מתקן החלומות

sipur orbach

 

 

מתקן החלומות


חיים ניגש אל השידה והדליק את הטרנזיסטור. יש חדשות עוד מעט. נשמע מה קרה בעולם מאז השעה שעברה. הוא הספיק לפתור בינתיים כמה תשבצי סודוקו והכין לעצמו תה ירוק שיצא חם מדי. פעם הוא היה גומר תה כזה בגמיעה אחת, אבל חלפו הימים... קשה לו עכשיו עם תה חם מדי. הוא הניח את הכוס שתצטנן, ועד שנזכר בה היא כבר התקררה לגמרי. ויתר. שתה כבר מים.


שולה היתה מכינה חליטות תה עם לימון נעוץ בכוס. כמו בטריפולי. אבל שולה כבר לא כאן. הוא מכין לעצמו כוסות תה מהקנויים, ולימונים הוא לא מבקש מהילדים שיקנו לו. הוא מסתפק בדברים בסיסיים יותר. חבל שיסחבו. "האוטו סוחב הכול", אמר לו פעם אליהו, אבל מהאוטו עד הבית... הוא לא רצה להטריח. יש כמה קומות לעלות במדרגות.


מעלית אין בבניין. כשבנו אותו ניסו לעשות, אבל היו ויכוחים, ואחר כך חלפה השעה. בכל בוקר הוא יורד לאט לאט במדרגות. לפחות מעקה יש. הוא פוסע ברחוב לבית הכנסת, נהנה להביט מסביב על האנשים הממהרים ומנסה לתפוס ציוץ ציפורים. מגיע לשחרית, נשאר ל"חוק לישראל", מדבר קצת עם מרדכי על דא ועל הא ועל היום שהיה אתמול וחוזר הביתה לעוד יום.
שגרת היום הקבועה שלו מופרת מדי פעם בצלצול טלפון. "סבא, אני פה בסביבה. אפשר לקפוץ אליך?" "בשמחה", היה עונה, ומתכבד לאחר כמה דקות בביקור אחד הנכדים. בשבתות הוא היה מתארח כל פעם אצל בן אחר, מביט על כל הנשמות המתוקות האלה, וחושב ששולה והוא זכו להביא אותן לעולם. זכו למשפחה ענפה בלי עין הרע. הרבה חיים הוסיפו בעולם.
בשבת בצהריים הוא יושב על הספה ומספר לנכדים סיפורים. לפעמים מעצמו ולפעמים מתוך ספר. בשבת שעברה הוא קרא להם ספר נחמד על אדם שמתקן חלומות לאנשים. מקצוע מעניין, חשב לעצמו. אולי יש גם מישהו שעובד בהגשמת חלומות לאנשים... יום אחד, כך הוא קרא, מגיע מתקן חלומות חדש וצבעוני, עם משרד מהוקצע. כל אנשי הכפר עוזבים את המתקן הישן והטוב ועוברים לשני, שמבטיח ונוצץ, אבל פועל בלי נשמה. דווקא הראשון הצנוע עבד באמת. "סבא, באמת אפשר לתקן חלומות?" שאל אותו יואב מבעד לשפע התלתלים. "יש חלומות שצריך לתקן", הוא אמר, "וכן, אפשר".


הוא מקווה שהחלומות שלו לא צריכים תיקון. הוא חולם על חיים עם כל המשפחה יחד, גם עם שולה, וברחוב מכבדים זקנים גם אם הם לא נוצצים, ושהבדידות הזאת תרפה מעט. ויש עוד הרבה דברים שהוא חולם עליהם. אבל עכשיו הוא באמצע לספר סיפור ליואב, מה הוא חולם? הוא המשיך וקרא שמתקן החלומות עזב את הכפר. בסוף הספר שהוא קרא, המתקן עזב את הכפר. הוא שאל את יואב אם הוא רוצה עוד ספר. הרשל'ה, אולי.
הטרנזיסטור נדלק. כבר עשרות שנים הוא משמיע לו חדשות. "אבא", אמר לו פעם יהושע, "אלה שמאלנים, תעביר, יש תחנות ימניות", אבל הוא רגיל לתחנה הזאת. הבת של יהושע עובדת שם בתקשורת כדי להשפיע, אבל הוא לא מתעסק בזה. דממת הבית הופרה בקולות שבקעו מהטרנזיסטור. החדשות יבואו עוד מעט. עד אז – פרסומות. הוא הקשיב בחצי אוזן, מחכה לשמוע את ה'ביפים'.


פרסומת למשקפיים, לפרסום ברדיו, ומשהו על שלייקס. הי, אתמול מרדכי אמר לו משהו על זה. חיים הקשיב. "שלישי בשלייקס" הם קוראים לזה. כל מיני דברים למבוגרים. שלייקס הוא לא לובש, אבל מבוגר הוא כן. לפחות ככה זה נראה. טוב, מעניין. כשיבוא אחד הנכדים הוא ישאל אותו אם הוא יודע מה בדיוק זה אומר.
בדיוק לפני סוף החדשות, בשיא התחזית, הטלפון צלצל. חיים הנמיך את הטרנזיסטור וניגש לענות. התחזית תישאר גם בשעה הבאה. השיחה – עכשיו. "אבא", זה היה אליהו, "אפשר שנקפוץ אליך בצהריים?" "בשמחה", ענה, "מי זה 'אנחנו'?"


באחת אחר הצהריים, אליהו והקטנים התיישבו אצלו בסלון. "מה נשמע?" שאל אותו הבן. "ברוך ה', יום יום", ענה חיים, "מה אצלכם?" "מתכוננים לבר המצווה", ענה אליהו, "רינה נסעה עם תהל לקנות בגדים, ואני נותרתי עם הצעירים, אז חשבתי לקפוץ לבקר". "יפה, יפה", המהם חיים, ותוך שהוא מביא את התיונים והסוכר מהמטבח (הילדים כבר הדליקו את הטלוויזיה) הוא שאל: "תגיד, שמעת על הדבר הזה עכשיו, שלייקס, שלישי בשלייקס, משהו?" "כן, זה השר הזה, אורבך, הוא מארגן כל מיני הטבות לאזרחים מבוגרים. למה, אתה רוצה להשתתף?"
"תלוי מה", אמר חיים, "אם יהיה משהו שמתאים לי". שליפה מהירה של הפלאפון, סדרת החלקות אצבע ולחיצות כפולות, ואליהו מצא: "רוצה ללכת עם הילדים לספארי? היום יום שלישי". "רוצים לספארי, ילדים?" שאל חיים את הקהילה הקטנה שסביב המסך. תשובה חיובית גורפת, והמסך הנוקשה ננטש לטובת בעלי החיים העליזים.
לילה. חיים התעורר. ניסה להיזכר בחלום. זה היה על הביקור היום בספארי. הוא הוביל משפחה ענקית לראות את הטווסים והנמלים, והיה אִתם גם סטודנט אחד שגר אתו בדירה. גם שולה הייתה בחלום, שאלה אותו ממתי הוא הולך עם שלייקס. הוא אמר לה שזה לא שלו, ושהוא שם את זה רק בשבילה. חיים חייך, איזה חלום משוגע, הוא היה קובע תור מחר לתיקון... אבל מתקן החלומות עזב את הכפר.


לזכרו, שקיבל משרד לא נוצץ, ובשקט ובצניעות עבד באמת.


שמריהו כותב את השבּ"צ – עלון לשבת הנשלח במייל ומציע תכנים ותובנות, בצורה שכיף לקרוא. להצטרפות: This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.. או היכנסו לאתר www.shabatz.022.co.il

תמונה: יח"צ

אולי יעניין אותך גם

  • דיפלומטיה ציונות

    3diplomaDollarphotoclub 85614661

     
    וויל רוט משוכנע שהמפתח ליצירת אופק מדיני אמתי הוא בלקיחת אחריות ישראלית על יהודה ושומרון
  • מה לעשו"ת?

    הרב אריאל בראלי

  • בשביל להתחבר צריך להשקיע

    אם הכתב הנכבד מודה שהיה אצל ר' נחמן כשתי דקות ולא הצליח להאריך בתפילה אצל הבעש"ט הקדוש, באמת איך יוכל להבין את המשמעות של קברי צדיקים גדולים כאלו?

     

     

  • מבעד לזכוכית – מכתב מאמא אוהבת לילד מעונה

    המון כותרות, המון אירועים, זמן שעובר, ואנחנו צועדים עם המשבר. אולי שכחתם, אולי הדחקתם ואולי זה כבר לא מעניין, אז סליחה אם אני מפריעה - אבל כאמא אני עדיין מרגישה צורך לכאוב ולשתף, ואולי עדיין יש מי שישמע.

כתבות אחרונות

Prev Next
מי שנותן, מאושר יותר

  אבינועם הרש לפרשת נח  

לחשוב מחוץ לתיבה

  הרב לונדין על אינטגרציה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם