מתנות ל"אביונים" כל השנה

sivan kavuaa

סיון רהב מאיר

1. פורים מזמן מאחורינו (או יותר נכון – פסח ממש לפנינו), אבל הנה רעיון שלא עוזב אותי מפורים. לכאורה, מתנות לאביונים הן דבר שנותנים לאביונים ביום הפורים. זהו, זה נגמר. אבל במקורותינו נאמר: "אין עני אלא בדעת". כלומר, עוני הוא לא רק בכסף, הוא גם בחכמה ובידע. גם כאן יש אנשים שהם מתחת לקו העוני, שצריך לעזור להם להילחם בבוּרוּת.

אבל זה לא הכול. הרב יהודה אריה לייב אלתר (ה"שפת אמת") מסביר שלמעשה כל אחד מאתנו הוא גם אביון וגם עשיר. כל אדם הוא סוג של "עני בדעת" שעדיין לא יודע מספיק ויכול ללמוד מהזולת, וכל אחד גם יכול להעניק לזולת מהידע שלו, כי גם האחר הוא אביון. וכך הוא כותב: "אחר הישועה, נקהלו להיות אגודה אחת. והעשיר בתורה – ייתן גם לדל. וכמו כן תלמידי חכמים – שיקבלו זה מזה, שיש בכל תלמיד חכם דבר מיוחד. וצריך לקבל כל אחד מחברו, להיות אגודה אחת".
כלומר, המורשת שלנו היא אוצר משותף, וכל אחד צריך ללמוד וללמד אותה.

2. לא סתם פרשת השבוע מתחילה בשבת, ורק אז עוברת למשכן. אחרי חטא העגל, הפרשה מלמדת אותנו מחדש מה צריך להיות היחס שלנו לקדושה. החטא היה מאוד גשמי ופיזי. אנשים לקחו את התכשיטים שלהם, עשו מהם עגל והשתחוו לו. לכן התיקון הוא מאוד עדין ומתוחכם – עם ישראל בונה משכן (כלומר, יהיה לנו מקום במרחב שבו תהיה קדושה פיזית), אבל עוד לפני המשכן – התורה מצווה אותנו על השבת. כלומר, יש פה ממד חדש: לא קדושה במרחב, אלא קדושה בזמן, וקדושת הזמן הזו – היא מעל קדושת המקום. הרי אחד הדברים הראשונים שהפרשה מלמדת הוא שצריך לעצור בשבת את בניית המשכן. אף שזו מלאכה חשובה ואף על פי שאנחנו מתלהבים – צריך לעשות סטופ לפעילות שלנו במרחב, ולתת לקדושת הזמן להיכנס. זה מנגנון שנכון עד היום: שישה ימים האדם כובש את הטבע, פועל, יוצר, מתקדם במרחב, אבל ביום השביעי הוא עוצר ומרפה ומפסיק לכבוש. אני לא זוכרת איפה ראיתי את ההגדרה הבאה, אבל היא מצאה חן בעיניי: שישה ימים אנחנו משתלטים על העולם – וביום השביעי אנחנו מנסים להשתלט על עצמנו.

3. ועוד על השבת: האם רבי נחמן מברסלב התכוון לכתוב על הקשב והריכוז של כולנו, שהולכים ונפגעים? על הקושי להתמקד במשימה אחת כמו שצריך, באופן איכותי? בפירושו על פרשת השבוע כתב רבי נחמן כבר לפני כ-200 שנה על חוסר הריכוז לאורך השבוע, ועל הצורך הגובר שלנו ביישוב הדעת. לדבריו, כל המחשבות "כרוכות ומסתבכות זו בזו, ועל ידי זה הולכים מרעיון לרעיון וממחשבה למחשבה". הפתרון לכך הוא קודם כול שבת, פעם בשבוע: "שבתוך כל הטרדות והבלבולים והרעיונות הרבים והמחשבות – יבטל את עצמו לגמרי וינוח וישבות, בבחינת שבת". אבל זה לא מספיק. יממה אחת של נטרול כל הסחות הדעת, של יציאה מהפיד, של ניסיון לא לקפוץ מנושא לנושא, צריכה להשפיע היטב על ששת ימי המעשה. וכאן הוא קורא לנו לקחת מתוך השבת גם "איים" קטנים של שבת לתוך ימות החול מלאי הטרדות. להפסיק באופן יזום את המרוץ גם לאורך השבוע: "צריך האדם לזכור תמיד להמשיך על עצמו קדושת שבת גם בימי החול, היינו שבתוך כל הבלבולים יעמוד וינוח בבחינת שבת, ועל ידי זה יינצל מכל המחשבות הרעות".
או בקיצור: למה לא כל יום (קצת) שבת?

4. זה אחד המשפטים הנוקבים ביותר שאני מכירה. חז"ל מנסים להסביר מה גורם לעם שלנו לזגזג בין טוב לרע. איך אנחנו יכולים להיות לפעמים "הישראלי היפה" ולפעמים "הישראלי המכוער". הרי רק לא מזמן קראנו בתורה איך העם התלהב והתנדב והקים את עגל הזהב, פסל של עבודה זרה, והשבוע אנחנו קוראים איך אותו עם בדיוק מתלהב ומתנדב ומקים את המשכן, מקום של קדושה ואחדות. חז"ל מגדירים זאת במשפט החזק הבא: "אין אתה יכול לעמוד על אופייה של אומה זו. נתבעים לעגל – ונותנים. נתבעים למשכן – ונותנים". האופי שלנו הוא להתלהב, ולעמוד תמיד בראש מהפכות. לפעמים אלה המהפכות של אברהם אבינו ומשה רבנו, אבל יהודים כידוע עומדים לאורך הדורות גם בראש מהפכות מוצלחות פחות. המסקנה היא שאפשר להיסחף בקלות לעשייה ולחדשנות, השאלה אם היא חיובית או שלילית. הרי חכמת ההמונים היא לפעמים גם טיפשות ההמונים, תלוי מה היעד שמסמנים. חז"ל מבקשים מאתנו לשים לב לאן אנחנו מנתבים את כל האנרגיה שבוערת בנו – לעגלי זהב או למשכן.

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היסטוריה על סולם אחד

  הטור האישי של סיון...

מנהלי בית ספר, לכאן

  אבינועם הרש ביוזמה חדשה...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-5764476

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם