מה נֶֶאֱמר - מה שמעת

מה נֶֶאֱמר - מה שמעת

שיעור בשיעור


לקראת סוף אחד השיעורים השבוע, פניתי לאחת הנשים שהצטרפה בשלב מאוחר יותר לקבוצה, והמלצתי לה לשבת עם אחת הבנות שלומדות כבר כמה שנים ולקבל ממנה את היסודות של הלימוד. עד כאן הכול בסדר.
בשיעור שחל שבוע לאחר מכן פנתה אותה בחורה, ואמרה שהיא רוצה לשתף במשהו שעבר עליה. היא סיפרה שנעלבה וחשה פגועה בעקבות השיעור האחרון. ממה? שאלתי לתומי (ממש לא היה לי מושג על מה היא מדברת), והיא הזכירה את ההצעה שלי לפני שבוע, שתשב עם אחת הלומדות הוותיקות להתחזק ביסודות הלימוד.


ממש לא שייך אליך


שמעתי את דבריה, ועשיתי מה שאני משתדל לעשות תמיד - פניתי פנימה, ללבי, ובדקתי מה קורה. העליתי את זיכרון ההתרחשות מלפני שבוע, ושאלתי את לבי אם אכן זייפנו, והאם יכול להיות שפגעתי, או שלא נתתי מספיק כבוד. אך התשובה הפעם הייתה ברורה ונקייה - זה לא קשור אליך. אל תיקח בכזו קלות את העומסים שאחרים זורקים לכיוונך (זה הרגל ישן וחביב של רבים מאתנו, שצריך ללמוד להיפרד ממנו). ולבי המשיך: הרי דיברת בצורה פשוטה ועניינית, תוך רצון לעזור ומחשבה תמימה שזאת הדרך הנכונה להשתלבות טובה שלה בקבוצה. תפנה אליה בחזרה ותשאל מה העליב, מה פגע. וכך עשיתי, כמו שלבי יעץ, כך לימד אותי מורי רבי נחמן מברסלב, "שהדברים שהלב אומר הם דברי ה' יתברך ממש", והייתי מוכן באמת לחזור בי אם יתגלה שמץ של אפשרות שלא דייקתי. אך הלב היה נקי, משוחרר. לא היו בו הצטדקות ויהירות, אלא פניות לברר את האמת.
ולשאלתי מה בדיוק העליב, אמרה האישה שכאשר פניתי להציע עזרה היא חשה חוסר הערכה ממני, על כך שהיא לא מספיק מתקדמת. שמעתי ושתקתי, והיא המשיכה: עכשיו כשאתה שותק אני מזהה שזה ממש לא שייך אליך. זה ממש הרגל שחוזר אצלי מילדות, הרגשה שאני לא ממש שווה, לא ממש מוערכת. בכלליות - הרגשה שלא ממש יש לי מקום בעולם. המשכתי את דבריה, "ועכשיו, כשהצעתי לך את העזרה, אז אותה 'ילדה'"... והיא המשיכה ודמעה בלחייה: "כן, אותה ילדה שבי קפצה שוב, שוב הרגישה שלא רואים אותה. ממש קיבלתי שיעור חי, פה, עכשיו. מבינה איך האנשים והמצבים משתנים, אך אותה ילדה פגועה שבתוכי מתרגמת לי את המציאות בצורה שקרית כמו שהתרגלה - 'העולם נגדי', ומרחיקה אותי כל פעם מחדש ממקומות, מדברים ומאנשים שהכי חשובים לי".


היא התוודתה שממש הייתה קרובה לעזוב את הלימוד והקבוצה (אף שעד לפני שבועיים תיארה בתדהמה את השינויים המהירים והמשמעותיים שהיא עוברת), והנה כמעט שוב עזבה מקום משמעותי בגלל הילדה המדמה. אך לא הפעם. ה' היה אִתה, ברוך ה'. ואני בפנים אמרתי: תודה לך ליי, תודה לך ה' יתברך שלא נתת לי לקחת את תיקונה של האישה היקרה על כתפיי, אלא להחזיר אותו אליה, שתעבוד, שתלמד, שתתקרב לעצמה. תודה לך ה' יתברך, על האומץ שנתת לה לראות ככה, באמצע החיים, נקודה כל כך שורשית של תיקון, שנמשכה שנים. והיא כאילו שמעה את ההודיה הפנימית שלי, והצטרפה לתודות. היא הודתה לי, ומיד דייקתי אותה - "נשמה, תודי לה' יתברך, שנתן לך את האומץ לראות, להעז לגדול, לצאת מה'קרבניות' והמסכנות השקרית". אופס, אולי הגזמתי, חשבתי בלבי, רק שלא תיעלב... ואמרתי לה זאת, והיא צחקה. ב"ה. ממש אפשר היה לזהות שהיא במקום חדש, משוחררת, חזקה.
"תרגומים דמיוניים"


יש כאן נקודה חשובה ביותר, נקודה נסתרת, שמשתלטת בלי הכרה ויוצרת מרחק וחוסר הבנה. נקודה שסוגרת וחוסמת, וממש יכולה לפרק קשרים. שליחה של 'הצד האחר': נקודת הכוח המדמה שבלבנו, שלפי רבי נחמן הוא עיקר הביטוי של היצר הרע.


המדמה שבלב מצייר לנו מציאות שלא קיימת, גונב את האמת מהדעת, ומייצר פער מבהיל בין מה שנאמר במציאות ובין מה שהאדם שומע ומתרגם בלבו (כן כן, שם מקום השמיעה). כמו בסיפור למעלה - איזה פער בין מה שאמרתי לתלמידה היקרה, למה שהיא שמעה בלבה.


כשמתחילים לזהות את זה, זה גילוי מדהים. פתאום מגלים כמה תרגומים דמיוניים אנחנו מלבישים על המציאות. "פני הנוף ראי לחרדותיו". והבעיה היא שהתרגום המדומה שבלב יוצר את חוויית החיים שלנו, כי הלב - "ממנו תוצאות חיים". אם הוא מדמה שהשני נגדי, הוא מתחיל להתנגד, יוצא למלחמה בעקבות הפקודה שבאה מהדמיון.
בזוגיות הדוגמאות הן רבות וניגע בדוגמה קטנה שרבים עוברים, מרחק שנוצר מהאדם הכי אהוב בגלל קשב חסום ותרגום לא מדויק של כוונת הנאמר.
היא אומרת: "אני כל כך עייפה שאני לא מסוגלת לעשות כלום". למה היא מתכוונת? "עבדתי המון היום, אני באמת זקוקה למנוחה, אך אני לא מרגישה שזה בסדר כי יש לי עוד הרבה דברים לעשות. אולי תיתן לי חיבוק ותחזיר לי את הכוח וההרגשה שאני עושה עבודה טובה, ושזה בסדר שאני לוקחת מנוחה?"
ומה הגבר הקדוש יכול לשמוע דרך מילים אלו? "אני עושה הכול ואתה לא עושה שום דבר! אתה צריך לעשות יותר! אני לא מסוגלת לעשות הכול לבדי! אני מרגישה כל כך חסרת אונים, אתה ממש לא מבין ולא עוזר לי", וכשהוא מתרגם כך את דבריה דרך הכוח המדמה, הוא מתחיל לדחות אותה, להתרחק, לכעוס בפנים. למה? כי הוא חש שהוא לא בסדר, שהיא מאשימה אותו, בעוד שהיא רק צריכה תמיכה ועזרה, ולא התכוונה כלל להרע לו. והנה המאבק מתרחב, הריבים, הפירודים, וזה עיקר הניצחון של 'הצד האחר', להפריד ולהרחיק. והשכינה, מה יהיה עליה?


לב להבחין


התיקון מתגלה דרך בקשתו של החכם באדם מה' בזמן המלכתו: "ונתת לעבדך לב שומע... להבין בין טוב לרע". זו העבודה הקדושה מאז החטא הקדום. האכילה מעץ של דמיון, תוצאתה העיקרית היא הערבוב בין טוב ורע, בין אמת ושקר. והכול בלב. ובאורח פלא שם בעומק נמצאת גם התרופה, הכוח והיכולת לתקן. איך? להתבונן בלב, "בינא לִבא", להבחין ולהפריד, מה שייך למדמה ומה שייך לאמת, לעץ החיים. המדדים של הדיוק בהבחנה הם פשוטים. כל מה שמקרב, בונה, מעלה, מאפשר שקט, שמחה, פתיחות - שייך לטוב שבלב. וכל מה שמייצר התנגדות, סגירות, מרחק – הוא סימן מובהק לכך שהמדמה שולט. זאת עבודתנו הכללית, עבודת הבירורים. לנקות ולטהר את הלב מהקליפות שדבקו בו מילדות, מגלגולים, מהגלות הארוכה. לגאול אותו, ולפנות בו מקום לדמיון האמתי - "ביד הנביאים אֲדַמֶּה". לצייר בדמיון ולשוות את ה' תמיד. לשוות ולצייר את הטוב, לחפש נקודות של קרבה, בעצמי, באחר. ולא להתבלבל מדמיונות השווא, של המדמה השקרי, המרחיק, המפריד. אמן.

 

תמונה: יח"צ

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הערבה של פרופ' פאוץ'

  אבינועם הרש בטור לחג...

ה"מנטור" לעולם התורה

  ליאור לביא מתגעגע לרב...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם