עם ישראל קרוע

5 usa

הקרע הגדול ביותר בעולם היהודי כיום הוא בין יהדות ארה"ב לבין העם היושב בציון. אפשר לאחות אותו, ושינוי המבט הוא הצעד הראשון

ישי פליישר

כריסטיאן אמנפור עמדה על המרפסת שלי כשהיא סוקרת בעיניה את הר הזיתים ואת הר הבית. כתבת ה-CNN המפורסמת הגיעה לביתי על מנת לראיין אותי בענייני "המתנחלים" והתנ"ך. כששאלה אותי במבטאה הבריטי אם אני "שומע את הקול של א-לוהים אומר לך לקחת את הארץ הזו", הנחתי שהיא מקווה להפיל אותי במלכודת עסיסית של אי-תקינות פוליטית.

לפתע ננעלו עיניה על דגל ישראל המתנופף על מרפסתי, ואז שאלה אותי: "מה מסמלים שני הפסים הכחולים שבדגל? האם הם מעידים על שטחה העתידי של ישראל, שישתרע על כל האזור שבין הנילוס והפרת?"

שום דבר לא היה משמח אותה יותר אילו הייתי עונה לה: "כן! הקב"ה הבטיח את הארץ הזו לזרעו של אברהם אבינו", אבל במקום זה בחרתי לענות לפי העקרונות של הליברליזם והשבתי כך: "את יודעת, שמעתי ששני הפסים מסמלים את קריעת ים סוף, והמגן הדוד במרכז הוא עם ישראל היוצא משעבוד מצרים וצועד אל חירותו בארץ ישראל. הדגל הוא משל למאבקו של עם ישראל על זכותו להגדרה עצמית לאחר 2,000 שנות דיכוי, ומשדר את ערכי החירות".

אמנפור נראתה מאוכזבת במידת מה, עזבה את עניין הדגל, ועברה לנושאים אחרים.

אף על פי כן, כשאני חושב על דגל ישראל, עם מגן דוד שמשני צדדיו פסים כחולים, אני תוהה אם הוא באמת מייצג את המציאות שבה עם ישראל נתון היום. אז, ביציאת מצרים, הלכנו כאיש אחד ביבשה, והמים לנו חומה מימין ומשמאל; אך היום, הפכנו למעשה לשתי אומות, כל אחת בת יותר מ-6 מיליון יהודים, האחת בישראל, והשנייה בארה"ב, כשחומת אוקיינוס ענק מפרידה בינינו. אולי דגל ישראל שישקף נכונה מציאות זו יורכב משני מגני דוד, כל אחד מהם בצד אחר של הדגל, וביניהם מפריד פס כחול עבה?

הסערה האחרונה בעניין מתווה הכותל יצרה זעזוע גדול, וכמה פרשנים דיברו על "גירושין" בין יהדות ארה"ב לבין העם היושב בציון. זאת ועוד, במאמרים רבים שנכתבו בשנים האחרונות, תהו הכותבים אם ערכיה הלאומיים של מדינת ישראל עולים בקנה אחד עם ערכיה הליברליים של יהדות ארה"ב; ואפילו ללא הסוגיות הפוליטיות המפלגות בינינו, החיים במזרח התיכון שונים מאלה שבצפון אמריקה מבחינת השפה והתרבות, ואפילו מבחינת החיים היהודיים. כמו שתי יבשות המונחות על שני לוחות טקטוניים, שני חלקי העם היהודי עלולים להיסחף ולהתרחק זה מזה.
גם אני, באשמתי, אחראי להנצחתה של התרחקות זו. זה שנים אני טס לארה"ב להרצאות, לסמינרים ולגיוס תרומות. בכל פעם שבה הגעתי לבית כנסת מפואר התפרצה בי תחושת הציונות והדחף של "ישראל תחילה". בדמיוני, ראיתי את מבנה בית הכנסת מתרוקן ונמכר לגויים, ואת חברי הקהילה אורזים את חפציהם ושולחים אותם לבתיהם החדשים בישראל. אמנם תודעה ציונית עמוקה היא דבר טוב, אך התסכול והקנאה שחשתי כלפי יהדות ארה"ב יצרה מחסום ביני לבין האנשים שבאתי לראות.

לפני כמה שנים שמעתי ספר מוקלט בשם Millionaire Mind (מוח של מיליונר). בספר זה הסביר המחבר שאם תפגשו אדם מצליח מאוד ותקללו בחשאי את מזלו הטוב בגלל קנאתכם בו, לעולם לא תהפכו למיליונרים. הדרך היחידה להתעשר היא לעודד את האיש המצליח ולברכו בהמשך הצלחה. התובנה הזו הכתה בי במלוא העצמה. הנה אני מנסה לחזק את ישראל באמצעות יצירת קשר בינה לבין יהדות ארה"ב, אך בו זמנית אני מחטיא את מטרתי בגלל תחושת הכעס והקנאה.

עתה, קיבלתי על עצמי לתקן את דרכיי ולהפוך למברך. כיום, בכל פעם שבה אני מגיע לבית כנסת בצפון אמריקה, אני מברך את המבנה ואת הקהילה שבו, את הרב, את החינוך היהודי ואת הזוגות הנשואים בעוד ילדים שיזכו לחינוך יהודי טוב. אין ספק כי לא טסתי את כל הדרך מישראל על מנת ליצור עוד פירוד. באתי מישראל כדי להתחבר מחדש למשפחה שלי בארה"ב, לשלוח להם ברכות מירושלים, ולוודא שאנו, שני חלקי העם היהודי, איננו מתרחקים זה מזה. מובן מאליו שכעת, כאשר אני משדר אנרגיה חיובית, אני מצליח במשימתי הרבה יותר.

חיבור טרנס-אטלנטי

אך עדיין, הדחף הציוני מוביל אותי לתסכול בעניין יהדות ארה"ב, שחלק ממנה אינו משתתף במאמץ לבניין המדינה היהודית, המפעל הגדול של העם היהודי מזה 2,000 שנה. לכן כעת, לאחר שבירכתי את הקהילה, אני מפציר בחבריה לעשות צעד קטן לקראת ישראל, כגון להתחייב לשתות יין רק מתוצרת ישראל בכל סעודת ליל שבת. מובן שהדבר מחזק את תעשיית היין בישראל, אך חשוב יותר מכך, האיש היהודי החי בחו"ל נוטל את מימיה, את פרייה, את אווירה ואת אדמתה של ארץ ישראל ומאחד אותם עם הגוף. אנשים רבים סיפרו לי שמאז שקיבלו על עצמם לשתות יין ישראלי, הם מרגישים מחוברים יותר למולדתו של העם היהודי. זהו צעד קטן, אך בעל משמעות.

אכן, הקרע הגדול ביותר בעולם היהודי ביום הוא בין יהדות ארה"ב ובין העם היושב בציון. הקרע נעשה חמור יותר בגלל המתח סביב השליטה על הנעשה בכותל, קבלתם של גיורים ונישואין, ושאלות בדבר עתידם של יהודה ושומרון; אולם אף ששאלות חשובות ואמתיות מונחות ביסודו של המתח הזה, הקרע שנוצר כתוצאה ממנו בעמנו הוא הרסני ומשרת את אויבינו.

אל לנו להאזין לאותם קולות ציניים הקוראים לגירושין. הם אינם לטובתנו. נהפוך הוא, עלינו לעבוד קשה על מנת לאחוז זה בידו של זה מעבר לאוקיינוס, ולהשתמש באינטרנט ובמטוס כדי להישאר מחוברים. בואו נעשה הכול כדי להפיג את המתחים בינינו, ובכך להבטיח שדגל ישראל יישאר עם מגן דוד יחיד ומאוחד.

ישי פליישר הוא הדובר הבינלאומי של היישוב היהודי בחברון

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מי שנותן, מאושר יותר

  אבינועם הרש לפרשת נח  

לחשוב מחוץ לתיבה

  הרב לונדין על אינטגרציה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם