אנושות מחפשת זהות

10 zehut

 

העיסוק המחודש באימוץ ילדים בידי בני זוג חד-מיניים מעורר מחדש את הדיון בנושא. צד שטרם נידון כראוי הוא ההבדל שבין משיכה מינית לבין הזהות שהאדם מגבש לעצמו, ומדובר בפער דרמטי * החיבור בין משיכה מינית לבני אותו המין לבין זהות הומוסקסואלית, הוא תוצר של השקפת עולם שלימה שהחלה במאה ה-19 ושמנסה לאטום את האוזניים לקולות פנימיים חזקים מאיתנו * וגם על הבחירה הקמאית המהדהדת של צבעי הקשת בדגלי "הגאווה"

הרב אסף בנד"ל, ר"מ בישיבת ההסדר באילת

בשנים האחרונות אנו עדים לניסיונות ליצור תא משפחתי חדש, המנותק מהיסודות הביולוגיים הטבעיים שעליהם מתבסס התא המשפחתי המסורתי. התרבות המערבית מתגאה ביכולת האדם להנדס, ליצור ולהשתחרר מגבולות הטבע, אך האם כל יצירה אנושית מפתחת את העולם ואת החברה? האם להנדסת התא המשפחתי יש גם מחיר, ואם כן - מהו?

כדי לדון בנושא עלינו לעסוק קודם בחידוש שעליו מתבססת המשפחה החד-מינית – הזהות ההומוסקסואלית. המשיכה ההומוסקסואלית אמנם הייתה קיימת מימים ימימה, אך ההומוסקסואליות כזהות החלה להופיע רק במחצית השנייה של המאה ה-19. מצעדי הגאווה אינם עוסקים במשיכה ההומוסקסואלית אלא בזהות ההומוסקסואלית, וחשוב להבחין בין המושגים.

משיכה וזהות

המשיכה היא התשובה לשאלה מה אני אוהב או מעדיף, ואילו הזהות היא תשובה לשאלה בסיסית ומהותית יותר - מי אני? מה אני?

התשובה לשאלה הראשונה היא פשוטה יחסית. לכל אדם יש העדפות שונות בתחומים שונים, אנו נהנים מִטעמים ומצלילים שונים, הטעם האסתטי שונה מאדם לאדם, וגם הטעם המיני. האדם בדרך כלל מכיר את העדפותיו בתחומים שונים, הוא יודע מה מעורר את חושיו ומה לא, וייתכן גם שינוי של הטעם במשך הזמן. האדם יכול גם לבחור אם לספק את רצונותיו ומתי, הוא יכול גם להכיר בכך שישנן הנאות שאינן ראויות, ולבחור אם להימנע מהן או לא.

התשובה לשאלה "מי אני" מורכבת הרבה יותר. האדם נוטה לזהות את עצמו על פי תחומי השתייכות שונים - השתייכות גופנית, משפחתית, אתנית, מקצועית וכדומה. הזהות אף הולכת ומשתנה במהלך החיים, בהתחלה האדם מזהה את עצמו כילד, ובהמשך כנער, כבוגר, כהורה וכן הלאה, והתשובה לשאלות "מי אני" ו"מה אני" מורכבת ומשתנה. ישנם מרכיבי זהות המתגבשים ומתקבעים עם הזמן, וישנם כאלו המשתנים במהלך החיים. המצב הרצוי הוא זהות חיובית, מגובשת ויציבה ככל האפשר, זהות התואמת את מציאות חייו של האדם ואינה בנויה על הזיות.

המשיכה אינה מוכרחת לתפוס מקום מרכזי בזהות האדם. אדם הנהנה ממוזיקת רוק, אינו בהכרח רואה את עצמו כ"רוקיסט"; אדם האוהב שוקולד אינה מוכרח להגדיר את עצמו כבעל זהות קולינרית מיוחדת, והוא מסוגל לתת למשיכה זו מקום שולי בהגדרתו העצמית. הוא גם לא יחוש שהוא מקריב את עצמו אם יחליט לוותר על מימוש הנאה זו.

המשיכה היא נושא למחקר רפואי ופסיכולוגי, והיא נוצרת מתוך שילוב של יסודות ביולוגיים, לצד חוויות ואירועים המתרחשים בחיי האדם. לעומתה, הזהות נשענת גם על המשיכה, אך גם על יסודות תרבותיים רחבים, פילוסופיים ומוסריים, שבהם נעזר האדם במאמציו לענות לשאלה "מי אני".

המיניות היא תכונה יסודית ביותר בנפש האדם, וגם בתחום זה ישנן "משיכות" ו"זהויות". המשיכה המינית היא אחד ממרכיבי הזהות המינית, אך היא אינה המרכיב היחיד. בעבר, הגדיר האדם את זהותו המינית בהתאם לשתי קטגוריות השתייכות עיקריות - גברים ונשים. התפיסה המקובלת הייתה כי גברים נמשכים לנשים ונשים נמשכות לגברים; היו גם בעלי העדפות מיניות חריגות, אך הם לא זיהו את עצמם בהכרח כבעלי זהות מינית שונה. הם אולי ידעו כי משיכתם חריגה, וחלקם אף בחרו לממש את משיכתם, אך המשיכה החריגה לא הובילה להגדרה עצמית נפרדת.

בעבר, גם גבר שנמשך לגברים לא היה מבדיל עצמו משאר הגברים שסביבו, הוא לא היה חייב לחוש כי יש סתירה בין משיכתו המינית ובין שאיפתו לשאת אישה ולהקים אִתה משפחה. רבים אף היו מוותרים על מימוש משיכתם לבני מינם, כשם שאפשר לוותר על הנאות אחרות, והוויתור לא מנע מהם בהכרח את האפשרות לחוש סיפוק בחייהם.

יותר מכך, ברוב החברות וברוב התרבויות האנושיות נחשבה המיניות ההומוסקסואלית מגונה ואף אסורה, אף שהייתה קיימת. רק בתרבויות מועטות, שבהן התחום המיני היה מופקר יחסית, כמו בתרבות היוונית והמצרית, נחשבה המשיכה ההומוסקסואלית לגיטימית, אך גם בתרבויות אלו היא הופיעה כמשיכה ולא כזהות. זוגיות הומוסקסואלית מוצהרת ונישואין הומוסקסואליים כמעט לא קיימים בתרבות האנושית לדורותיה.

האינסטינקט המוסרי

מהיכן נובעת הסלידה הקדומה ממיניות הומוסקסואלית? ומהיכן נובעת בכלל הסלידה מהתנהגויות מיניות החורגות מהנורמה החברתית?

חשוב להבחין בין האינסטינקט ה"חייתי" שבאדם לבין האינסטינקט המוסרי. האינסטינקט החייתי נועד להגן על הפרט ועל שרידותו, גם במחיר של פגיעה באחרים. לעומת זאת, האינסטינקט המוסרי דוחף את הפרט לוותר על טובתו האישית למען מטרה כללית. האינסטינקט המוסרי קורא לאדם להעדיף את צורכי הזולת או החברה, על פני צרכיו האישיים. האינסטינקט המוסרי נועד להגן על החברה כולה, ולמנוע מצב שבו החברה מכלה את עצמה במלחמת הקיום של הפרטים.

במקומות רבים, שבהם האינסטינקט החייתי חורג מייעודו, מופיע האינסטינקט המוסרי, והאדם חש בושה פנימית. האינסטינקט המוסרי מכוון את האדם ומייסרו, ומכאן השם "מוסר". "אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצָנִי ... לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי" (תהילים ט"ז). האדם הישר נדרש להיות מודע ונאמן למוסר כליותיו, לפתחו ולשכללו באמצעות שכלו, ולהשליטו על האינסטינקט החייתי שבו. תורת ישראל מזהה את צלם אלוהים באדם, כמקור להופעת הרגש המוסרי.


האינסטינקט המוסרי משותף לכלל האנושות, כמו כל אינסטינקט אנושי. בין האינסטינקטים המוסריים האנושיים אפשר לזהות תכונות כמו חמלה, נאמנות, הכרת תודה, צניעות, כבוד הזולת, אהבת המשפחה והאומה, הרגש הדתי, ועוד. רגשות אלו מפעמים בלב האדם, וקוראים לו להעדיף ערכים נעלים על פני האינטרס האישי. בלשון הקדמונים נקרא אינסטינקט זה בשם "דת טבעית".

בנוסף למוסר הנובע מהאינסטינקט המשותף לכלל האנושות, ישנו גם מוסר אנושי הנובע מהשקפה שכלית, "דת נימוסית". המוסר השכלי משתנה מאדם לאדם, מחברה לחברה ומתרבות לתרבות, בהתאם לפילוסופיית החיים של היחיד ושל החברה. לעומת המוסר האינסטינקטיבי, שלא תמיד אפשר להסבירו, המוסר השכלי מבוסס על היגיון ועל חשיבה. באמצעות שכלו, האדם מסוגל ליצור מערכה שלמה של כללי התנהגות ושל נורמות המרוממת את המוסר הטבעי הגולמי ומפתחת אותו. האדם יכול גם להתנגד לאינסטינקטים הטבעיים, ולהעמיד מערכת ערכים מלאכותית המנוגדת לערכי המוסר הטבעי ומשחיתה אותו.

האינסטינקט החייתי נועד להגן על הפרט ועל שרידותו, גם במחיר של פגיעה באחרים. לעומת זאת, האינסטינקט המוסרי דוחף את הפרט לוותר על טובתו האישית למען מטרה כללית. האינסטינקט המוסרי קורא לאדם להעדיף את צורכי הזולת או החברה, על פני צרכיו האישיים. האדם הישר נדרש להיות מודע ונאמן למוסר כליותיו, לפתחו ולשכללו באמצעות שכלו, ולהשליטו על האינסטינקט החייתי שבו. תורת ישראל מזהה את צלם אלוהים באדם, כמקור להופעת הרגש המוסרי

במשך ההיסטוריה היו יחידים וחברות שיצרו שיטות מחשבתיות המשחיתות את המוסר הטבעי ומדחיקות אותו. הדוגמה המפורסמת לחברה מושחתת היא העיר סדום, שבה גילוי העריות והפגיעה בעני ובחלש הפכו לאידיאולוגיה ולנורמה חברתית, שחיתות שהובילה לחורבן. גם בסוף תקופת הבית הראשון התפתחה בישראל חברה שבה השחיתות הפכה לנורמה, הבושה הטבעית אבדה, "תוֹעֵבָה עָשׂוּ גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁוּ" (ירמיהו ו טו), ולכן הנביאים משווים את מעשיה למעשי סדום. גם שחיתות זו הובילה לחורבן חברתי ומדיני, ונביאי ישראל מייחלים לחברה שתיתן מקום לבושה הטבעית ולקול המצפון, "לְמַעַן תִּשְׂאִי כְלִמָּתֵךְ וְנִכְלַמְתְּ מִכֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית" (יחזקאל טז נד). חז"ל בפרקי אבות מדריכים את האדם להישמע לקולה של הבושה הטבעית, "עז פנים לגיהינום, ובושת פנים לגן עדן" (אבות ה כ).

האינסטינקט המוסרי המיני

המשיכה המינית נובעת מהאינסטינקט החייתי שבאדם, אך עם זאת, בחברה האנושית מפעם גם האינסטינקט המוסרי, המעניק משמעויות למשיכה החייתית, ומניח הגבלות וחוקים למימוש המשיכה המינית. לכל חברה ישנה מערכת של כללים ושל נורמות הנובעת מתרבות ומתפיסת עולם, וישנם גם אינסטינקטים מוסריים מיניים המשותפים לכלל החברה האנושית על שלל גווניה.

חז"ל מזהים את גבולות המוסר האנושי האינסטינקטיבי בתוך הפסוק המופיע בפרשת בריאת האדם: "... יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" בראשית (ד כד). חכמי ישראל מפרטים את גבולות המיניות האנושית הכלולים בפסוק: "יעזוב את אביו - זו אשת אביו, ואת אמו - כמשמעה, ודבק באשתו - ולא באשת חברו, באשתו - ולא בזכר, והיו לבשר אחד - להוציא בהמה חיה ועוף" (רמב"ם הל' מלכים עפ"י הגמרא בסנהדרין נ"ח), כל אלו נכללו באיסורי העריות לבני נח. מצוות בני נח מתארות את היושר האנושי הבסיסי והטבעי המחייב כל אדם, ואיסורים אלו אכן נחשבו מגונים ומעוררי ייסורי מצפון ברוב החברות האנושיות.

מהו מקורם של איסורים אוניברסליים אלו? איסורים אלו לא נוצרו מתוך הַבְנָיָה חברתית מסוימת, שהרי נשמרו בחברות שונות ומגוונות; הם גם לא נוצרו מתוך תיאוריה פילוסופית, ולפעמים אף קשה להבין את ההיגיון שבהם. קשה להסביר מדוע אסור לאב לשאת את בתו, ומה רע באח הבא על אחותו, ובכל זאת מעשים אלו מעוררים זעזוע בלב כל אדם הגון. איסורים אלו שייכים לאינסטינקט המוסרי האנושי, והם צמחו באופן טבעי מן הצד העליון המשותף שבנפש האנושית על גווניה השונים. האדם החורג מגבולות אלו יחוש בדרך כלל כי מצפונו מייסר אותו, והוא יתבייש בתשוקותיו ובמעשיו, אלא אם ילמד כיצד להתעלם מצו מצפונו על ידי שכנוע עצמי.

על החכמה האנושית להתפתח, להתעלות ולהוסיף גדרים וצווים מוסריים, אך אל לה להתעלם מן האינסטינקט המוסרי הבסיסי, וכל רמיסה של מוסר הכליות האנושי יכולה להוביל לתוצאות הרסניות. בחברה ההופכת ליותר טכנולוגית ופחות טבעית, האינסטינקטים הטבעיים עלולים להיחלש ולהיפגע, ואִתם גם האינסטינקטים המוסריים. האתגר העומד מול האדם המודרני הוא כיצד להישאר קשוב ורגיש לעולמו הטבעי, למרות התפתחותו המדעית.

חשוב לציין כי שאיפתם של ישראל היא לשמור על האינסטינקט המוסרי האנושי לא רק מכוח צו המצפון, כי אם מכוח הציווי הא-לוהי. תורת ישראל מצווה אותנו לשמור על המוסר האנושי הטבעי, והציווי הא-לוהי מעניק לטבע זה משמעות א-לוהית אינסופית.

עידן חדש - זהויות חדשות

החברה המסורתית, ברובה, כיבדה את האינסטינקט המיני האנושי, ובהתאם אליו נוסדו הזהויות המגדריות וכן התא המשפחתי המסורתי הטבעי, המתבסס על יסודות טבעיים ביולוגיים ונפשיים באדם. גם מקרים של משיכות החורגות מגבול ה"מותר" המיני האינסטינקטיבי נשארו בתחום "המשיכה", אך לא התגבשו והפכו לזהות מינית העומדת בפני עצמה.

בחברה המודרנית המצב שונה בתכלית. הגישה הליברלית טוענת כי בטבע האדם ישנן זהויות מגדריות ומיניות רבות ומגוונות. החברה הליברלית יצרה משוואה ולפיה אם אתה נמשך לבני מינך, וקל וחומר אם אתה מממש את משיכתך, אזי הנך הומוסקסואל או ביסקסואל, ואם אתה מסרב לזהות את עצמך ככזה אזי הנך הומוסקסואל בהכחשה או "בארון". בעת החדשה הפכה ההומוסקסואליות ממשיכה לזהות, והמשיכה החריגה נתפסת כמחייבת הגדרה עצמית שונה.

כך מתאר הוגה הדעות מישל פוקו את השינוי המתרחש בתקופתו: "ההומוסקסואל של המאה ה-19 הפך לאישיות... מיניותו של ההומוסקסואל שקולה למהותו, לאו דווקא כחטא שהוא מבצע דרך קבע אלא כטבעו הייחודי... עושה מעשי הסדום היה מי שמעד ושב וחטא, ההומוסקסואל הוא עתה זן בפני עצמו".

בחברה המודרנית האדם הנמשך לבני מינו עובר בדרך כלל שני שלבים עיקריים. בשלב הראשון הוא מזהה בקרבו את המשיכה ההומוסקסואלית, בשלב זה הוא נתון בקונפליקט עז בין המשיכה לבין האינסטינקט המוסרי, מצפונו מייסר אותו על משיכתו, והוא מעדיף שלא להגדיר עצמו כבעל זהות מינית חריגה. תחושת הבושה משותפת לצעירים ולמבוגרים ברחבי העולם, "לא רציתי להיות הומוסקסואל" הם אומרים.

בשלב השני מחלחלת באדם ההבנה שאם הוא נמשך לבני מינו, ואם הוא מממש את משיכתו, אז הוא הומוסקסואל או ביסקסואל. שלב זה נחווה כגילוי של אמת חדשה, של משהו שהוא לא ידע על עצמו. בשלב הראשון הוא הכיר במשיכתו המינית, אך בשלב השני הוא כבר מתחיל לגבש זהות מינית סביב משיכה זו. הוא הולך ומפנים את המסר החברתי - שכשם שלא בחר במשיכה ההומוסקסואלית כך מוכרח הוא לקבל גם את הזהות ההומוסקסואלית, וזה מי שהוא. הגישה המערבית היא כי זהות מינית היא מוּלדת וקבועה ולכן על האדם להשלים עם משיכתו ולהגדיר על פיה את זהותו. גישה זו משפיעה היום גם על חברות דתיות, ולכן גם בהן קיימים שלבים אלו, שלב המשיכה ושלב הזהות, גם כשמדובר בזהות שאינה לגיטימית בעיני אותה חברה.

אם בשלב הראשון חש האדם בושה במשיכתו, בשלב השני הוא כבר עלול להתבייש בזהותו, במי שהוא, והדבר רק יגביר את מצוקתו ויחמיר אותה. האפשרות השנייה העומדת לפניו היא לקבל את משיכתו ואת זהותו, ולהתגאות בעצמו במקום להתבייש. החברה המערבית מזהה את רגש הבושה הטבעי כסוג של פחד קמאי, היא מזלזלת ברגש הזה, ולכן קוראת לאדם לדכאו, "לטפל" בו, ולהמירו בתחושת גאווה.

אם עד המאה ה-19 דרשה החברה המסורתית מהפרט לוותר על משיכתו לבני מינו או להתגבר עליה, דרישה שנחשבה סבירה באותם ימים, בחברה המודרנית דרישה שכזו פירושה ויתור של האדם על זהותו ועל מהותו, וזו דרישה הנוגדת את ערך-העל של כבוד האדם וחירותו. גם אם יחליט שלא לממש את משיכתו לבני מינו, הזהות ההומוסקסואלית תישאר נוכחת ובעלת משמעות גבוהה בחייו.

המטריאליזם המערבי מדגיש את הצדדים הגופניים והיצריים שבאדם, וממילא רכיב המשיכה המינית מקבל משמעות רבה מאוד בהגדרת הזהות העצמית. בתפיסה המטריאליסטית, חיים של אושר ומימוש עצמי הם חיים שבהם התשוקות באות לידי מימוש, ההנאה וההצלחה הן טעם החיים. בעיני האדם המערבי הסיפוק המיני הוא כה קריטי, עד שאי אפשר לחיות חיים של משמעות ושל מימוש עצמי תוך ויתור או פשרה בתחום זה.

בתודעה המערבית, המתירנות המינית נחשבת חלק מכבודו של הפרט ומזכויותיו. בעיני האדם המערבי, נראה האדם המסורתי כמשועבד וכמתייסר, כאשר הוא נענה לצו מצפונו ומוותר על תשוקתו. לאדם המערבי קשה להבחין ביתרונות המוסריים, ביציבות ובמשמעות, שמעניקים החיים המסורתיים הטבעיים.

הזהות הגמישה

חשוב להבהיר כי משיכה והתנהגות הומוסקסואלית אינה מוכרחת לייצר זהות כזו. התרשים הבא מבוסס על סקר שנערך בארה"ב ע"י "הארגון החברתי למיניות". ב-1990, בקרב 293 גברים ונשים שדיווחו על משיכה ו/או מעשים הומוסקסואליים. 72% מהגברים ו-85% מהנשים לא הגדירו עצמם כבעלי זהות הומוסקסואלית או ביסקסואלית למרות משיכתם ומעשיהם. מבין אלו שדיווחו על התנסות מעשית עם בני מינם רק 42% הגדירו עצמם בעלי זהות מינית שונה, נתון זה חזר על עצמו גם בסקר שנערך ב-2015 בבריטניה[4].


ויותר מכך, המחקרים מוכיחים כי המשיכה והזהות ההומוסקסואלית הן גמישות ועלולות להשתנות במהלך החיים, ובמיוחד בשנות ההתבגרות. לדוגמה, מחקר שנערך בארה"ב בשנים 1994-2008, הראה כי בין הנערים שדיווחו על משיכה מוחלטת לבני מינם, כ-80% הגדירו עצמם כהטרוסקסואלים מוחלטים, כשנשאלו שוב בגילאים מאוחרים יותר. יותר ממחצית מהנערות שדיווחו בצעירותם על משיכה לשני המינים דיווחו בבגרותם על משיכה בלעדית לגברים. לעומת זאת, המשיכה ההטרוסקסואלית התגלתה במחקר זה כיציבה, והשינויים בה היו מועטים. תוצאות אלו חזרו על עצמן גם בסקר שנערך ב-2013 בקרב 10,515 צעירים.

האיסורים אוניברסליים לא נוצרו מתוך הַבְנָיָה חברתית מסוימת, שהרי נשמרו בחברות שונות ומגוונות; הם גם לא נוצרו מתוך תיאוריה פילוסופית, ולפעמים אף קשה להבין את ההיגיון שבהם. קשה להסביר מדוע אסור לאב לשאת את בתו, ומה רע באח הבא על אחותו, ובכל זאת מעשים אלו מעוררים זעזוע בלב כל אדם הגון. איסורים אלו שייכים לאינסטינקט המוסרי האנושי, והם צמחו באופן טבעי מן הצד העליון המשותף שבנפש האנושית על גווניה השונים. האדם החורג מגבולות אלו יחוש בדרך כלל כי מצפונו מייסר אותו, והוא יתבייש בתשוקותיו ובמעשיו, אלא אם ילמד כיצד להתעלם מצו מצפונו על ידי שכנוע עצמי

מתברר כי הקשר בין משיכה מינית לזהות מינית אינו הכרחי, ומשיכה וזהות מינית עלולות להשתנות במשך הזמן, אך החברה הליברלית משדרת לאדם היחיד כי זהותו המינית נתונה וקבועה מראש, ובידו רק הבררה אם להכיר בזהות זו או להתכחש לה.

המסר המערבי קובע כי זהותו המגדרית של האדם היא סך משיכותיו, ואף על פי ששאלת הזהות היא שאלה פילוסופית, ערכית ותרבותית, החברה המודרנית מנסה לתלותה בשאלה ביולוגית ורפואית או משפטית. כך נוצר מצב אבסורדי, שבו הממסד הרפואי או המשפטי הופך להיות המכריע בסוגיה מוסרית ותרבותית.

המשיכה המינית אולי אינה בחירית, אך המעבר בין שלב המשיכה לשלב גיבוש הזהות ההומוסקסואלית הוא בחירי ומודע, גם אם לא תמיד נחווה ככזה. הזהות המינית אינה אמת חבויה שלא נותר לאדם אלא לגלותה, להפך - האדם המודע למשיכתו הוא הבוחר כיצד להתייחס אל עצמו, והוא בוחר את זהותו המינית, מגבש אותה ויוצר אותה. הזהות היא מעין פרשנות של האדם את עולמו הפנימי; זהו פירוש מסוים, הנבחר מתוך פירושים אפשריים רבים, והבחירה בו מושפעת מתבניות חשיבה ומתפיסות חיים של היחיד ושל החברה, שעל ידן האדם מזהה את עצמו ונותן מענה לשאלה מי אני. מכיוון שכך קיימת לפניו גם האפשרות לבחון מחדש את פרשנותו, ולשנות את יחסו אל עצמו ואל משיכותיו במהלך חייו.

האדם הנמשך לבני מינו, אשר יכיר כי גם הבושה במשיכה מגדירה את זהותו לא פחות מהמשיכה עצמה, ואף יחליף את ההנחה "אני חש משיכה לבני מיני וזה אומר שאני הומוסקסואל" בעמדה הנפשית "אני חש משיכה לבני מיני, זה לא אומר עליי כלום" - יהיה חופשי לבחור את זהותו כרצונו. כוחו של האדם וזכותו להחליט היכן הוא ממקם את משיכתו, ומהו היחס, הפירוש והמשמעות שהוא מעניק לה.

בחירה זו אפשרית בהחלט. במשך השנים יצא לי להכיר חברים ותלמידים אשר שינו את יחסם אל משיכתם, ובחרו בזהות שאפשרה להם לחיות חיים הטרוסקסואליים מלאי סיפוק ומשמעות. במקרים רבים, בחירה זו אף משפיעה על המשיכה עצמה. מתמודדים רבים נעזרים בארגון "עצת נפש", המציע סיוע בתהליך בירור הזהות.

זהות בבית האסורים

למרות רצונה של החברה המודרנית לשחרר את הפרט ולאפשר לו לחיות חיים של משמעות ומימוש עצמי, נראה כי היא דוחפת את הפרט לכלא של בדידות, חוסר שייכות וחוסר משמעות. הנוסחה שיצרה החברה המערבית, ולפיה זהות האדם מוכרחת להיקבע על פי משיכותיו, נוטלת מן הפרט את החירות לבחור בזהותו באופן חופשי, ומתעלת אותו בבחירת זהותו. המסר החברתי המודרני הוא "זהותך המינית נקבעת על פי משיכתך ומימושה" - אם אתה נמשך לבני מנך אזי הנך הומוסקסואל, עליך להכיר בכך, ולקבל בהכנעה את זהותך.


סקר שנערך באנגליה ב-2015 בקרב 1632 מבוגרים, הראה כי בשכבות הגיל הצעירות יותר, אחוז המגדירים עצמם כהומוסקסואלים או ביסקסואלים גדול יותר (2% בגילאי 60+, 6% בגילאי 40-59, 15% בגילאי 25-39 ו-12% בגילאי 18-24). האם זוהי עדות נוספת לאפשרות השינוי בזהות במהלך החיים, או שמא בני הדור הצעיר נוטים לאמץ את הזהות ההומוסקסואלית בקלות יתרה? לאחרונה התפרסם כי מספר הילדים בשוודיה המבקשים לשנות את מינם באמצעות ניתוח מכפיל עצמו בכל שנה. משמעות הדבר היא שבעתיד הלא רחוק, חלקים גדולים יותר בחברה לא יחוו את חוויית היציבות והשייכות הטבעית שמעניק הקשר הביולוגי המשפחתי. אין לדעת מה תהיינה ההשלכות העתידיות של ערעור מוסד המשפחה הטבעי, אך ניסיון העבר מראה כי לפגיעה בערכים הטבעיים יש מחיר הרסני.

בשנת 2003 התפרסם דו"ח אשר מומן בידי המכון לערכים אמריקניים, וחתומים עליו 33 מדענים בכירים, רופאים ואנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש. הדו"ח מזהיר כי הילדים בארצות הברית חווים משבר ב"בריאות הנפש וההתנהגות". שיעור חסר תקדים מקרבם נאבק בחרדה, בדיכאון, באלכוהוליזם, בליקויי התנהגות ובמחשבות אובדניות. הדו"ח מייחס זאת בראש ובראשונה להתמוטטות המשפחה ומוסדות חברתיים בסיסיים נוספים, שהחלישה את הנורמות המוסריות וההתנהגותיות ושללה מן הילדים "קהילות סמכותיות" שסיפקו לאורך הדורות ביטחון, משמעות ותכלית.

ברית המוסר הטבעי

תורת ישראל מספרת על תקופה פרהיסטורית שבה התעלמה האנושות מהאינסטינקט המוסרי, תקופת דור המבול, שבה השחית האדם את דרכו ושקע בגילוי עריות, בשפיכות דמים ובגזל - שחיתות אשר הובילה לחורבן האנושות והעולם. התורה מספרת על ברית אשר נכרתה לאחר המבול בין הא-ל לבין נח ובניו, ברית אשר משמעותה הטבעת המוסר הא-לוהי הבסיסי בקולקטיב האנושי. מאז, האינסטינקט המוסרי מפעם ביתר עוז בליבות בני האדם, והם מצווים להישמע אליו ולקיים את מצוות בני נח.מאז, מובטחים אנו כי כלל האנושות לא תוכל להשחית את דרכה באופן מוחלט, המצפון האנושי תמיד ייסר ויכוון, "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם... וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ" (בראשית ט יא).

אם בשלב הראשון חש האדם בושה במשיכתו, בשלב השני הוא כבר עלול להתבייש בזהותו, במי שהוא, והדבר רק יגביר את מצוקתו ויחמיר אותה. האפשרות השנייה העומדת לפניו היא לקבל את משיכתו ואת זהותו, ולהתגאות בעצמו במקום להתבייש. החברה המערבית מזהה את רגש הבושה הטבעי כסוג של פחד קמאי, היא מזלזלת ברגש הזה, ולכן קוראת לאדם לדכאו, "לטפל" בו, ולהמירו בתחושת גאווה

אולי אפשר לשנות את השיח הציבורי ולקבוע נורמות חדשות באופן זמני, אפשר גם לשנות חוקים ולנסות לעצב באופן מלאכותי את מוסד המשפחה והנישואין, אבל את טבע המצפון האנושי לא נוכל לתכנת או להנדס. גם אם יתאחדו כל המדענים, המחוקקים, המשפטנים וכל מעצבי דעת הקהל, וינסו לבנות שוב מגדל בבל מלאכותי, לא יצליחו לשנות את חוקי הטבע, את מעשי ידי הא-ל. את המצפון אפשר להשקיט, אך לא לאורך זמן. תמיד הוא ישוב ויהדהד בקולו, ולא ייתן מנוח. תמיד יימצאו יחידים ואמיצים אשר יעזו להשמיע את קול המצפון האנושי, וכל חברה ותרבות שתנסה להילחם באינסטינקט המוסרי האנושי סופה להיכחד ולהיעלם.

כבר היום פועל המצפון את פעולתו. כנגד מי מכוונים מצעדי הגאווה המתקיימים גם במקומות הליברליים והפתוחים ביותר? מהיכן מגיע הצורך לחזור על אותן סיסמאות שוב ושוב גם באוזני אלו שכבר השתכנעו? מצעדים אלו אינם רק כנגד החברה המסורתית והשמרנית, מצעדי הגאווה מיועדים גם להשקטת מצפונם של הצועדים עצמם, אלו אשר הבושה הטבעית עדיין מקננת בסתר לבם. דגלי הגאווה, הנושאים שישה מתוך שבעת צבעי הקשת, מזכירים לעולם את הקשת שנתן הבורא אחרי המבול שעליה נאמר "וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ" (בראשית ט יג) - הברית הא-להית עם בני נח על כל שבע מצוותיהם, ברית היושר האנושי הבסיסי והטבעי, האינסטינקט המוסרי אשר יגבר על כל אג'נדה מלאכותית הקמה להילחם בו.



 

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הערבה של פרופ' פאוץ'

  אבינועם הרש בטור לחג...

ה"מנטור" לעולם התורה

  ליאור לביא מתגעגע לרב...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם