית עצמאית

הרב ד"ר ראובן פיירמן

ויקטור סובורוב הוא שמו הבדוי של המרגל הסובייטי ולדימיר רזון. סובורוב היה סוכן סובייטי מוביל בז'נבה, ובסוף שנות השבעים הוא ערק לבריטניה והחל לפרסם ספרים על עברו בצבא הסובייטי ועל איך בנוי "הריגול האינטלקטואלי" של רוסיה.

בשונה מהנהוג לחשוב, ריגול אינו רק צילום מסמכים או אובייקטים סודיים, או העברת נתונים ממחשב להֶחסן נייד. אחד מסוגי הריגול הוא "הריגול האינטלקטואלי", שמטרתו – השתלת רעיונות מסוימים במוחותיהם של אנשי מפתח. דוגמה לריגול זה אפשר למצוא בפועלו של המרגל הישראלי אלי כהן, שבין פעולותיו הכניס למוחו של הרמטכ"ל הסורי את הרעיון לשתול עצים במקומות שבהם נמצאים כוחותיו – וכך צה"ל ידע לאן לירות.

סובורוב מסביר איך זה עובד: אי אפשר לחדור לפנטגון – משרד ההגנה האמריקני – בריגול ישיר. אבל האנשים שעובדים בפנטגון יוצאים החוצה – לקופת החולים, לגני הילדים, למסעדות וכו'. הלוחמה האינטלקטואלית מבוססת על היכולת לאתר אנשי מפתח, ולשתול במוחם את הרעיונות שאתה מעוניין להחדיר לפנטגון, והם כבר יעשו את העבודה בעבורך בלי לדעת שהם בעצם מופעלים בידי סוכן זר. באופן הזה נרשמה לטובת רוסיה שורה ארוכה של הישגים מדיניים וצבאיים מול צבא ארה"ב.

גם אם יצדיקו את מהלכי שילוב הבנות בטנקים בכל מיני סיבות שיכולות להיראות סמי-הגיוניות, הרי שברור שגם על פי כל ההסברים האלה יצרו מצב המקשה על ביטחון המדינה ועל הניצחון במלחמה. מכיוון שברור שההחלטות הללו פוגעות בתכליתו של צה"ל, הרי לנו סימן שהרעיון שמניע את קברניטי צה"ל הוא רעיון מושתל, אותו לחשו מומחים כמו סובורוב ודומיו שאין ספק שקיימים בכל מערכת, על האוזניים הנכונות

איך נעשה הריגול האינטלקטואלי? סובורוב מתאר: דבר ראשון, מאתרים את האדם שהוא המטרה, ולומדים עליו הכול: הוא שומע בוב דילן ואוסף בולים מפורטוגל בני המאה ה-19 ויש לו בת החולה במחלה גנטית ברגל.

לאחר למידת הפרטים, הסוכן מגיע לבית הקפה שבו אותו פלוני נוהג לשתות. בימים הראשונים הסוכן רק יוצר קשר עין עם פלוני. לאחר מכן הוא מניד בראשו כשהוא פוגש אותו, אחר כך עושה לו 'שלום' חפוז. פעם אחת הסוכן יושב 'במקרה' קרוב לפלוני, וזורק לו שאלה – 'מה אתה אומר על הלייקרס העונה?' וכדומה.

יום אחד יוצא פלוני מבית הקפה ביום של גשם סוחף ומגלה שהאוטו שלו לא מניע – אפשר לנחש מדוע. הסוכן עובר לידו ומתעניין מה קרה, מציע עזרה, מנסה להניע את האוטו ללא הצלחה. ואז אומר הסוכן – תזמין גרר, ואני אקפיץ אותך. במהלך הנסיעה הוא יזרוק פרט כלשהו על בול נדיר מליסבון, ישמיע ברדיו שירים של בוב דילן, ויספר על בנו החולה במחלה גנטית. בינגו – הם חברים. עכשיו פלוני בנוי לכך שהסוכן יוכל לשתול אצלו רעיונות – בארוחה שהם יקבעו לאכול יחד או במהלך הפטפוטים המלווים את משחק הקלפים.

באופן הזה הצליח סובורוב להחדיר רעיונות מהותיים ששינו תפיסות הרות גורל וגרמו לשינוי תודעתי שהשפיע על ההחלטות הכי חשובות בעבור המדינות. החלטות שהייתה להן השפעה מכרעת על מהלכים ביטחוניים ראשונים במעלה.

הרסני כמו קרינה

ביהדות אנו נפגשים ללא הרף עם ההבנה שהחירות האמתית היא חירות מהשפעות זרות. כדי להיות בן חורין באמת, מסביר הרב קוק, על האדם להיות נאמן לפנימיות האלוקית-נשמתית שלו, ולא להיות משועבד להשפעות שליליות מבחוץ. אנחנו נוהגים לשנן את הקביעה הזו, אבל אני לא בטוח שאנחנו תמיד זוכרים עד כמה התנאי הזה של חירות מחשבתית הוא גורם מכריע שלעתים מגיע עד לסיכון ממשי של ביטחון המדינה.

הבעיה היותר גדולה היא שהשפעות זרות על החשיבה עובדות תמיד כך שדרוש מאמץ רב וערנות גבוהה כדי להבחין בהן. כולנו נמצאים תחת השפעה כזו או אחרת של הסביבה, החברה והעולם. אך מעבר להשפעות אלו, יש מומחים לדבר שעניינם להשפיע על דעתנו, על מחשבותינו ועל אורח חיינו באופן אקטיבי ומכוון.

לא סוד שיש קרנות רבות שמשקיעות מיליונים כדי לעצב את דעתנו, ורבות מהן ממומנות בידי שמאל קיצוני אירופי. כדי לסבר את האוזן, התקציב של הקרן לישראל חדשה לבדה הוא 125 מיליון דולר לשנה. כלומר, מיליארדי שקלים הושקעו עד כה כדי להשפיע על דעתנו. מה עושים בכל כך הרבה כסף? חלק ניכר ממנו מופנה למכוני מחקר, למלגות לעיתונאים ולאנשי ציבור ידועים, להשתלמויות מושקעות וכדומה. שורה ארוכה של עיתונאים ידועים עברו במהלך שנות עבודתם השתלמויות לכאורה מקצועיות במימון הקרנות האלה וגרורותיהן; הדברים האלה כמובן לא מוסתרים והם חוקיים לחלוטין. גם בעזרת אירועים חברתיים, נסיעות לחו"ל ומפגשים אינטלקטואליים רבים הקרנות האלה מצליחות לקחת אנשי מפתח במדינת ישראל ולשתול אצלם מחשבות מסוימות, כדי שהם יחזרו וישפיעו עלינו – בדיוק כמו אותו פלוני שנכנס עם הרעיונות המושתלים לתוככי הפנטגון. שוב – זו לא קונספירציה, מדובר במטרות מוצהרות של הארגונים האלה. גם בכירי צה"ל משתתפים בפעילויות האלה מתוך תפיסה של הרחבת אופקים ובאצטלה מקצועית.

בדרך כלל איננו חשים בהשפעה הזו, כפי שלא חשים כשנחשפים לקרינה רדיואקטיבית: האדם לא יודע שהוא נמצא תחת השפעתה, אבל היא הורגת אותו. השפעה דרך שטיפת המוח מסוכנת הרבה יותר מהקרינה הרדיואקטיבית – מכיוון שהאחרונה הורגת רק אנשים מסוימים, ואילו לראשונה יש הכוח להשפיע על ציוויליזציות שלמות ועל דורות ההמשך.

איך מזהים שתול?

עכשיו צריך לשאול את השאלה המתבקשת – כיצד מזהים רעיונות שתולים? קודם כול זה בהחלט יכול להיות מסובך. ובכל זאת, יש תהליכים שאפשר לזהות בנקל שהם תוצאה של השתלת רעיונות. למשל – הכנסת בנים ובנות יחד לטנק. הרי מדובר ברעיון שאין לו תקדים בשום צבא בעולם. באופן הכי פשוט, אם הרעיון היה טוב מבחינה צבאית או תפקודית, הצבאות הטובים כברהיו מאמצים אותו.

אבן הבוחן שלפיה בודקים אם הרעיון הוא מקורי-אמתי או מושתל היא מבחן ההיגיון. אם אי אפשר למצוא שום הסבר הגיוני למעשה או לרעיון מסוים, סימן שהוא מושתל. במקרה שבו נטען שיש סיבה הגיונית, אך היגיון זה נוגד את תכלית העניין – הרי שגם כאן מדובר ברעיון מושתל; מכיוון שאף שהסיבה עצמה הגיונית, לא הגיוני לפעול בדרך שחותרת תחת המטרה הבסיסית שלך.

ולכן גם בסיפור הזה של בנות בתוך טנק – הרי אין שום היגיון מלבד אמירה אידיאולוגית. המשמעות היא שאם קברניטי צה"ל שמוכוונים לחיזוק הצבא הולכים על רעיון כזה, ברור שמישהו דאג לשתול אותו במוחם. הדרכים לשתול אותו הם כאמור מגוונות ואפקטיביות מאוד.

גם אם יצדיקו את מהלכי שילוב הבנות בטנקים בכל מיני סיבות שיכולות להיראות סמי-הגיוניות, הרי שברור שגם על פי כל ההסברים האלה יצרו מצב המקשה על ביטחון המדינה ועל הניצחון במלחמה. מכיוון שברור שההחלטות הללו פוגעות בתכליתו של צה"ל, הרי לנו סימן שהרעיון שמניע את קברניטי צה"ל הוא רעיון מושתל, שאותו לחשו מומחים כמו סובורוב שאין ספק שקיימים בכל מערכת, על האוזניים הנכונות.

מצבה הבריאותי של קאיה

עשו ניסוי וראו על אילו מהשאלות הללו אתם ו/או חבריכם יודעים לענות:

א. איך קוראים לאשתו של ראש הממשלה הקודם, אהוד אולמרט?

ב. איך קוראים לבת של ראש הממשלה הקודם, אהוד ברק?

ג. איך קוראים לכלבה של בנימין נתניהו, ומה מצבה הבריאותי?

כששאלתי את השאלות האלה את תלמידיי, בודדים ידעו את התשובות לשאלות א' וב', ואילו כולם יודעים שקאיה נתניהו היא ז"ל, וכמובן את שם אשת ראש הממשלה הנוכחי וילדיהם. איננו יודעים מה ראשי ממשלה קודמים עישנו ומה הם שתו, אף שגם להם לא היה חסר, ואילו בנוגע לנתניהו אנחנו יודעים את כל הפרטים.

מאיפה אנו יודעים את רסיסי האינפורמציה הבלתי-חשובים-בעליל הללו? שאלתם את עצמכם איך הגעתם למצב שאתם יודעים את שמה של הכלבה? למישהו היה חשוב להשתיל לנו את הידיעות הללו. זהו פרי של עבודה מאומצת ושיטתית לוודא שהמוח הישראלי יתעסק בפרטי המידע האלו ולא באחרים. מה הסיבה לכך? נדמה שאפשר למצוא כיוון בדברי העיתונאי בן כספית, שנשאל מדוע הוא וחבריו רודפים דווקא אחרי בנימין נתניהו.

כספית ענה שכל האנשים שקיימים היום בזירה הפוליטית כמועמדים להחליף את נתניהו – מתוך הליכוד ומחוצה לו – הם אנשים פרגמטיים, הפועלים מתוך אינטרסים – פרטיים או לאומיים. נתניהו, טוען כספית, הוא היחיד שהוא איש אידיאולוגי. עם אידיאולוגים, לדבריו, קשה לדבר בהיגיון, קשה להשפיע עליהם או להוליך אותם בדרך אחרת. לאדם פרגמטי אפשר להשתיל רעיונות; אידיאולוג נשאר איתן באמונתו.

גם כשנתניהו דיבר בנאום בר אילן על שתי מדינות, קובע כספית, היה זה מס שפתיים בלבד, כשבפועל הוא עושה הכול כדי לא לוותר על חלקי ארץ ישראל. מכיוון שאין דרך להשפיע עליו או לשתול רעיונות במוחו, הדרך היחידה היא לעשות לו דה-לגיטימציה. מכאן ואילך כל האמצעים כשרים – הכלבה, הבן, העוזרת – הכול במטרה לפרק את מי שאי אפשר לשתול רעיונות עוועים במוחו.

כל השיסוי המטורף הזה אינו מתעסק במהות, ואינו מתייחס כלל לתפקודו כראש ממשלה. מבחינה מהותית, לא היה לנו ראש ממשלה מוצלח כמו בנימין נתניהו, מכל הבחינות: כלכלית, טכנולוגית, פוליטית, בינלאומית. אנחנו היום בין המדינות החזקות, שבהן שיעור האבטלה הוא הנמוך ביותר במדינות ה-OECD. מה אפשר להגיד על ראש ממשלה שמוערך בעולם המערבי ונחשב אחד המנהיגים הגדולים בעולם? רק שהוא עישן סיגרים ושתה שמפניה ורודה.

קל להבחין שאין כאן ניסיון אמתי למגר שחיתות או לערוך ניקוי אורוות, כשמשווים למקרים אחרים שבהם טיפול שכזה היה נצרך הרבה יותר. כאשר נשיא המדינה שמעון פרס ז"ל חגג יום הולדת, הוצאנו על החגיגות 11 מיליון שקלים כדי להביא לפה שורה של כוכבים הוליוודיים ושועי עולם; סכום בלתי נתפס, הרבה יותר מכל הסיגרים והשמפניות. אולם אף אחד לא חשב לברר על מה הוצאנו סכום שכזה, לא נכתבו דו"חות ולא נפתחו חקירות.

אשר על כן, אין מנוס מהמסקנה שיש כאן רדיפה; ניסיון שיטתי לערוך פוטש תקשורתי.

ברור שראש הממשלה, כמו כל אדם אחר, הוא לא טלית שכולה תכלת. אולם חז"ל לימדו אותנו עיקרון: יפתח בדורו כשמואל בדורו. מנהיגו של עם ישראל מייצג את כלל ישראל, וההתקפות עליו – הן התקפות עלינו. רק שאנחנו איננו מרגישים זאת, כפי שלא מרגישים קרינה רדיואקטיבית. לכן כל אחד צריך לחשוב איפה הוא יכול להשפיע כדי להפסיק את שפיכות הדמים הזו – לדבר, לכתוב, להעלות מודעות

האנטי-וירוס של אריק איינשטיין

יש ביטוי מפורסם שמייחסים אותו ליוזף גבלס, שר התעמולה של גרמניה הנאצית, ולפיו "אם תחזור על שקר מספיק פעמים, הוא יהפוך לאמת". אם אתה פותח עוד תיק ועוד תיק, 1000, 2000, עוד מעט גם 7000, זה גורם לאנשים לחוש שאין עשן בלי אש. בדרך כזאת מנסים ליצור הפיכה שלטונית תקשורתית.

ברור שראש הממשלה, כמו כל אדם אחר, הוא לא טלית שכולה תכלת. אולם חז"ל לימדו אותנו עיקרון: יפתח בדורו כשמואל בדורו. מנהיגו של עם ישראל מייצג את כלל ישראל, וההתקפות עליו הן התקפות עלינו. רק שאנחנו איננו מרגישים זאת, כפי שלא מרגישים קרינה רדיואקטיבית.

הציווי האלמותי "לא תעמוד על דם רעך" מהדהד במקרה הזה בצורה קלאסית. שופכים את דמו של ראש הממשלה המייצג את עם ישראל, ואנחנו חייבים להתנגד לזה. כל אחד צריך לחשוב איפה הוא יכול להשפיע כדי להפסיק את שפיכות הדמים הזו – לדבר, לכתוב, להעלות מודעות. כל מי שעולה לתורה צריך לברך את ראש הממשלה ב'מי שבירך'. כדי לא לעמוד על דם רענו, ולא סתם רענו – אלא מנהיגו המייצג את מדינת ישראל, יסוד כיסא ה' בעולם.

בעיניי, עיתונאים שעסוקים בזה יומם וליל, חשודים בהיותם סוכני הקרן לישראל חדשה, כלומר סוכני האיחוד האירופי. הם לא אנשים תמימים המדווחים על מה שקרה. הם מקבלים תקציבים, מלגות ותמורות נוספות, וזה מה שמניע אותם – ולא האמת והיושר. הם מתנהגים ממש כמו סובורוב, כמו סוכנים העוינים את עם ישראל שתפקידם לשתול בקרבנו רעיונות. יותר מזה – להערכתי הם מודעים לזה, מבינים זאת ועושים זאת בכוונה תחילה.

לעתים, כשהחובה העיתונאית מאלצת את האוחזים במיקרופונים ובמקלדות לדווח על נתניהו גם דברים טובים, הם עושים זאת כמי שכפאם שד, אך מוסיפים בסוף הדיווח משפט אירוני או ציני כדי לערער את הכול. נניח, אחרי ההצלחה האדירה של הביקור באיפא"ק, הם ידווחו על הביקור, ובסוף יפטירו כבדרך אגב: מבול מחיאות הכפיים שטף את האולם אף שנתניהו לא חידש משהו בנאומו או דיבר על הדברים המטרידים באמת. הם יכולים להוסיף גם משהו כמו: אף על פי שהוא לא דיבר על התקדמות בתהליך השלום, ובכך הם שותלים בקהל את הרעיון שהיה על ראש הממשלה לדבר על תהליך השלום.

משום כך, כאשר שומעים או קוראים חדשות, צריך להפעיל אנטי-וירוס, כדי לא להידבק בקרינה. באופן אישי, האנטי-וירוס שלי הוא מילותיו של אריק איינשטיין ז"ל, שכתב שיר בשם "עיתונאי קטן שלי". אני נזכר במילים הנכוחות שכתב:

"הם כותבים בעיתונים מה שהם רוצים,

מסרסים מלכלכים בלי שום רחמים...

מלבינים את הפנים,

פוגעים במשפחה,

אם היום היה תורי, מחר יהיה תורך...

אז איך אתה ישן בלילה, עיתונאי קטן שלי?

איך אתה נרדם?

על מה אתה חולם בלילה אחרי שפיכת הדם?"

כשאני שומע דיווח תקשורתי, אני נזכר בשיר הזה, וכך מפנים מיהו היושב ליד המיקרופון. אני זוכר שהוא יכול להיראות מאוד נחמד, הוא אפילו יעזור לך לתקן את האוטו ביום גשום....

התבואה המשוגעת

אנטי-וירוס שימושי נוסף הוא סיפורו של ר' נחמן מברסלב, שנקרא "מעשה התבואה המשוגעת". מסופר בו על מלך שסיפר לאוהבו שלפי הכוכבים, כל מי שיאכל מהתבואה החדשה של השנה הזו ייעשה משוגע. אוהבו הציע ששניהם לפחות יאכלו מהתבואה הישנה, אולם המלך אמר שאז המשוגעים ישימו דווקא אותם בבית החולים לחולי נפש. לכן, אמר המלך, עליהם לאכול מהתבואה החדשה ולהפוך משוגעים, אולם בטרם יאכלו, יטביעו סימן על מצחם כדי שלפחות יזכרו שהם משוגעים.

בעקבות הסיפור הזה עלתה הצגה סאטירית איך תיראה מדינה שבה כולם אכלו מן התבואה המשוגעת והפכו משוגעים. אחד השרים מציע לחסוך ולבנות שירותים משותפים לבנים ולבנות. שר שני מציע שהבנים יתחתנו עם בנים ובנות עם בנות, וכך יהיה חיסכון בהוצאות הילודה ובחינוך לגיל הרך. שר שלישי מציע להכניס לכאן ידיים עובדות מאפריקה, ודווקא מוסלמים. אילולא היה סימן על מצחם, זה עוד יכול היה להיראות למישהו הגיוני.

מלבד הרעיונות המושתלים הנ"ל, אני חושב שיש עוד רעיון מושתל, והוא נקרא 'שטחים תמורת שלום'. אני אוחז באבן הבוחן, ומנסה כבר 40 שנה למצוא הסבר הגיוני לרעיון הזה – ולא מוצא תשובה. ודאי שאנו רוצים שלום, אך לפי נוסחת גולדה מאיר: "שלום תמורת שלום". מה ההיגיון במסירת שטחים מארץ ישראל, ונתינת נשק לאויבינו, כדי שיקימו ישות עוינת? מה ההיגיון לחזור על אותה טעות איומה בגוש קטיף, כדי שתהיה לנו עזה נוספת ליד נתב"ג?

כשאני מחפש את ההיגיון ולא מוצא אותו, אני מבין שזה רעיון מושתל. רעיון שעבדו הרבה כדי להשתיל אותו, והצליחו להשפיע באמצעותו על דעת הקהל, כך שהיום חצי מהאנשים במדינת ישראל מסכימים לפשרה טריטוריאלית.

ההחלטה ללכת אחרי הרעיון הזה מזכירה את המחזה "עיוורים" של המחזאי הבלגי מוריס מטרלינק. המחזה מספר על קבוצה של עיוורים שהלכו לאיבוד ביער ולא יודעים איך לצאת ממנו. ביניהם יש אישה אחת שרואה, אבל היא חולת נפש. הם מציעים לה להוביל אותם לצאת מהיער הסבוך. כולם הולכים אחריה בשורה, עד שהם מגיעים לפי תהום. או אז היא אומרת הם – פרשו את ידיכם. כשהם שואלים מדוע, היא עונה – כי אלו הכנפיים שלנו, נקפוץ מהצוק ונהיה כולנו יונים לבנות. כך הולכים רבים אחרי יונות השלום כעיוורים המובלים בידי מי שאכל מהתבואה החדשה.

חירות מהרעיונות המושתלים

"בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו". פעם זה נעשה בפוגרומים וברדיפות, פעם במחנות השמדה, ועכשיו זה ברעיונות מזיקים שמשתילים בתוך נפשנו כדי לפרק אותנו מבפנים.

משום כך אנו זקוקים למצה, הנקראת במקורותינו "נהמא דאסוותא" – לחם הבראה. הרב קוק מסביר שיש "רז עולם בסגולת המצה, ליתן כוח חופשי בחירות הקודש". מצה היא סמל למשהו טהור ללא ההשפעות הזרות, ולכן היא נותנת לנו לטעום את טעם החירות. בחמץ יש כבר צביון מסוים, אז אין הוא חירות אמתית. מי שאוכל חמץ פותח את לבו להשפעת העיתונאים והסוכנים של הקרנות השונות. משום כך, מסביר הרב, מי שאוכל חמץ נענש בכרת. אין זה עונש חיצוני, אלא תוצאה של מעשה האכילה – כשאתה חי בהשפעה של הכוחות הזרים, בלי שום אנטי-וירוס, בסופו של דבר אתה נכרת מהאומה.

הפתרון הוא המצה, הלחם שמבריא אותך. "המצה היא נהמא דאסוותא, רפואת הנשמה המשוחררת, חירות עליון, בגאולה שלמה". בחג החירות אנו למדים שעלינו לבדוק כל הזמן מהיכן מגיעים הרעיונות שלנו, האם אנחנו יודעים להימנע מהשפעות זרות. חג החירות שלנו הוא חג העצמאות שלנו, העצמיות שלנו. זה הזמן לנקות את עצמנו מהרעיונות המושתלים ולהתחיל לחשוב באופן חירותי, להיות בני חורין באמת.

אפשר לצפות לשיעורים של הרב פיירמן באתר ערוץ מאיר: www.meirtv.co.il

 צילום: פייסבוק

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
דוס פתוח

  מזכ"ל תנועת עזרא במאמר...

גלובליזם ופטריוטיזם

  משה פייגלין במאמר נוקב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם