מתנות גדולות

7 seder

מפרישים לפנסיה? מתברר שלא כולם * עובדי מדינה שהחלו לעבוד לפני שנת 1999 לא מפרישים שקל אחד לפנסיה, וזוכים בפרישתם לפנסיה תקציבית מכובדת על חשבוננו * מדינת ישראל עומדת לשלם 676 מיליארד ש"ח לעובדים הללו, ואף אחד לא מעז לסגור את הברז * התכנית החלומית שהפכה לחלום בלהות של קופת המדינה

שניאור שפירא

אחד הנושאים שעשוי להשפיע באופן דרמטי על מדינת ישראל, ולא זוכה להתייחסות הראויה, הוא סוגיית הפנסיות לעובדי מדינה. מומחים לכלכלה מגדירים נושא זה כ"איום אסטרטגי" על מדינת ישראל - בדיוק כמו שמגדירים את הפצצה האיראנית. כדי לא לאבד חצי מהקוראים שנבהלים מהמילה "פנסיה", נתחיל במבוא קצר למה היא פנסיה בכלל.

"פנסיה" היא מכשיר לחיסכון כספים שיועמדו לרשות החוסך ביום שבו יפסיק לעבוד. כספים אלה יחליפו את משכורתו מהעבודה שבה עבד, ויממנו את צרכיו ומחייתו, בדרך כלל עד יום מותו. הפנסיה היא חובה, ואין אפשרות לבחור שלא להפקיד כספים לקרן. לכאורה, אדם אחראי שחושב על עתידו בצורה רצינית אמור היה לחסוך כסף ליום שבו יפסיק לעבוד גם בלי שיכריחו אותו. מדינת ישראל, כמו מדינות רבות נוספות, החליטה שאזרחי המדינה אינם אחראים מספיק לדאוג לעתידם, ולכן על מנת שלא יהפכו לנטל על המדינה כשיפרשו מהעבודה הוחלט לחייב זאת בחוק (בקרב הכלכלנים יש על כך ביקורת רבה).

הרעיון הבסיסי זהה לכל חיסכון אחר. העובד מפריש כל חודש סכום קטן יחסית ממשכורתו לצורך "קרן פנסיה". הקרן, המנוהלת על ידי מומחי השקעות, משקיעה את הכספים הללו באפיקים שונים שמניבים רווח לחוסך. בסופו של יום, כשהעובד מגיע לגיל הפרישה, מחלקים את הכסף שנצבר בקרן הפנסיה למספר החודשים שנותר לעובד לחיות, בהתאם לתוחלת החיים במדינה. בפשטות, ככה עובדת "פנסיה צוברת", מכיוון שהעובד צובר את כספי הפנסיה חודש אחר חודש, בהתאם לכמות שהוא מעוניין לחסוך. רוב השכירים בשוק הפרטי (לממשלתי נגיע מיד) מחזיקים בקרן פנסיה הדומה למתוארת פה.

במדינת ישראל ישנו סוג נוסף של פנסיה. קוראים לו "פנסיה תקציבית". בניגוד לפנסיה הצוברת המבוססת על חיסכון קבוע של העובד, הפנסיה הזו מבוססת על תקציבו של המעסיק. למעשה, המעסיק מבטיח לעובד סכום קבוע, המבוסס על תנאים שונים, עם הגיעו לגיל הפרישה. הסכום משולם באופן בלעדי על ידי המעסיק, והוא אינו תלוי כלל בתוחלת החיים הממוצעת. המנגנון הבסיסי מעניק קצבה חודשית על סמך אחוזים ממשכורתו האחרונה של העובד. בכל שנת עבודה צובר העובד 2%, ואפשר לצבור עד 70%, וזו הפנסיה המקסימלית. בפשטות, עובד שעבד 35 שנה והרוויח במשכורתו האחרונה עשרת אלפים שקלים, יקבל מיום צאתו לפנסה עד מותו 7,000 ש"ח בחודש.

מבחינת החוסך, מדובר בתכנית חלומית. הוא אינו מוציא שקל על החיסכון הזה, וזוכה לתנאים מפליגים, ששום חוסך במסלול הפנסיה הצוברת אינו זכאי להם. רבים העובדים שזוכים לקצבת פנסיה בגובה 30,000 ש"ח ואף יותר מכך.

אז מה הבעיה? הייתה פנסיה תקציבית בעבר, היום כבר אין, תתקדם הלאה. אז לא. הפנסיה התקציבית אמנם אינה פתוחה לקהל חדש, אך היא חיה ובועטת. משרד האוצר פרסם לפני כמה שנים שסך ההתחייבויות המוערך לפנסיה תקציבית, עד לסיום התשלום לכלל העובדים, עומד על 676 מיליארד ש"ח. מעבר לסכום הכספי, יש פה גם חוסר צדק משווע. מה עשו עובדי המגזר הציבורי שזכו להטבה גדולה כל כך?

אז איך מצטרפים? לצערי, או לשמחתי כפי שתבינו בהמשך, אי אפשר. הפנסיה התקציבית הוענקה לעובדי מדינה בלבד (מורים, עובדי ממשלה, צה"ל, חברת חשמל וכו'). לאורך השנים, בעיקר מתחילת שנות ה-90, החלה ביקורת על כך שהתנאים המפליגים של הפנסיה התקציבית יגרמו בעתיד לנטל תקציבי עצום על קופת המדינה. ואכן, בשנת 1999, לאחר שהובן שהמצב הנוכחי לא יכול להימשך, נסגרה האפשרות להיכנס למסלול זה. החל משנה זו, העובדים החדשים במגזר הציבורי החלו חוסכים כמו יתר העובדים, במסלול הפנסיה הצוברת.

עכשיו, תשאלו, מה הבעיה? הייתה פנסיה תקציבית בעבר, היום כבר אין, תתקדם הלאה. אז לא. הפנסיה התקציבית אמנם אינה פתוחה לקהל חדש, אך היא חיה ובועטת. בועטת חזק. כפי שאמרתי, עד שנת 1999 כל עובדי המדינה היו זכאים לפנסיה תקציבית. כלומר כל מי שהחל לעבוד באופן קבוע עד אז זכאי לפנסיה זו. להמחשת העניין, בחור בן 24, בשנת 1999, יצא לפנסיה בגיל 67 (גיל הפרישה הנוכחי) רק בשנת 2042, ורק אז יתחיל לקבל את הקצבה שלו עד יום מותו. תוחלת החיים כיום במדינת ישראל היא 82, והיא רק עולה ועולה. משמע, העובד שלנו עשוי להמשיך לקבל קצבת פנסיה עד שנת 2065.

הפנסיה התקציבית אתנו לעוד הרבה זמן. משרד האוצר פרסם לפני כמה שנים שסך ההתחייבויות המוערך לפנסיה תקציבית, עד לסיום התשלום לכלל העובדים, עומד על 676 מיליארד ש"ח. לשם ההשוואה, תקציב מדינת ישראל בשנת 2016 היה קצת פחות מ-350 מיליארד ש"ח. מבחינת תשלום שנתי של פנסיות, רק בשנת 2035 נגיע לשיא התשלום, והוא יעמוד על 39 מיליארד ש"ח באותה שנה. הסכום האדיר יושב כנטל על כתפי המדינה. מעבר לסכום הכספי, יש פה גם חוסר צדק משווע. מה עשו עובדי המגזר הציבורי שזכו להטבה גדולה כל כך?

אז מה עושים? מצד אחד מדובר בהבטחה שניתנה לעובדים רבים, והם הסתמכו על כך ותכננו בהתאם לה את עתידם. מצד שני, בכל הנוגע לפנסיה הצוברת, הנחותה ממילא לעומת זו התקציבית, מדינת ישראל פוגעת בה פעם אחר פעם. רק לאחרונה שונה סעיף בפנסיה הצוברת אשר פוגע באופן משמעותי בבעלי ההכנסות הגבוהות. על מנת להבטיח את איזונה הכלכלי של המדינה, ואף לשם עשיית הצדק, על המדינה לערוך שינוי מבני בנושא, לכל הפחות בבעלי הפנסיות התקציביות הגבוהות המגיעות לעשרות אלפי שקלים בחודש.

 

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מי שנותן, מאושר יותר

  אבינועם הרש לפרשת נח  

לחשוב מחוץ לתיבה

  הרב לונדין על אינטגרציה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם