זהירות, ציניות!

15 sivan

 

סיון רהב מאיר

1.

"ראה מה האנשים ציניים לגביו, ולעתים תגלה מה חסר להם" – אמר הגנרל ג'ורג' פטון, לשעבר בכיר בצבא האמריקאי. המאבק בציניות מלווה את סיפורי ספר בראשית. "ליצני הדור" תמיד עומדים בפינה, מגחכים, מטילים ספק.

"אלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק", נפתחת הפרשה. ולמה נכתב "אברהם הוליד את יצחק"? מסביר רש"י: ליצני הדור טענו שיצחק אינו בן של אברהם, אלא של מישהו אחר. היו גם ליצנים שטענו טענה אחרת: אברהם הוא כן האבא, אבל שרה אינה האמא.

הרב ירוחם ליבוביץ', המשגיח המיתולוגי של ישיבת מיר, כתב כי התורה ברורה וישרה למי שחפץ לקרוא אותה ביושר, אבל תמיד אפשר לבחור לפרש את המציאות באופן לעגני ושלילי: "מי שרוצה לטעות, הנה בעבורו אין כלל עצה. דברי התורה ברורים הם ודאי, אבל למי? רק לזה אשר חפצו בישרות. ונראה מזה שיש להישמר מליצני הדור".

הפרשה מתחילה באזהרה מפני בחירה בציניות כדרך חיים. די מבהיל לחשוב על כך: אם לא שמים לב, אפשר להיות ציני אפילו כלפי אברהם, שרה ויצחק.

2.

בשבת הזו מתקיים בניו יורק כנס השליחים השנתי של תנועת חב"ד. 4,700 זוגות של שליחים פועלים היום, ובכל 48 שעות יוצא זוג חדש לנקודה כלשהי בעולם, כדי להילחם בבורות, בהתבוללות, באנטישמיות, באדישות, בבדידות. אבל לא רק הם שליחים. גם אנחנו. כך מסביר הרבי מלובביץ', על פי הפרשה:

חפירת הבארות של יצחק אבינו היא עבודה קשה ומתישה. כשחופרים צריך להתמיד ולהאמין שבסוף אחרי כל היובש – יתגלו מים. בגלל המריבות בין אנשיו של יצחק לבין הרועים המקומיים סביב הבארות, לבאר הראשונה קוראים "עֵשֶׂק" ולבאר הבאה "שטנה". אחרי שני השמות השליליים האלה, נחפרת באר ועליה לא רבים יותר – ושמה נקרא "רחובות" ("כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ"). הרבי מלובביץ' כותב שהעבודה של כולנו היא חפירת בארות, כלומר הסרת ההעלם והסתר – וחשיפת המים החיים שנמצאים ברובד שאינו גלוי. דברים רבים מכסים ומעלימים את אורה של הנשמה, אבל יצחק מראה לנו את הדרך: יש להילחם להסיר את החול והאדמה שמולנו, ולהתאמץ ולהגיע עמוק פנימה, אל המקור. בהתחלה יש התנגדויות ומריבות ("עשק" ו"שטנה") אבל לבסוף – אפשר לנצח ולהגיע למצב של "כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ".

זו לא רק השליחות של יצחק, ולא רק השליחות רק של מי שמוגדר רשמית "שליח", אלא של כל אחד ואחת.

3.

יעקב או עשו? פרשת השבוע מתארת את המאבק בין השניים על הברכה של יצחק, שהוא בעצם מאבק בין שתי תפיסות עולם: בין צייד אלים ואכזרי לבין איש תם ועדין. הפרשנים מציינים שכל אחד מאתנו חי בתוכו את המתח הזה בין עשו, איש הכאן והעכשיו, לבין יעקב, איש המשמעות העמוקה. הרב אביגדור נבנצל, רב העיר העתיקה, כותב שהעולם מלא כל כך ברעשים ובהפרעות ובהסחות-דעת, שאין לנו בכלל זמן להתבונן על הבחירה בין שתי האופציות. לדבריו, אם נסתכל בשקט על שתי הדרכים, נגלה שגם במונחים של "העולם הזה", כלומר לא במונחים רוחניים, "שווה" יותר ללכת על האופציה של יעקב.

הנה ההסבר המעניין הזה, במילים שלו: "אם חושבים לרגע, אז לאו דווקא במונחים של העולם הבא, אלא אפילו בקנה מידה של העולם הזה, דהיינו במונחים של כבוד ושל רצון להיות בעל שם מפורסם בעולם – גם אז היה האדם משנה את דרכו. מפני שאם נשאל: האם מישהו זוכר את יעקב יושב האוהלים? התשובה היא: ודאי. בכל יום אנו מזכירים שלוש פעמים בתפילה 'ואלוקי יעקב'. ואת עשו הצייד, האם מישהו זוכר? ודאי. מי שלומד את תורת יעקב. כי מחוץ לתורה אין כל זכר לעשו, כמו גם לשאר רשעים גדולי עולם שהיו בעלי שם בעבר, ולולא עם-יעקב הקיים לעד ומזכיר אותם, לא היה נשאר מהם זכר. וכי איפה משתקף היום סנחריב הגדול? ומי זוכר היום את פרעה? אלא שהעולם הזה אינו מניח לאדם לחשב אפילו את החישוב הזה ולראות שעשו הוא איש הרגע, ויעקב – איש הנצח".

כלומר, גם לפי המונחים של עשו – עדיף להיות יעקב.

4.

למה להרוס משהו שמישהו אחר בנה? שימו לב לפרט קטן ועגום במאבק בין יצחק לבין הרועים הפלישתים: "וְכָל הַבְּאֵרֹות אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו... סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר". כלומר, מישהו כבר טרח וחפר בארות, והרי בארות מים חיים מביאות ברכה לאזור כולו, אז למה לסתום אותן ולמלא אותן עפר? הרי מי שמשחית באר, בית או יער – פוגע גם בעצמו ובארצו. מסביר רבי דוד קמחי (רד"ק): "כי אמרו: גם לו גם לנו לא יהיה".

וכותב הרב שמשון רפאל הירש: "סתמו את הבארות מתוך שמחה לאיד גרידא". והפרשן רבי עובדיה ספורנו מנמק: "סתמו הבארות בשנאת קנאתם". שנאה, קנאה, שמחה לאיד. חוסר רצון להתחלק במרחב. ראייה צרה שמחריבה את מה שמישהו אחר עמל עליו. נשמע מוכר? עד היום לצערנו חלק מאויבינו פועלים כך.

הגישה של יצחק אבינו הפוכה: "וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹות הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים... וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹות אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו". זוהי תשובה של מסירות כלפי האדמה הזו, של בחירה בבנייה ובצמיחה מחדש מתוך ההרס, של פיתוח האזור ושל אמונה ואופטימיות, לטובת כולם.

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הזהות והחזון

  הרב זאב סולטנוביץ' על...

שבעים לישראל - לחזון ולאתגרים

  ח"כ מוטי יוגב במאמר...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם