לא מחיקה, תיקון

15 sivan

 

סיון רהב מאיר

1.

איך אפשר לחבר מחדש בין יוסף לאחיו? הרי הוא כבר היה יכול להתגלות אליהם מזמן, ולגלות להם שהשליט המצרי שעומד מולם הוא בעצם אח שלהם, אבל אז הם היו מתביישים, וגם הוא. המשפחה הייתה מתפרקת, במקום להיות משפחה שממנה עם ישראל מתחיל. האם אפשר "למחוק" את העובדה שהם זרקו אותו לבור, הפקירו אותו, מכרו אותו? אי אפשר למחוק, אבל אפשר לתקן. קוראים לזה תשובה, וזה מה שהאחים עושים. בהתחלה הם מתחרטים ("אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנו"). בשלב הבא הם גם מוכיחים שהם שינו את דרכם: יוסף מבקש לקחת את האח הקטן בנימין אל הכלא המצרי, ואז יהודה מזנק ואומר: קח אותי במקומו. שחרר אותו, ואני אהיה לך לעבד. יש פה ערבות הדדית מקסימלית, שמתקנת את ההפקרה ההיא של יוסף. האחים מראים שהם למדו את הלקח, ושהיום יש ביניהם אחווה וסולידריות. עכשיו, רק עכשיו, יכולות להופיע המילים העוצמתיות שקוראים השבוע בתורה: "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק... וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי... וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי?" עכשיו האחים יכולים להיפגש מחדש, ועכשיו אפשר גם לקרוא לאבא יעקב מארץ ישראל. חטא מכירת יוסף תמיד יהיה שם, מהדהד ברקע, אבל אחרי שהאחים עמדו בכזה מבחן – הם כבר יכולים להסתכל זה לזה בעיניים.

2

"נפולת של נמושות", קרא פעם יצחק רבין ליורדים מהארץ, ועורר סערה. מאיפה מגיע היחס השלילי הזה למי שיוצא מארץ ישראל? חלק מהתשובה נמצא בפרשת השבוע. לכאורה, זה רק "קטע מעבר" בין הדרמות. יוסף כבר התגלה לאחיו, ועוד מעט הוא יפגוש את יעקב אביו. ובאמצע – פסוקים שמתארים את יציאתו של יעקב לדרך, מארץ ישראל למצרים. אבל התורה מלמדת אותנו כאן משהו על היחס לארץ. היציאה ממנה והשיבה אליה אינה "הגירה" ואינה "נדידת עמים" או "רילוקיישן", אלא "עלייה" ו"ירידה". יוסף אומר לאחיו: "עלו אל אבי", ורש"י מסביר מדוע לא נאמר "סעו אל אבי": "ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות". גם כשאלוקים מתגלה ליעקב, הוא מתייחס לעולים ויורדים: "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה", הוא אומר ליעקב שנאלץ לעזוב את ארץ ישראל. נכון, יש רעב בארץ, וצריך לעזוב, אבל זוהי ירידה. אמנם באנגלית נגיד immigrant אבל בעברית, תמיד, יהודי שישוב לישראל יהיה "עולה", בין אם זה יעקב שיורד למצרים או יהודי שהגיע אתמול לנתב"ג. ובעצם, כל עולה כזה, לנצח, לא עולה לבד. השכינה עולה אתו: "אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה, וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה".

3

למה בעצם יוסף נחמד כל כך לאחיו, ואיך זה קשור אלינו? אחרי שנזרק לבור, והתגלה שוב לאחיו - יוסף דואג להם במצרים למגורים ולמזון. לא בכפיות טובה, אלא בעין טובה. יש לו כל הסיבות לנקום ולנטור, אבל הוא בוחר אחרת. הרבי מלובביץ' מסביר שזו לא סתם נחמדות מצדו. יוסף קלט את סוד ההתמודדות עם הרוע האנושי, לא פחות, והוא גם הוריש את הסוד לנו.

וכך הוא מפרש: "מצאנו שכל ישראל, עד סוף כל הדורות, נקראים על שמו של יוסף, כי יוסף פרנס את אחיו ובני ביתם בימי הרעב. ולכאורה, האם בגלל שיוסף כלכל את בית אביו, יהיו כל ישראל נקראים על שמו? אלא: הם נקראים 'יוסף' על שם המידה הטובה שהוא העניק לכל אחד ואחד מהם. הם מכרו אותו לעבדות, ואילו הוא סיפק את כל צורכיהם לשארית חייהם. הוא מחל לא רק בזכות השליטה העצמית הגדולה שלו, אלא כי עמד על סוד ההתמודדות עם הרוע האנושי – הוא הבין שהמכירה שלו היא חלק מתכנית אלוקית, והתמקד בתוצאה החיובית הסופית של המעשה (הפיכתו לבכיר במצרים), במקום להתמקד במניע השלילי. כלומר, הכוח להנהגה זו, שיש בכל אחד ואחד מישראל, לשלם טובה תחת רעה – בא מיוסף. אנו צריכים ללמוד מיוסף לגמול לחייבים לנו – טובות, לראות בעין טובה את חטאי הזולת ולהעניק לו יחס חיובי ומיטיב".

4

זה נשמע כמעט לא אנושי. לפי רש"י, ברגע המרגש שבו יוסף פגש את אביו אחרי 22 שנה, יוסף חיבק את יעקב ובכה, ואילו יעקב – אמר "שמע ישראל". מדוע ברגע הזה הוא בחר לומר "שמע ישראל"? יש פרשנים שאומרים שעל פי ההלכה, באותה שעה הגיע זמן קריאת שמע, ויש כאלה שטוענים שהוא חשב שראוי להתאפק במעמד הזה, לא להתפרק ולהתפרץ, אף שאפשר רק לנחש מהם הרגשות שגואים באדם במצב כזה – ולהכריז דווקא כאן ודווקא עכשיו את קריאת האמונה היהודית הבסיסית. האם אנחנו צריכים לנהוג ככה? האם אנחנו מסוגלים לנהוג ככה? נראה לי שממש לא, אבל יעקב הוא סוג של מודל-על שמלמד שליטה עצמית וביטחון עצמי.

הרב שלמה וולבה כותב שיעקב מלמד אותנו כאן על מנוחת הנפש שהייתה בו: "הוא לא יצא מגדרו. רוב בני האדם חיים בטרדות ובעצבנות, ללא יישוב הדעת. כשאדם למשל נמצא בחברה – הוא הופך לאדם אחר מיד. אין בו יציבות ושליטה אמתית על התנהגותו".

יעקב מנחיל כאן גם גאווה יהודית, לדורות. מול כל בכירי הממלכה המצרית, מול הצלמים המצרים שתקתקו בפלאשים על רגע האיחוד, מול כל בני משפחתו – הוא מלמד לא להתבייש בשמירת המצוות בפרהסיה. הרי בניו של יעקב עוד יצאו לאלפי שנים לגלות, אל שלל מצבים מורכבים. כמה מביך לקום ליטול ידיים או לברך מול כולם. הרגע הזה של יעקב נותן כוחות לא להתבייש, אלא להפך.


 

 

 

 

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
השמים הם הגבול

  במאמר אישי על השתלבותם...

למעלה מן הכנסת

  יהודה ולד קורא להיאבק...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם