מחנך עד סוף העולם

8 hersh

אבינועם הרש

הלך עליי", הוא כתב לי עם עשרה סימני קריאה. "אני מחנך מת מהלך".

"עד כדי כך?" שאלתי.

"לגמרי", השיב.

"מה קרה?" עניתי עם עשרה סימני שאלה.

*

ובכן, מעשה שהיה כך היה.

חברי, מחנך בדרום הארץ, בעל פז"ם של שנים רבות בחינוך, רצה קצת לתפוס ראש בחופש. מכיוון שהבין שבארץ הסיכוי שלו להיתקל בעיתוי הגרוע ביותר באנשים שהוא לא רוצה לראות גבוה במיוחד, או לפחות כפוף כמו כולם למשטר של מרפי, הוא החליט ללכת על סוף העולם שמאלה. אירלנד. מספיק רחוק בשבילכם?

השיג חברי 'גימלים' מאשתו, התארגן ביחד עם חבריו וטס לסוף העולם כדי לעשות קצת 'בטן גב' ולהתאושש משנת הלימודים הקשה שעברה עליו.

ומאחר שדור המחנכים הנוכחי משתייך לדור ה-Y, צעיר ברוחו ובנפשו, מנעד אפשרויות הבילוי שלו גדול ומגוון לאין שיעור מזה של דור המחנכים הקודם. בניגוד לדור הקודם שהרשה לעצמו 'להתפרע' בחופשה סולידית בירדן, נכנס לרפטינג בכובע מצחייה ומדי א' תקניים, דור המחנכים החדש ובוודאי חלק ממנו - בוגרי ישיבות וצבא, אנשים שראו עולם לפני שהמשיכו ללימודי ההוראה שלהם - לא שוללים חזרה למקומות אקזוטיים שחוו וראו ברווקותם - הודו, יוון, אירופה.

החבר ושותפיו נחתו בדבלין ונסעו משם לאחד מהמקומות הידועים במעיינות החמים שלהם. לא מסיבת חוף. לא אווירת הפקרות. הכול מאוד אירופי וכבד. רק מה, לא בדיוק מקום שמחנך רוצה שיראו אותו בו. מעבר לעובדה שהסביבה לא עולה בקנה אחד עם הערכים התורניים שהוא מבקש להנחיל, יש כאלו שיראו בעצם נוכחותו במעיינות הללו טעם נפגם.

מה עושה הקב"ה?

מארגן כנס אקדמי לאחד ההורים של תלמיד מתלמידי המחנך הנ"ל, והוא לוקח אתו גם את בנו.

בעוד חברי יושב בברכת המים הטבעיים, אדום כולו, הוא נתקל לפתע בפרצופים מוכרים, עובדה שגרמה לפניו להחליף צבעים מאדום ללבן ומלבן ללבן סיד.

"הי, איזה יופי לראות אותך", צהל ההורה ההמום והמופתע כשראה את המחנך. "מה אתה עושה כאן?" חברי, שלפתע גילה שמעבר לציצית גם לשונו הלכה לו לאיבוד, ניסה לגמגם כמה הברות לא ברורות על סיבת נוכחותו במקום המוזר הזה, אבל כל מה שיצא לו היה רק "אממ, מה אתה עושה כאן?" מוכיח להורה. במשמעות של "א-לוהים, עד לכאן נסעתי כדי לא להיתקל בפרצוף שלך או של מישהו אחר מההורים, איך הגעת לכאן ולמה הגורל זימן אותנו יחד, דווקא למקום הזה?"

"אני בכנס אקדמי, אז לקחתי על הדרך גם את הבן שלי. אז מה, אתה יודע כבר איזה כיתה אתה הולך לקבל בשנה הבאה?"

"לא, לא בדיוק", ענה חברי וכל מה שהוא רצה ברגע זה בעולם היה להכניס את הראש (שלו או של ההורה, הוא לא היה בררן גדול) לתוך המעיין ולא להוציא אותו.

"טוב, לא רוצה להפריע לך ולחברים שלך בחופש, אני רואה שאתה נהנה", סיים ההורה בעקיצה קלה. "אבל אל תדאג, אף אחד לא ידע על הפגישה הזו שלנו".

"תודה, אני מעריך את זה, תיהנה גם אתה", סיים חברי את המפגש המכונן.

*

"תגיד, מה הם רוצים ממני?" הוא שאל אותי בטלפון. "למחנכים לא מגיעה חופשה? למה אני בבית ספר? טסתי במיוחד לסוף העולם כדי לתפוס ראש. לא מספיק? תמיד אני צריך להיות בפחד ובחשש הזה שמא מישהו יראה אותי?"

"לא", עניתי לו, "אבל אולי כדאי בשבילך שתלמד במוסד שאתה מתחבר לערכים שאתה מלמד בשמו את התלמידים שלך. גם בחופש הגדול".

בשורה התחתונה, החבר שלי המשיך לחנך באותו בית ספר עוד שנה אחת ועבר לבית ספר שתואם יותר את ערכיו. מאז אותו מקרה שהתגלגל בחדר המורים, הוא למד שגם אם יש חופשה ממערכת החינוך, מחנך בהגדרת התפקיד שלו כל הזמן בתפקיד. ואם הוא בטעות ישכח או ירצה להדחיק את העובדה הזו, בסופו של דבר זו תהיה רק שאלה של זמן עד שמישהו (ולא מישהו שהוא ירצה לראות) ידאג להזכיר לו את זה. גם בסוף העולם. שמאלה.

אמרו לו תלמידיו (לאריסטו): "רבנו! הרי אתה לימדתנו אתיקה וכעת היית כאחד הריקים". אמר להם: "תלמידיי! ממה נפשכם? והרי גם גיאומטריה לימדתי אתכם, ולא שאלתם האם אני משולש".

פרטי הסיפור שונו כמובן, כדי לא להסגיר אנשים ודמויות, אך הוא מבוסס על מקרה אמתי.

 

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הערבה של פרופ' פאוץ'

  אבינועם הרש בטור לחג...

ה"מנטור" לעולם התורה

  ליאור לביא מתגעגע לרב...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם