העולם הזה

15 rahav4

 

סיוון רהב מאיר

 

1.

 

ח"כ אבי גבאי פתח את ישיבת הסיעה של "המחנה הציוני" השבוע בציטוט של סבתו המרוקאית. לדבריו היא הייתה אומרת על הממשלה "חשומה", כלומר "בושה". התקשורת עסקה בהרחבה בביטוי, אבל אם כבר מדברים על מורשת יהדות מרוקו, בואו נשקיע עוד קצת.

 

השבוע, בי"ח בחשוון, חל יום פטירתו של הרב ברוך רפאל טולדאנו. הוא נולד במקנס, היה רבה של מרוקו, עלה לארץ, עסק רבות בחינוך ונפטר לפני 47 שנים. במסגרת פעילותו קיבל עיטור ממלך מרוקו חסן השני, וגם אות עיטור מממשלת צרפת. חיבורו הגדול הוא "קיצור שולחן ערוך השלם", שדומה מאוד לספר המפורסם "קיצור שולחן ערוך" של הרב שלמה גאנצפריד, אבל עם הלכות לפי מנהג מרוקו.

 

בהקדמה לספר הזה הוא מסביר שהפרשות שאנחנו קוראים כעת בספר בראשית, על אברהם, הן הקדמה. לאברהם יש אמונה פרטית, אבל האמונה הזו עתידה להפוך בספר שמות לבשורה לאומית וגם עולמית, ביציאת מצרים. המסר ביציאת מצרים חשוב כל כך שאי אפשר לעשות לו רק תזכורת שנתית, בליל הסדר, אלא צריך להזכיר אותו כל הזמן, בכל מקום, וכך הוא מסביר: "עיקר הדת – הכול תלוי ביציאת מצרים. ולכן ציוונו לעשות את הזכירה הזאת בכל ענייננו, ובבגדינו ובפינו ובמוחנו ובלבנו, ובכל ימינו ושנותינו לא תישכח ממנו".
הרב תרם בעצמו רבות לכך שנזכור את הסיפור המכונן שלנו, לא רק בספרים שחיבר אלא גם בשיריו, בפרט בשיר המפורסם "אשורר שירה" (העובדה שהשיר פרי עטו היא קצת פחות מפורסמת): "אֲשׁוֹרֵר שִׁירָה, לִכְבוֹד הַתּוֹרָה, מִפָּז יְקָרָה, זַכָּה וּבָרָה, נֶאֱמָן שְׁמוֹ בָּחַר בְּעַמּוֹ, לִהְיוֹת לוֹ לִשְׁמוֹ אֻמָּה נִבְחָרָה. נִגְלָה בִּכְבוֹדוֹ, עַל סִינַי הוֹדוֹ, קָרָא לְעַבְדּוֹ, לְקַבֵּל תּוֹרָה, נִתְּנָה לָנוּ עַל יַד רוֹעֵנוּ, מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּחִיר הָאֻמָּה".

 

2.

 

כולנו מכירים צעירים שהם זקנים מאוד, וכולנו מכירים זקנים שהם צעירים מאוד. פרשת השבוע, פרשת "חיי שרה", מזכירה לנו איך להתייחס לגיל, הביולוגי והנפשי: "ויהיו חיי שרה מאה שנה, ועשרים שנה, ושבע שנים". כך נפתחת הפרשה, והפרשנים מסבירים מדוע הגיל של שרה נכתב בצורה המפורטת הזו: בגיל מאה שרה הייתה כמו בת עשרים, ובגיל עשרים – כמו בת שבע. תמיד צעירה, תמיד בתחושה שהחיים הם דף חלק ונקי שעוד ממתין.

 

רבי נחמן מברסלב, אלוף ההתחלות מחדש, כותב כך, על שרה ועלינו: "זה עיקר השלמות – שיתחיל לחיות בכל פעם. ואפילו כשמגיע לימי הזקנה, יהיה בעיניו עדיין תינוק לגמרי, כאילו לא התחיל לחיות ולעבוד את ה' כלל, ויתחיל לחיות בעבודתו יתברך בכל פעם מחדש. וכך לגבי שרה אמנו, שכל מה שמזקין הצדיק – הוא עדיין תינוק בעיני עצמו, ועל ידי זה מוסיף בעבודתו בכל פעם".

 

3.

 

למה רבקה היא רבקה אמנו? בפרשת השבוע התורה מציגה את מבחן הקבלה שלה למשפחה של אבות האומה והאִמהות. בתרבות מרובת אודישנים, שבהם צריך להרשים ולרגש ולהדהים, האודישן של רבקה מתנהל אחרת. זה אודישן של חסד. אליעזר, שנשלח בידי אברהם לחפש כלה ליצחק בנו, מבקש ממנה לשתות. שימו לב לתגובה של רבקה, תגובה שנכנסת להיסטוריה שלנו לנצח: "וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי... וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ, וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב... וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת... וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו".
זו לא סתם עזרה לזולת. רבקה עושה כאן מעל ומעבר, הרבה יותר ממה שאליעזר ביקש. שמעתי פעם מהרב מיכי יוספי שרבקה מלמדת אותנו כאן כלל נפלא ביחסים עם הזולת, ובפרט בזוגיות: כשמישהו חושף בפנינו קושי או חוסר מסוים, עלינו לא רק לעשות מה שביקש, לא רק "לסתום את החור", אלא לנסות לעזור יותר ממה שהתבקשנו. הרי לא תמיד מגלים לנו את כל הבעיה. תמיד יש לחשוב ביצירתיות על עוד מצוקות שאולי קיימות, ולעזור בשפע, ברחבות, מכל הלב והנשמה. זה בדיוק מה שרבקה עושה, ואליעזר, שמכיר את החסד בביתו של אברהם, מבין שהיא מתאימה.

 

4.

 

הנה אחת הפסקאות היפות, לדעתי, שכתבה פרופ' נחמה ליבוביץ'. אם צריך לסכם זאת בשתי מילים, היא בעצם כותבת: תהיו פראיירים. אבל בשפתה העשירה, היא מתארת את ההתנהגות של רבקה, התנהגות שכל כך סותרת את המסרים שלפעמים משודרים אלינו מסביב: אתה במרכז, הזכויות שלך קודמות לכול, תחטוף כפי יכולתך. כשהתורה מתעכבת על משהו, גם נחמה מתעכבת. כך היא מסבירה לנו בפירוט, את הפירוט הרב של מעשה החסד של רבקה:

 

"אין דרכה של תורה להרבות בפרטי נוף, ריהוט, כלים ושאר פרטי עשייה של חיי יום יום, ואם תזכירם ותפרטם – הרי הוא לצורך חשוב. והנה נשים נא לב לפרטים הבאים: התורה מספרת בפירוט שעשרה ולא פחות היה מספר הגמלים אשר לקח אליעזר לדרך. התורה מציינת פעמיים שלא הייתה העין סמוכה לשוקת אלא רק קרובה, ושלשם שאיבה היה צורך בעלייה ובירידה. שלוש פעמים מדגישה התורה שוב ושוב שהגמלים כולם שתו עד כלותם. נזכור שהגמל 'ספינת המדבר' ייקרא, אוגר הוא מים לימים מספר, ובתום הדרך הארוכה נתרוקן 'מחסנו'. מה משמעות הפירוט הזה? להודיעך שלא בריצה אחת אל הבאר ולא בשתיים ולא בשלוש נעשתה העבודה, אלא בהליכה הלוך וחזור, שוב ושוב, עם הכד המלא. כל זאת עושה רבקה נוכח עמידת האיש 'משתאה' ו'מחריש', לא משתתף בעבודה שנעשית לעיניו, בלא שאלה, בלא תמיהה, בסבלנות, בריצה, בשקידה. הפיקחים ואנשי המעשה בזמננו חושבים שהנערה הטורחת שעות לזרים אלה ולגמליהם היא תמימה וטועה. אולי יבינו הם את רבקה אמנו ואת הלקח שרצתה התורה ללמדנו במבחן זה, בזכות דברי עקביא בן מהללאל: 'מוטב לי להיקרא שוטה כל ימיי ולא להיעשות שעה אחת רשע לפני המקום'. רבקה לא עשתה חשבונות של מעשיות ופיקחות, ונתנה מים לאדם ולחיה, ו'שוטים' אלה הם-הם מקיימי העולם מאז ומתמיד".

 

 

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היועץ התורני של החוק

    עידו רכניץ על משפט...

המאבק במסתננים זקוק לכם

   שפי פז ממשיכה להיאבק...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם