כשההיסטוריה משתנה

8 ben atzi

 
נקודת המבט של ההיסטוריון ד"ר חגי בן ארצי על שלושת השבועות הקשים ביותר בלוח השנה העברי שונה מכל מה שהורגלנו. איכשהו כשקוראים את 'מגילת המרד והחורבן' שכתב, הסיפור הכואב מנשוא נשמע אפילו מעורר השראה * כך הקריבו את חייהם קרוב לשלושה מיליון יהודים – דתיים וחילונים במושגים של היום – במשך 400 שנים, עד שהצליחו לשנות את ההיסטוריה, לפרק את התרבות האלילית ולהנחיל את התנ"ך לעולם כולו * על המחירים הקשים שגובה המציאות כדי לייצר שינויים, על חורבן, על גבורה ועל עם אחד שמשנה את התמונה שוב ושוב

ד"ר חגי בן ארצי

הרוב המכריע של היהודים מסתפק בסיפור הקצה של חורבן בית המקדש. גם אם הוא אכן החשוב והדרמטי בהתנגשות בין האימפריה הרומית לבין העם היושב בציון, דומה שאפילו אנחנו לא קולטים את מלוא עצמתו בלי להכיר את רוחב היריעה.

זו אולי הסיבה המרכזית שהביאה את ד"ר חגי בן ארצי לשבת ולכתוב באופן בהיר ופשוט אחת ולתמיד את הדרמה הגדולה שהתרחשה כאן לפני אלפיים שנים – המאבק הגדול בין התרבות האלילית של הרומאים ששלטה ללא סייג בעולם כולו, ובין העם היהודי, המפולג ומפוצל בכל הקשור לדרך, אך נחוש באופן בלתי נתפס לייצר שינוי תודעתי עולמי. אבל הדבר המהותי יותר העולה מהסיפור שמתאר ד"ר חגי בן ארצי – המתבסס על הכתבים העתיקים הקלסיים, כמו ספרות חז"ל וכתבי יוסף בן מתתיהו לצד מחקרים מהדורות האחרונים – הוא שהמאבק הערכי הזה, רצף האירועים העקובים מדם, הסתיים בהכרעת התרבות הרומאית ומחיקתה מההיסטוריה לצד הנחלת התנ"ך ותחילת עידן הנצרות, שהיא שלב מתקדם בתודעה הרוחנית הכלל עולמית.

"החידוש הראשון של 'מגילת המרד והחורבן' הוא שניסיתי לפרוס יריעה רחבה של מאבק העם היהודי באימפריה הרומית", מסביר בן ארצי. "אנחנו מכירים את מרד החורבן ואת מרד בר כוכבא, אבל היו עשר מרידות שהתפרסו על פני 400 שנים. המרידה הראשונה שבהן היא המלחמה עם פומפיוס בשנת 63 לפני הספירה, והמרד האחרון התקיים בשנת 351 אחרי הספירה, ומוכר גם כ'פולמוס של גאלוס', לפי חז"ל. בעשר המרידות האלה שילם העם היהודי מחיר עצום, לפי כל ההיסטוריונים, כולל פילון ויוסף בן מתתיהו: קרוב לשלושה מיליון יהודים נהרגו בהן. גם היסטוריונים רומים מדברים על המספר הזה וגם בספרות חז"ל מוזכר שהים התיכון היה אדום מדם מרוב הרוגים מצד היהודים.

"לפיכך ברור לגמרי שבניגוד לדעה הרווחת לא מדובר במאבק של כת קטנה של כמה קנאים אלא במאבק עצום של עם שלם המקבל גיבוי מכל המנהיגים ומכל חכמי העם היהודי, ובטח שלא מדובר באיזו קפריזה של כמה משוגעים, כפי התמונה שיש כמה היסטוריונים המעוניינים שנפנים".

החידוש השני שמציג ד"ר בן ארצי במחקרו הוא שמה שהביא את העם היהודי להיאבק במשך מאות שנים, אגב אבדות גדולות כל כך, איננו טירוף של העם היהודי, אלא מתברר שהאימפריה הרומית הייתה ממוקדת מטרה בכל הקשור לעם היהודי: מאז המאה הראשונה לפני הספירה הלכה האימפריה הרומית על מיזם חיסול העם היהודי והשמדתו, והסיסמה שהוטבעה על המטבע של הרומאים, 'יהודה קפטא', יהודה השבויה, מופיעה גם על כריכת הספר. "הרומאים הלכו על הפתרון הסופי לעם היהודי, ולא רק שהנחיתו גזרות דת איומות אלא גם טבחו בהמוני יהודים בחסות האימפריה".

אפשר להשוות את התקופה ההיא ואת מספר הקרבנות לשואת יהודי אירופה?

"כן, ללא שום ספק. יוסף בן מתתיהו מתאר כיצד החל בשנת 66 טבח שיטתי ביהודי ארץ ישראל בחסות הצבא הרומאי, בדיוק כמו פלוגות המוות של הנאצים. עשרים אלף יהודים נטבחו בקיסריה ביום אחד, 3,000 נטבחו באשקלון, 5,000 בעכו. זה מיזם שראשיתו דומה למפעל ההשמדה של הנאצים. הממלכה הפרתית ניסתה לפלוש לארץ ישראל ולסייע ליהודים, אבל היא כשלה בניסיון כיבוש הארץ. האימפריה הרומית הייתה אימפריה עולמית ולא היה מי שיילחם נגדה, ובמצב הזה הבין העם היהודי כולו שאף אחד לא יתייצב לימינו, ולכן יצא למלחמה על עצם קיומו – והניצחון הוא שהצלחנו להמשיך את קיומנו.

"העם היהודי הבין שכל קרבן הוא כדאי משום שמדובר במלחמה על עצם הקיום שלנו כעם, ואכן אחרי 150 שנות קיום, בשנת 138, אחרי מרד בר כוכבא, שהיה המרד התשיעי, נשברה האימפריה הרומית! אחרי אדריאנוס, שהיה כמו היטלר והגה את שיא ההשמדה היהודית בידי הרומאים, עלה קיסר חדש והאימפריה ראתה את המחיר הכבד של המאבק בעם היהודי. הקיסר החדש הוציא צו קיסרי שנתן חסות לעם היהודי.

"הקיסרים הרומים החלו פתאום לחלק כסף ליהודים בשביל להושיב חכמים לכתוב את המשנה, את התוספתא ואת התלמוד הירושלמי. האימפריה נעשתה פטרון של העם היהודי, וזה שינוי מדהים. המרד הצליח כי הוא הבטיח את המשך העם היהודי הן במובן הפיזי שלו הן במובן הרוחני".

למה היסטוריונים אחרים היום אינם רואים את התקופה הזו כניצחון? איך הם מגיבים לתיאוריה שלך?

"אני מדבר על עובדות. שיקום היסטוריון אחד שיכחיש את העובדות. אני חשוף לביקורת אקדמית מתוקף היותי מרצה באקדמיה, ואלו הן העובדות. אין להן פרשנות אחרת. תמיד יכולים להיות מכחישי שואה, אבל העובדות הן עובדות ברורות ומוצקות ואין להן פרשנות אחרת.

"בחמישים השנים האחרונות הרבה היסטוריונים מנסים לדמות את הימין המתנחלי והדתי לקנאים שהביאו חורבן, לכן הם חייבים להציג תמונה של קבוצה קיצונית ומשוגעת, מנותקת מהמציאות, עם הזיות משיחיות. הם מציגים את מרד בית שני כדי להקביל אותו לימינו. יש להם מטרה פוליטית, אבל מבחינה היסטורית זה מנותק לגמרי מהמציאות.

"לאחרונה פרסם ד"ר מיכאל בן ארי חוברת שעוסקת במרד הגדול, וגם הוא הגיע למסקנה שהעם היהודי נלחם על עצם קיומו. אי אפשר להכחיש שבארץ ישראל ובמצרים התנהל מסע השמדה של היהודים. חמישים אלף יהודים נשחטו באלכסנדרייה בלבד. בניגוד לשואה, שבה סמכנו על הרוסים ועל האמריקנים, כאן לא היה איש שיכול להציל את העם היהודי מלבד הוא עצמו. ההבנה הייתה שגם אם חצי מאתנו ימות, העם היהודי יישאר – וזה אכן קרה. שלושת השבועות הם ימים שבהם אנו צריכים לעמוד ולהצדיע לאבותינו שנלחמו באימפריה הרומית ואמרו שהחיים שלהם אינם חשובים, והם יודעים שימותו, אבל העם היהודי ישרוד והתורה תתקיים – והם הצליחו. העם שרד, התורה התקיימה והאימפריה הרומית כשלה.

 

"אחד החידושים הגדולים הוא בדמותו של רבן יוחנן בן זכאי, שעוותה במשך השנים. הוא היה ראש המורדים, אבל כל ההיסטוריונים השמאלנים הציגו אותו כאיש שלום. מאיר שלו הציג אותו כאיש מחנה השלום, בעוד את הימין הישראלי השווה לקנאים ואת השמאל לאנשי בן זכאי. אבי המורדים היה רבן יוחנן בן זכאי. הוא הבין שהמרד בירושלים נכשל אבל צריך להמשיך את המרד, והגה תכנית גאונית שבה הוא עוזב את ירושלים ומקים מרכז תורה ביבנה, ובה הכשיר את דור החכמים שברבות הימים יצאו למרד בר כוכבא בהנהגתו של רבי עקיבא.

"אז מה? רבי עקיבא מרד ברבו? שטויות. כמו כל הרבנים גם הוא מתלמידיו ומתלמידי תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי. תלמידי רבן יוחנן בן זכאי הובילו שתי מרידות: את מרד התפוצות בשנת 115 לספירה ואת מרד בר כוכבא בשנת 132".

ומה הפרק הבא של הסיפור הזה? על מה נלחמים כנגדנו היום?

"להבנתי, יהודי צריך לחיות בתודעה שרבבות של יהודים עם חרבות, מגנים וקסדות לראשיהם עומדים כל העת לצדנו גם בלי שאנחנו רואים אותם, וכל הזמן מזכירים לנו: 'אנחנו הלוחמים שהקריבו את חייהם ואת חיי משפחותיהם לפני אלפיים שנה בשביל שתוכלו לחזור לארץ ישראל ולהקים את הנס של מדינת ישראל, ובמקום לקלל ולגדף אותנו אתם צריכים להצדיע לנו'.

"כמו שאנחנו מכבדים היום את חיילי צה"ל כך אנחנו צריכים להצדיע לאבותינו שהקריבו מיליונים למען המשך הקיום של העם היהודי, וניצחו. אנחנו ההוכחה המוחשית ביותר של הניצחון שלהם. המלחמה שלהם אפשרה את השיבה שלנו לארץ ישראל, כי הם יצרו את ברית הדם שלנו ויצרו קשר של העם היהודי עם הארץ ועם ירושלים, והוא ששימר את הזיקה ואפשר את השיבה לארץ ישראל. אנחנו חייבים להם את כל הקיום שלנו כאן; את התורה שלנו ואת הארץ שלנו. אני מצדיע ללוחמים הללו בכל אתר קרב שאני מגיע אליו. בהר תבור אלפים נהרגו ביום אחד, והם המשיכו להילחם בכל זאת".

תמיד מדברים על האנשים בתקופה ההיא כעל חוטאים, ואילו אתה מייחס להם מעשי גבורה ועצמה רוחנית גבוהים מאוד.

"היו קבוצות מגוונות בעם היהודי באותה תקופה, אבל המאבק של העם היהודי באימפריה הרומית היה של כל הקבוצות בעם. במרד כולם לחמו, בני כל הקבוצות, איסיים וצדוקים. נגד האימפריה הרומית כולם התאחדו. לא קבוצה כזו או אחרת אלא העם כולו לחם ברומאים למרות המתחים והמאבקים הפנימיים. היו מחלוקות, אבל בתמונה הכללית היה עם יהודי מאוחד במאבקו והוא הקריב קרבן עצום וכך גם השיג את ההישג שלו בשבירת האימפריה ובשינוי מדיניות ההשמדה שלה.

"העם כולו התאחד, הדתיים יותר והדתיים פחות. אנחנו מתגאים מאוד במרד גטו ורשה, אבל מצטערים שלא היו מרידות בנאצים בתחילת השואה – אולי אז התוצאה הייתה משתנה. בגטו ורשה יצאו למלחמה לקראת סוף השואה, וכאן העם היהודי הבין מההתחלה שנגד האימפריה הרומית אף אחד לא יעזור לו. איזו גדולה הייתה לאבותינו שאמרו שהחיים שלהם אינם חשובים אלא מה שחשוב הוא המשך הקיום של העם היהודי. אלו הם ימים של גאווה גדולה באבותינו שהקריבו למעננו; אנחנו עומדים בהערצה מולם ובאחריות כבדה להיות ממשיכי דרכם.

 

 

הַנִּצָּחוֹן הַגָּדוֹל

הפֶּרֶק השְׁנֵים עָשָׂר מתוך מגילת המרד והחורבן

א.             עֶשֶׂר מְרִידוֹת גְּדוֹלוֹת מָרְדוּ אֲבוֹתֵינוּ נֶגֶד הָאִימְפֶּרְיָה הָרוֹמִית הָאַדִּירָה.

ב.              הַשְּׁתַּיִם הָרִאשׁוֹנוֹת הָיוּ שֶׁל יְהוּדָה אַרִיסְטוֹבְּלוּס הַשֵּׁנִי מִשּׁוֹשֶׁלֶת הַחַשְׁמוֹנָאִים.

ג.              אַחֲרֵיהֶן בָּאוּ שְׁתֵּי מְרִידוֹת שֶׁל בְּנוֹ אַלֶכְּסַנְדֶר.

ד.              בְּנוֹ הַצָּעִיר שֶׁל יְהוּדָה, מַתִּתְיָהוּ אַנְטִיגוֹנוֹס, מָרַד אַף הוּא וְהִצְלִיחַ לְחַדֵּשׁ אֶת מַלְכוּת יִשְׂרָאֵל הָעַצְמָאִית לְשָׁלוֹשׁ שָׁנִים.

ה.             בְּסוֹף יְמֵי הוֹרְדוּס שׁוּב פָּרַץ מֶרֶד גָּדוֹל, שֶׁכֻּנָּה בְּפִי חֲכָמֵינוּ "פֻּלְמוּס שֶׁל וָארוֹס".

ו.              הַמֶּרֶד הַשְּׁבִיעִי הָיָה הַמֶּרֶד הַגָּדוֹל – לָקַח לָאִימְפֶּרְיָה שֶׁבַע שָׁנִים תְּמִימוֹת כְּדֵי לְדַכְּאוֹ בְּאֹפֶן סוֹפִי.

ז.              בְּעִקְבוֹתָיו חָרְבוּ יְרוּשָׁלַיִם וּבֵית-הַמִּקְדָּשׁ, וְרִבְבוֹת יְהוּדִים הוּגְלוּ מִן הָאָרֶץ כַּעֲבָדִים.

ח.             הַשָּׁלָב הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַמִּלְחָמָה כֻּנָּה בְּפִי חֲכָמֵינוּ: "פֻּלְמוּס שֶׁל אַסְפַּסְיָאנוּס", וְהַשָּׁלָב הַשֵּׁנִי: "פֻּלְמוּס שֶׁל טִיטוּס".

ט.             הַמֶּרֶד הַשְּׁמִינִי הִקִּיף אֶת כָּל תְּפוּצוֹת יִשְׂרָאֵל בְּמִזְרָח הַיָּם הַתִּיכוֹן – מִקִירִינָאִיקָה וּמִצְרַיִם בַּמַּעֲרָב עַד בָּבֶל וּפָרַס בַּמִּזְרָח.

י.              מֶרֶד הַתְּפוּצוֹת כֻּנָּה בְּפִי חֲכָמֵינוּ: "פֻּלְמוּס שֶׁל קִיטוֹס".

יא.            הַמֶּרֶד הַתְּשִׁיעִי – מֶרֶד בַּר כּוֹכְבָא – הָיָה הַקָּשֶׁה בְּיוֹתֵר מִבְּחִינַת הָאִימְפֶּרְיָה הָרוֹמִית.

יב.             לִגְיוֹנוֹת שְׁלֵמִים הֻשְׁמְדוּ עַל יְדֵי הַמּוֹרְדִים, וְהַקֵּיסָר הַדְרִיאָנוּס לֹא הִכְרִיז "לִי וּלְלִגְיוֹנוֹתַי שָׁלוֹם".

יג.             לִפְנֵי הַמֶּרֶד וּבְעִקְבוֹתָיו הֻטְּלוּ עַל הָעָם הַיְּהוּדִי "גְּזֵירוֹת הַשְּׁמַד שֶׁל אַדְרִיאָנוּס שְׁחִיק עֲצָמוֹת", שֶׁבְּמַהֲלָכָן רִבְבוֹת יְהוּדִים מֵתוּ עַל קִדּוּשׁ ה', וּמַנְהִיגֵי הָעָם הוּצְאוּ לְהוֹרֵג – "עֲשֶׂרֶת הֲרוּגֵי מַלְכוּת".

יד.             הַמֶּרֶד הָעֲשִׂירִי – מֶרֶד צִפּוֹרִי – הָיָה נֶגֶד הָאִימְפֶּרְיָה הָרוֹמִית לְאַחַר הִתְנַצְּרוּתָהּ, וְכֻנָּה בְּפִי חֲכָמֵינוּ "פֻּלְמוּס שֶׁל גָאלוּס".

טו.            הַמְּרִידוֹת נִמְשְׁכוּ לְאוֹרֶךְ תְּקוּפָה שֶׁל יוֹתֵר מֵאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה – מֵהַכִּבּוּשׁ הָרוֹמָאִי שֶׁל הָאָרֶץ עַל יְדֵי פּוֹמְפֵּיוּס (63-) עַד מֶרֶד צִפּוֹרִי (351+).

טז.            לְפִי עֵדוּתָם שֶׁל הִיסְטוֹרְיוֹנִים בְּנֵי הַתְּקוּפָה – יְהוּדִים, רוֹמָאִים וְנוֹצְרִים – בְּמַהֲלָךְ הַמְּרִידוֹת נֶהֶרְגוּ מִילְיוֹנֵי יְהוּדִים בָּאָרֶץ וּבַתְפוּצוֹת.

יז.             מֵאוֹת אֲלָפִים – גְּבָרִים, נָשִׁים וָטַף – הוּגְלוּ מִן הָאָרֶץ וְנִמְכְּרוּ לַעֲבָדִים בְּרַחֲבֵי הָאִימְפֶּרְיָה.

יח.            מֵאוֹת עָרִים וְיִשּׁוּבִים חָרְבוּ בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וּמֵאוֹת קְהִלּוֹת יְהוּדִיּוֹת נִפְגְּעוּ וְנֶעֶקְרוּ בִּתְפוּצוֹת הַגּוֹלָה.

יט.            וּמֵעַל הַכֹּל – יְרוּשָׁלַיִם הַקְּדוֹשָׁה נֶהֶרְסָה עַד הַיְּסוֹד וּבִמְקוֹמָהּ הוּקְמָה עִיר רוֹמָאִית בְּשֵׁם "אִילְיָה קַפִּיטוֹלִינָה".

כ.              בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ חָרַב וּבִמְקוֹמוֹ הוּקַם מִקְדָּשׁ אֱלִילִי לְיוּפִּיטֶר הַקַּפִּיטוֹלִינִי.

כא.            לֹא הָיָה בְּתוֹלְדוֹת הָאִימְפֶּרְיָה הָרוֹמִית שׁוּם עַם שֶׁמָּרַד בְּעָצְמָה כָּזֹאת, בְּעַקְשָׁנוּת כָּזֹאת, בִּנְחִישׁוּת כָּזֹאת כְּמוֹ הָעָם הַיְּהוּדִי.

כב.            וּכְתוֹצָאָה מִכָּךְ, לֹא הָיָה עַם שֶׁסָּבַל כָּל כָּךְ מִנַּחַת זְרוֹעָהּ שֶׁל הָאִימְפֶּרְיָה כְּמוֹ הָעָם הַיְּהוּדִי.

כג.            עַמֵּי הָאִימְפֶּרְיָה עָמְדוּ הֲמוּמִים וּמִשְׁתָּאִים מוּל מְמַדֵּי הַגְּבוּרָה, הָאֱמוּנָה וּמְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִתְגַּלּוּ בְּמַאֲבָק הָאֵיתָנִים שֶׁל הָעָם הַיְּהוּדִי הַקָּטָן עִם הָאִימְפֶּרְיָה הָאַדִּירָה.

כד.            וְהָעָם הַיְּהוּדִי הַקָּטָן נִצֵּחַ!

כה.            לֹא רַק שֶׁהֻכְּרָה וְכֻבְּדָה זְכוּתוֹ לִחְיוֹת אֶת חַיָּיו הַדָּתִיִים הַיִּחוּדִיִּים לְלֹא הַפְרָעָה וּלְלֹא הִתְנַכְּלוּת – הֵן עַל יְדֵי הָאִימְפֶּרְיָה בַּשָּׁלָב הָאֱלִילִי שֶׁלָּהּ וְהֵן עַל יְדֵי הָאִימְפֶּרְיָה לְאַחַר הִתְנַצְּרוּתָהּ.

כו.             אֶלָּא שֶׁאֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל נִצֵּחַ אֶת אֱלִילִי רוֹמָא – הָאִימְפֶּרְיָה הָרוֹמִית הִתְנַצְּרָה!

כז.            נָכוֹן, הַנַּצְרוּת אֵינֶנָּה הַיַּהֲדוּת הַשְּׁלֵמָה וְהַטְּהוֹרָה.

כח.            אֲבָל הַנַּצְרוּת, שֶׁהָפְכָה הַדָּת הָרִשְׁמִית שֶׁל הָאִימְפֶּרְיָה, הֵבִיאָה לָעוֹלָם אֶת הָאֱמוּנָה בֶּאֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת הַתָּנָ"ךְ וְאֶת יְסוֹדוֹת הַמּוּסָר הַיְּהוּדִי.

כט.            זֶה לֹא הָיָה קוֹרֶה אִלְמָלֵא מַאֲבָקוֹ הָעִקֵּשׁ וְהַבִּלְתִּי מִתְפַּשֵּׁר שֶׁל הָעָם הַיְּהוּדִי, שֶׁעוֹרֵר אֶת הִתְפָּעֲלוּתוֹ וְהַעֲרָצָתוֹ שֶׁל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

ל.              אֲבָל מֵעַל הַכֹּל – מַאֲבָקוֹ שֶׁל הָעָם הַיְּהוּדִי הִבְטִיחַ אֶת קִיּוּמוֹ הַיִּחוּדִי וְאֶת הִשָּׂרְדוּתוֹ הַדָּתִית וְהַלְּאֻמִּית.

לא.            בְּלִי מַאֲבָק הַגְּבוּרָה שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ הֵם הָיוּ מִתְבּוֹלְלִים בַּמֶּרְחָב הַהֶלֶנִיסְטִי-רוֹמִי כְּמוֹ כָּל עַמֵּי הָאִימְפֶּרְיָה.

לב.            עָמְדָה לִפְנֵיהֶם הַבְּרֵרָה – לְהִלָּחֵם אוֹ לְהִתְבּוֹלֵל – וְהֵם בָּחֲרוּ בַּמִּלְחָמָה וְנִשְׁאֲרוּ יְהוּדִים.

לג.            הַמַּאֲבָק הַזֶּה נָתַן לַאֲבוֹתֵינוּ אֶת הַכֹּחוֹת לִשְׂרֹד אֶת הַגָּלוּת הָאֲרֻכָּה בַּת כְּאַלְפַּיִם שָׁנָה וְלִשְׁמֹר עַל זֶהוּתָם כִּיהוּדִים – מָה שֶׁאַף עַם בַּהִיסְטוֹרְיָה הָאֱנוֹשִׁית לֹא הִצְלִיחַ לַעֲשׂוֹת.

לד.            וְהוּא נָתַן לַאֲבוֹתֵינוּ אֶת הַכֹּחוֹת לִשְׁמֹר עַל הַזִיקָה לְמוֹלַדְתֵּנוּ הָעַתִּיקָה וְּלָשׁוּב אֵלֶיהָ מִכָּל קַצְוֵי תֵּבֵל בַּדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים.

לה.            הַמַּאֲבָק הַזֶּה הוּא הַנּוֹתֵן לָנוּ – הַבָּנִים שֶׁשָּׁבוּ לְמוֹלַדְתָּם – אֶת הַכֹּחַ הַנַּפְשִׁי וְאֶת הַזְּכוּת הַמּוּסָרִית לְהַכְרִיז קֳבָל עַם וְעוֹלָם:

לו.             שַׁבְנוּ הַבַּיְתָה, אֶל הַבַּיִת שֶׁגֹּרַשְׁנוּ מִמֶּנּוּ בְּרִשְׁעוּת אֲיֻמָּה וּבְאַכְזָרִיּוּת נוֹרָאָה.

לז.            לֹא עָזַבְנוּ, לֹא בָּגַדְנוּ, לֹא הִפְקַרְנוּ אֶת בֵּיתֵנוּ – "הוּגְלֵינוּ מִמּוֹלַדְתֵּנוּ בְּכֹחַ הַזְּרוֹעַ" (מְגִלַּת הָעַצְמָאוּת).

לח.            כַּמָּה כָּבוֹד וִיקָר אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לַאֲבוֹתֵינוּ הַגִּבּוֹרִים וְהַקְּדוֹשִׁים שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל תּוֹרָתֵנוּ, עַל כְּבוֹדֵנוּ, עַל חֵרוּתֵנוּ, עַל מוֹלַדְתֵּנוּ.

לט.            בִּזְכוּתְכֶם, בִּזְכוּת מְסִירוּתְכֶם הָאֵין-סוֹפִית וְקָרְבַּנְכֶם הַבִּלְתִּי-נִתְפָּס אֲנַחְנוּ הַיּוֹם כָּאן – יְהוּדִים גֵּאִים בְּמוֹלַדְתֵּנו הָעַתִּיקָה וְהַקְּדוֹשָׁה, בִּמְדִינָתֵנוּ הָעַצְמָאִית, וּבִירוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ הַמְּשֻׁחְרֶרֶת וְהַבְּנוּיָה.

מ.             דְּבֵקִים בְּתוֹרָתֵנוּ וּבְמוֹרַשְׁתֵּנוּ, נֶאֱמָנִים לֶא-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל וּלְמִצְווֹתָיו, וְנוֹשְׂאִים עֵינֵינוּ אֶל בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן.

לידים:

"שלושת השבועות הם ימים שבהם אנו צריכים לעמוד ולהצדיע לאבותינו שנלחמו באימפריה הרומית ואמרו שהחיים שלהם אינם חשובים, והם יודעים שימותו, אבל העם היהודי ישרוד והתורה תתקיים.העם שררד, התורה התקיימה והאימפריה הרומית כשלה"

"אבי המורדים היה רבן יוחנן בן זכאי. הוא הבין שהמרד בירושלים כשל אבל צריך להמשיך את המרד, והגה תכנית גאונית שבה הוא עוזב את ירושלים ומקים מרכז תורה ביבנה, ובה הכשיר את דור החכמים שברבות הימים יצאו למרד בר כוכבא בהנהגתו של רבי עקיבא"

"המלחמה שלהם אפשרה את השיבה שלנו לארץ ישראל, כי הם יצרו את ברית הדם שלנו ויצרו קשר של העם היהודי עם הארץ ועם ירושלים, והוא ששימר את הזיקה ואפשר את השיבה לארץ ישראל. אנחנו חייבים להם את כל הקיום שלנו כאן; את התורה שלנו

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מבחן השבת העולמי

    מוטי קרפל במאמר לכבוד...

הציבור קורא לה'

    מזכ"ל אריאל במאמר לחודש...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם