נאבקים על החיים

3 dagan

 

שיפור הקליטה הסלולרית בדרכים וסלילת כבישים עוקפים במוקדי חיכוך, ובקיצור הענקת אפשרות לשגרה נורמלית – זו כל הדרישה של המשפחות השכולות וראשי המועצות ביו"ש

 

יוסי דגן, ראש מועצת שומרון

 

למה יצאנו למחאה?

 

רבים בציבור שומעים את הקולות מאוהל המחאה מול בית ראש הממשלה ובוודאי שואלים את עצמם על מה המהומה, ומדוע המשפחות השכולות וראשי הרשויות לא מסתפקים בהבטחות של ראש הממשלה.

 

אני כאן כדי להסביר. צריך לשים את הדברים על השולחן, הממשלה הלאומית הזו מקפידה כבר תשע שנים להקפיא את תכנון הבנייה ביהודה ושומרון.

 

השיא היה בהקפאה רשמית של בנייה לעשרה חודשים, ליהודים בלבד. נתניהו היה מוכן להאריך אותה, אך חזר בו כתוצאה מלחץ בתוך הממשלה. ואכן, רוב הבנייה והאישורים החדשים שקיבלנו מאז הקמת הממשלה ב-2009 הגיעו כתוצאה מלחץ שלנו ושל ידידינו במערכת הפוליטית, ורובה של הבנייה שכן בוצעה אושרה עוד בימי ממשלות בגין ושמיר. בתקופת נשיאות אובמה טענה הממשלה שידיה כבולות, כתוצאה מממשל לא ידידותי; הנימוק הזה נעלם לפני כמעט שנה, עם בחירתו של טראמפ, וכעת הנימוק הוא שיש ממשל ידידותי ואסור לנו לקלקל את היחסים אתו.

 

כאן נוצר, למרבה הצער, משבר אמון.

 

ראש הממשלה התפאר לפני כשנתיים שבתקופתו נשבר שיא של מיעוט אישורי בנייה יהודית ביו"ש. אז לבנות למגורים, לאשר תכניות מתאר ולהקים יישובים חדשים, אסור. ומה בדבר סלילת כבישים ושיפור הביטחון בדרכים וביישובים? מתברר שלמרבה התדהמה, גם על הדברים הללו - המובנים מאליהם, שאיש אינו יכול לחלוק על נחיצותם - צריך לצאת למאבק מול ממשלת הימין.

 

המאבק שלנו הוא על סלילת כבישים עוקפים, הצבת תאורה בכבישים חשוכים, שיפור הקליטה הסלולרית ואמצעי ביטחון בתוך היישובים.

 

קיבלנו בארבע השנים האחרונות הבטחות חוזרות ונשנות על כל הרשימה הזו. כביש עוקף הכפר חווארה הובטח ע"י ראש הממשלה כמה פעמים. האחרונה לפני חודש, באירוע 50 שנות התיישבות בשומרון, אחרי שקדמה לה הבטחה על אישור "בספטמבר" (שעברה לאוקטובר) וגם שם לא קוימה. קדמה לה הבטחה שניתנה אחרי רצח בני הזוג הנקין, ועוד ועוד. כך גם בנוגע ליתר הדרישות. מילים, מילים ועוד מילים. בפועל, עולם כמנהגו נוהג. הבטחות יש, מעשים אין.

 

יש כסף, יש גיבוי, אין רצון

 

לאחרונה פנו אלינו - ראשי מועצות ביו"ש - משפחות שכולות שאיבדו את יקיריהן בתביעה לצאת למאבק עד למילוי ההבטחות.

 

לא צריך להסביר לי. לא אשכח את ההגעה לזירת הרצח של הזוג הנקין, על כל הזעזוע בטיפול בילדים ובמצב. כשנפגשתי עם בני המשפחות שמעתי מהם את ההבטחות שקיבלו בימי השבעה מראש הממשלה, משרים ומחברי כנסת, ולמרבה המבוכה אלו אותן הבטחות מוכרות שהובטחו לנו.

 

הדס מזרחי איבדה את בעלה, נצ"מ ברוך מזרחי, כ-200 מטר מעמדה צה"לית. המחבל הרוצח סיפר בחקירתו שהוא בחר את מיקום המארב כי במקום אין קליטה סלולרית, ואכן ברגעים הקריטיים של האירוע התקשתה הדס ליצור קשר ולהזעיק עזרה. במשך 20 דקות היא חיכתה לסיוע. כשזה הגיע, בעלה ואבי ילדיה כבר לא היה בין החיים. שלוש שנים וחצי חלפו, ולמרות הבטחות שניתנו גם לה, באותו כביש אין עד היום קליטה סלולרית ואין תאורה.

 

כפי שאמרתי: הבטחות יש. מעשים אין.

 

הכפר חווארה שוכן על כביש 60, הכביש הראשי המוביל מירושלים אל שכם ואל ארבעת יישובי גב ההר בשומרון. זהו כפר עוין בעל עבר חבלני עשיר. כיום ישנם בו גם פקקי תנועה אדירים, ובשעות מסוימות אפשר להיתקע שם כחצי שעה, כשהעומס וצפיפות כלי הרכב והולכי הרגל גורמים שם שוב ושוב לתאונות דרכים. מיותר לתאר את הסכנה של עמידה בתוך כפר ערבי עוין, לפעמים של יהודי בודד, מוקפים במכוניות והולכי רגל ערבים ללא נוכחות צבאית קרובה, כי אי אפשר להציב חייל בכל מקום כל הזמן. האפשרויות שהמצב הזה פותח לפני המחבלים הן אינסופיות, ולא ניתן להם כאן רעיונות. בשנתיים האחרונות היו שני ניסיונות של חסימת רכב יהודי וניסיון התנפלות עליו בידי עשרות פורעים. אנו דורשים כביש עוקף שלא עובר בתוך הכפר, ומדובר בכשני קילומטרים בלבד. מוגזם?

 

מדינת ישראל סללה לפני עשר שנים כביש, בעלות של רבע מיליארד שקלים, מה"קו הירוק" אל בית אריה, וחסרים רק שני קילומטרים להשלמתו. הוא עומד כך כבר שמונה שנים. גם זו דרישה מוגזמת? מדוע בכלל צריך להיאבק על אבסורד שכזה?

 

כביש חברון–גוש עציון הוא הכביש הבעייתי ביותר ביו"ש. הוא עובר בתוך כפר המרצחים הוותיק בית אומר ובמחנה הפליטים הטרוריסטי אל-ערוב. עומס התנועה הוא בלתי אפשרי, והמעבר בתוך הכפרים הופך את התנועה למסוכנת מכל הבחינות. האם מוגזם לבקש כביש עוקף לשני הכפרים הללו?

 

החלטה בדרג המדיני לסלילת הכבישים הללו כבר התקבלה, אבל סעיף תקציבי שיעמוד מאחורי ההחלטות - אין.

 

התקציבים שמדינת ישראל מפנה לפיתוח תחבורתי הם אדירים, ובצדק. אבל משום מה הם כמעט ואינם מגיעים ליו"ש. ממשלת נתניהו סללה לאחרונה את כביש עוקף נבי אליאס ממערב לקרני שומרון, אולי בגלל קרבתו לקו הירוק, מה שמעלה הרהורים על חוסר ההיענות לסלול כביש בגב ההר.

 

פנינו לגורמי ממשלה להרחבת כביש 60, כדי לתת מענה לנפח התנועה העצום. הבקשה נדחתה בכך ש"זהו מהלך מדיני". האמת היא שאי הרחבת הכביש היא מהלך מדיני, והוא מדאיג מאוד.

 

כבר שבועיים וחצי שאנו יושבים על המדרכה מול בית ראש הממשלה, ומתחילת השבוע המשפחות השכולות ואנחנו, ראשי הרשויות, גם שובתים רעב. לא רצינו להגיע למהלך כזה אל מול ראש ממשלה מהמחנה הלאומי, אך על מנת למנוע את הפיגוע הבא כבר לא הייתה בררה.

 

ציבור המתיישבים והציבור כולו לא מוכן להמשיך יותר עם העובדה שההתיישבות היא סוג של אסקופה נדרסת. כל פעם מסתפקים בהבטחות ובאמירות יפות שמקבלות מחיאות כפיים, אך בפועל ההתיישבות מופלית - גם בבנייה, גם בנושא הכבישים מצילי החיים וגם בנושא הביטחון, וכמעט בכל תחום. הציבור לא מוכן יותר להיות מקום ראשון בחובות בתחומי הצבא, ההתנדבות וכו' ומקום אחרון בזכויות בכל תחום. הציבור שלנו, הציבור האמוני, הלאומי אוהבי יו"ש, צריך להרים את הראש.

 

אף שראש הממשלה ממשיך להבטיח, הוא מתקשה משום מה להעביר החלטה עם מקור תקציבי בקבינט. ייקח יומיים בדיוק לבצע פעולה כזאת, כאשר העם כולו מגבה אותו. וכסף לא חסר - המדינה מחזיקה בעודפים של 10 מיליארדי שקלים.

 

לא יצאנו למאבק על איכות חיים. אנו נאבקים על החיים עצמם, על אמצעים שלבטח יצילו חיי יהודים ביו"ש. ברור לנו שאין אפשרות למנוע לחלוטין פעולות טרור, אך הקלות הבלתי נסבלת של ההזדמנויות שהמצב הנוכחי מעניק למחבלים, לא יכולה להימשך.

 

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היועץ התורני של החוק

    עידו רכניץ על משפט...

המאבק במסתננים זקוק לכם

   שפי פז ממשיכה להיאבק...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם