זמן המראה

4 avinoam

אבינועם הרש

אף לא אחד מעשרות המחבלים ששרצו בקניון בניירובי חשד שהאזרח התמים שהיה על אזרחי ובסך הכול ניסה ליהנות מהחופשה שלו הולך להיות חתום על אחד מהסיפורים הפסיכיים ביותר שתקראו בשנה האחרונה.

בספטמבר 2013 פרצו חמישה עשר מחבלים לקניון 'וסטגייט' בניירובי, קניה, באחת ממתקפות הטרור המפורסמות ביותר שידעה המדינה: שישים ושבעה הרוגים, מאתיים פצועים ואדם שקיבל את החלטת חייו, ועל הדרך אפשר לומר שכתב מחדש את סיפור עצמתו של היחיד.

איך שלוחם הקומנדו, שהיה כאמור בחופשה, קירב לשפתיו את האספרסו הרותח, נפתחו בקניון שערי גיהינום: מתקפה משולבת רובי סער ורימונים של חברי ארגון הטרור א-שבאב החריבה את עולמם של מאות וגרמה לאחד ממופעי ההרואיות הגדולים שנראו בעולם בעשור האחרון.

לוחם הקומנדו, שהשתייך ליחידת SAS הבריטית (שבזמנו שימשה השראה לסיירת מטכ"ל) לא בזבז זמן וברגע אחד נהפך למכונת המלחמה המטורפת שאומן להיות: הוא תפס מחסה, הוציא את הגלוק האישי שלו, 'הוריד' מחבל אחד והצליח לחלץ בעצמו שני שבויים שהסתתרו מהתופת. בואו נגיד שבשלב זה הוא כבר קיבל את הצל"ש שלו – חייל בחופשה, אב לילדים, שהחליט לסכן את חייו רק כי גאוות היחידה שלו מחייבת

הייתי רוצה להקפיא את הרגע הזה שבו החליט חייל הקומנדו שהוא לא מסתפק בהצלה אחת אלא מוכן שוב ושוב להקריב את נפשו בשביל אדם אחר שהוא איננו מכיר; בכל חופש גדול אני נזכר באיש שעשה דברים לא כי מישהו חייב אותו אלא כי הוא חייב את עצמו.

חשבתם שכאן נגמר הסיפור? תחזיקו חזק, ממריאים: לוחם הקומנדו חזר לקניון (מה נסגר, בן אדם? קיבלת את החיים במתנה – שב תנוח – יש לך יופי של סיפור לנכדים), שוב התעמת עם המחבלים ושוב יצא וממש לבדו הצליח להציל עוד חמישה. לא נלאה אתכם בפרטים, רק נאמר שבסך הכול חזר לוחם הקומנדו לקניון 12 פעם(!) והציל לבדו מאה איש.

*

תגיד, בן אדם, רציתי לשאול אותו, מה העניין? נמאס לך מהחיים? אתה רוצה להתאבד? יש דרכים אלגנטיות יותר מאשר להסתכל לסטטיסטיקה בלבן של העיניים ולחטוף כדור. אתה בחופשה, בן אדם! אף אחד לא מצפה ממך להסתכן. לא נשלחת בשירות הוד מלכותה. ואם כבר נכנסת, החטפת, הצלת וניצלת – שחרר. למה שוב ושוב ושוב?

הייתי רוצה להקפיא את הרגע הזה שבו החליט חייל הקומנדו שהוא לא מסתפק בהצלה אחת אלא מוכן שוב ושוב להקריב את נפשו בשביל אדם אחר שהוא איננו מכיר; לבודד את שניית המחשבה הזאת ולהניח אותה על שולחן הניתוחים; לפרק אותה ולראות מה גורם לאדם לקבל שוב ושוב החלטה גורלית כזאת.

*

מן הסתם הוא היה עונה לי: יש בחיים דברים שגדולים יותר מהמרחב ומהנסיבות, מהמדים ומהגבולות. רגעים שבהם האדם מגלה מי הוא ומה הוא באמת. שבהם הוא מבודד את הגורמים ואת הלחצים שמוכתבים לו ומגלה שבמגרש נשארו רק הוא וההחלטות שלו, רק הוא והאישיות שלו. ובסוף האדם יודע שמהמערבל הזה יוצא מאה אחוז הוא. טהור.

*

בכל חופש גדול אני נזכר בחייל הקומנדו ובהחלטה שלו להדביק את גאוות היחידה שלו לעצמו; באיש שעשה דברים לא כי מישהו חייב אותו אלא כי הוא חייב את עצמו. בכל חופש פתאום אנחנו מגלים שהרב מהישיבה לא מסתכל עלינו ואנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים ואיך שאנחנו רוצים.

אתם רוצים לקבל מושג איך החיים האמתיים ייראו לכם אחרי שתסיימו ללמוד? קחו את החופש הגדול שלכם והתעכבו על המקום שממנו הכרעתם את ההחלטות היומיומיות שלכם. אלו שהתקבלו לא בגלל מישהו או משהו אלא רק כי ככה אתם בחרתם.

איך אומרים? בשורה התחתונה אי אפשר לשחק אותה כל החיים, להתלבש רק בגלל הקודים של האולפנה, להימנע מכל מיני מקומות רק בשל הפחד שלא יראו אותי. או שאתם מחוברים לרעיון של גאוות היחידה שלכם, או שלא.

איך תדעו?

ברוכים הבאים לחופש הגדול.

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מי שנותן, מאושר יותר

  אבינועם הרש לפרשת נח  

לחשוב מחוץ לתיבה

  הרב לונדין על אינטגרציה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם