עשו להם פסל

4 gold naor

על הפסל של נאור ועל אימון לאומי

אריאל גרונר, חבר הנהלת תנועת 'דרך חיים', שהציבה את פסל הזהב של מרים נאור

"מה להצבת הפסל של השופטת נאור ולזהות יהודית?" שאל אותי בן כספית בריאיון לתכנית הרדיו שלו שעות מספר אחרי מיצג המחאה המתוקשר שקיימנו בשבוע שעבר. עניתי לו מה שעניתי על חוסר יכולתה של הממשלה לממש את רצון הבוחרים כשבג"ץ פעם אחר פעם פוסל חוקים ומעקר מתוכן החלטות ממשלה, אבל במחשבה שנייה יש כאן ממד עמוק יותר.

בשנים האחרונות השימוש באימון הולך וצובר תאוצה. אנשים עוצרים באמצע החיים ומעזים לחשוב: האם מה שאני עושה בחיים הוא באמת מה שאני רוצה? האם אני מעז לחלום? לפרוץ? ואולי הגיע הזמן לעשות שינוי? או כפי שהיטיב לנסח זאת סטיב ג'ובס: "הסתכלתי במראה בכל בוקר ושאלתי את עצמי: 'אילו היום היה היום האחרון בחיים שלי, האם הייתי רוצה לעשות את מה שאני הולך לעשות היום?' ובכל פעם שהתשובה הייתה 'לא' יותר מדי ימים ברציפות, ידעתי שאני חייב לשנות משהו".

בואו נעשה תרגיל, נשנה לרגע את נקודת המבט ונשאל את אותן שאלות על הממד הציבורי שלנו: האם אנחנו מרוצים ממה שקורה? האם אפשר אחרתהאם אנחנו מעזים לחלום ולנסות לממש את שאיפותינו כאן ועכשיו?

לחלום את החלום ההוא שדורות על גבי דורות נשאו בתפילה חרישית, שגיבורים במשך מאות שנים מסרו עליו את נפשם, שבמאתיים השנים האחרונות החל לקרום עור וגידים אך עם זאת נראה שעדיין נותר רחוק: "מלוך על העולם כולו בכבודך", "מזבח חדש בציון תכין" – מלכות, מקדש, אור לגויים – מושגים שהיו מובְנים בחזון השיבה לארץ, ועתה שאנו שוב בארץ ישראל נזנחו ונותרו בסידור התפילה.

ובאמת, מי מונע מאתנו לחלום, לרצות ובעיקר לנסות ולפעול לשינוי? הרי מרבית העם היושב בציון נאמן למסורת ורוצה לראות את ערכיו היהודיים מתבטאים במדינה שהקים. ובכל זאת יש הרגשה שאנו נתקלים פעם אחר פעם במעין תקרת זכוכית המונעת מאתנו לפרוץ, קוצצת לנו את הכנפיים החפצות להמריא מעלה.

בעיניי, מי שמסמל יותר מכול את תקרת הזכוכית הוא בג"ץ, אשר פעם אחר פעם מצר את החזון הרחב של עם ישראל לגבולותיו המצומצמים ולערכיו השנויים במחלוקת.

לא פעם שוחחנו עם חבר כנסת זה או אחר על רעיונות שאפשר לקדם, אך שמענו: "זה לא רלוונטי –  זה לא יעמוד במבחן בג"ץ", מושג שכבר נהיה שם נרדף לגבולות הגזרה של הרשות המחוקקת במדינת ישראל. כשיושבים במשרד הפנים וחושבים על פתרון לבעיית המסתננים פוסלים מראש את רוב האפשרויות ונותרים עם המעט שייתכן שיאשרו שופטי העליון; חוק ההסדרה אינו מבטא את רצון הרשות המחוקקת אלא הוא רק נוסח טפל שאולי יעמוד במבחן בג"ץ. הרצון של העם ושל נבחריו הוא טוב – כל עוד הוא עומד במבחן בג"ץ.

זו הזעקה האמתית שרצינו לבטא בהנחת הפסל, זעקתו של הלב היהודי המושתק מזה שנים. די, קצנו בהגבלות שהטילו עלינו, מאסנו בכבילת החירות המחשבתית. אנחנו כאן, חזרנו לכאן עם חלום גדול וחזון גדול, ובעז"ה אחרי אלפיים שנים לא נוותר על השאיפה למימושו גם אם הוא אינו עומד במבחן בג"ץ.

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מי שנותן, מאושר יותר

  אבינועם הרש לפרשת נח  

לחשוב מחוץ לתיבה

  הרב לונדין על אינטגרציה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם