גלגל שבור

m 7 abu

אשר בו אבו

 

אם ניקח את גלגל השנה ונסתכל עליו מקרוב, נבחין שהוא לא באמת גלגל שלם. יש איזה מקום קטן, מין משולש פיצה כזה שחסר שם, מאחרי שבועות ועד לקיץ, כשבתווך שלושת השבועות האהובים. כמו לפני מלחמת ששת הימים, הישראלי הטוב נמצא בתקופת המְתנה, שבה הוא לא באמת יודע מה לעשות עם חייו. לתכנן ארוחת חג? להחליט אצל ההורים של מי לעשות את כ"ו בסיוון? את ד' בתמוז? זה הרי עוד לא הקיץ המבטיח, על שלל פעילויותיו המיוזעות וברוכות הילדים, אבל מצד שני גם השנה הסדירה כבר מתה. או לפחות לא באמת ממשיכה לתפקד באופן עצמוני.

 

קחו למשל את בתי הספר. גם שם כולם יודעים: שבועות עבר - המשחק נגמר. אחרי חג מתן תורה לא נשאר למורים עצמם כבר מה לתת, או בכללי מוטיבציה וחשק לחיות. התלמידים הנבונים יודעים לקרוא היטב את המפה והופכים מסתם חבורה של מופרעים לפעילי שטח של החזית העממית, רק שהם לא שובתים רעב אף פעם. כולנו בעצם ממשיכים לנסוע על ניוטרל, לרחף על אדי הדלק האחרונים, להידרדר מטה בירידה בתוך סובארו ישנה עם חלונות פתוחים (הדימוי האחרון הוא שלי והוא בהרצה כרגע, אשמח לתגובות בונות).

 

אני רואה אנשים מסתובבים ברחובות ונבוכים כשהם פוגשים איש את רעהו. "שלום עליך ידידי אמציה!" - "ברכות על ראשך רעי אביגדור!" ואז שתיקה. כי אין על מה לדבר. אין ארוחה משפחתית מאיימת שמתקרבת. יש רק ואקום שחור וטרום-קיצי שמאיים לבלוע את שניהם. כל מה שנותר להם הוא לדבר על ידיעה חדשותית תפלה - "אז מה, טראמפ טראמפ שמה, עושה דברים" - "בוא תן לי לעבור ולהמשיך את היום אביגדור" -"לגמרי".

 

הסתיו עבר הגשם חלף הלך לו, הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע, אבל גם הוא כבר סיים פה, וטס לכרתים לבלות את שארית הזמן עד שישוב חזרה בי"ז בתמוז רק כדי לשמוע שירים א-קפלה של "פרחי ירושלים". ובאמת, יש כאן צד שני. כי יש כאלו שדווקא רואים את הצד החיובי של העניין, והם מנצלים היטב את הימים הספורים הללו לפני שלושת השבועות, שבהם מותר לשמוע שירים בלי נקיפות מצפון, ללכת לים בלי יותר מדי סיכון, ובכללי להיות שמח על זה שאתה חי, בחינת "התעוררת בבוקר ולא היית עצוב בגלל משהו? כל השאר זה בונוס". אבל התחושה שלי היא שגם הם מרגישים שהם חיים על זמן שאול. מפחדים לשמוח מוקדם מדי כדי לא לקבל את שלושת השבועות בבום לפנים. אכול ושתֹה כי מחר דגים. רחצתי את רגליי, ותכף אטנפם. לא קל. בקיצור, זמן מת-חי, הזומבי של מעגל השנה.

 

עכשיו השלב שבו כל עיני בית ישראל נשואות אליי וכולם מחכים לפתרון שלי למצב הבעייתי שאני המצאתי. כי ככה זה באבו טור וככה כולם רגילים. אבל הבעיה היא שממה שאני יודע על זומבים מהלכים, הפתרון היחיד הוא לתת להם כדור בראש מרובה ציידים ולקוות שהוא לא יצמח בחזרה. בואו נניח את האפשרות הזו כרגע בצד. אז חשבתי וחשבתי מה עושים במצבי המתנה אחרים בחיים, למשל כשאתה בתור לקופת חולים, או לדואר, ואז לעשות גזרה שווה למצבנו. עלו לי שני רעיונות: 1. לפתור מה שיותר תשחצים. המון. לקנות בוכטה כזאת, או לשאול מסבתא זמינה ולהתחיל למלא כאילו אין מחר, עד שיגיע הקיץ האמתי. 2. לתכנן מה תעשה בתקופה שאחר כך (למשל כשאני בתור בדואר אני מתכנן ללכת אחר כך לסופר ולחכות שם בתור של הקפואים). אפשר לקבוע תאריכים לחופשה המשפחתית, תאריכים לפגישה עם החברים שלא ראית שנים, או תאריכים לפתרון תשחצים ממש קשים שלא הצלחת לצלוח בתור לקוסמטיקאית. כך או כך, התכנון הפעיל ייתן לך תחושה של עשייה וסיפוק, שלא לדבר על החלומות באספמיא שאתה תבנה לעצמך שם במוח, שככל הנראה רק אחוז אחד מהם באמת יתגשם כפי שרצית.

 

ואפשר גם בכל זאת לנסות לחיות את הרגע. בזהירות. :)

לתגובות: This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
לחזור לחיים

  הטור האישי של אבינועם...

מעגלים שאין לברוח מהם

  מאמר מאת ד"ר בני...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם