סולם יעקב

3 karpel
מוטי קרפל

 

להיות יהודי איננו מתחיל מקיום תורה ומצוות. יש משהו שקודם לתורה ומצוות שגורם לנו להיות מי שאנחנו, הן כאומה הן כיחידים. קוראים לו "ישראל", ועליו אומרים חז"ל: "ישראל קדמו לתורה".[1] התורה והמצוות הן הדרך להוציא מן הכוח אל הפועל את ה"ישראל", הדרך לחיות אותו בשלמות, במחשבה, ברגש, בדיבור ובמעשה.

 

"ישראל" הוא הטבע הישראלי שלנו. הטבע הנשמתי. מדרגת חיים אובייקטיבית. כך נוצרנו. איכות רוחנית שטבועה בנו, נרצה בה או לא, והיא שיוצרת אותנו כפי שאנחנו. "ישראל" הוא מעין "על-מודע" קיבוצי. סגולה שקודמת לתודעה, להכרה ולבחירה. הנשמה האלוקית שלנו.

 

בדורות אלה של תחייה, מה שהתעורר בנו ומניע אותנו הוא הכוח הרוחני־נשמתי הזה שהיה רדום בנו במשך אלפיים שנות גלות. זוהי בדיוק משמעות התחייה – תחיית יסוד "ישראל" שהיה רדום מתחת לסף ההכרה שלנו במשך שנות הגלות והתעוררותו בבחינת " אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר" (שיר השירים ה, ב).

 

זהו הכוח המניע בדורות האחרונים את התהליכים ההיסטוריים של התחייה שאנו נמצאים בעיצומם. הוא שעורר אותנו לקיבוץ גלויות מכל קצוות תבל. הוא שעורר אותנו לשוב לבנות את ארץ ישראל. הוא שמניע אותנו לרשת אותה. הוא שעומד ביסוד אחדותנו, מקור תחושת הסולידריות והאחווה שבינינו. הוא התוכן של היחד שלנו, של הזהות שלנו. "ישראל" הוא כוח הברית שבינינו, שעושה אותנו לעם אחד. "ישראל" הוא הכוח הציבורי שלנו והקמת מדינת ישראל היא הביטוי הטבעי של הציבוריות הישראלית הזו, ומכאן ערכה.

 

התורה היא שהייתה משותפת לנו בכל שנות הגלות, היא ששמרה עלינו כאומה ואיחדה אותנו. בדורות האחרונים מתגלה בנו כוח פנימי יותר, עצמי יותר – "ישראל". הוא איננו בא במקום התורה או על חשבון חיי תורה ומצוות, אלא אדרבא, הוא בא כדי לאפשר לנו לחיות את התורה והמצוות מרובד פנימי עמוק ועצמי יותר. משורש טבעי יותר – מ"ישראל".

 

"ישראל" בא לנו מן האבות. "התורה" – ממשה.

 

בדורות התחייה, ובמיוחד לאחר מלחמת ששת הימים, אנחנו הולכים ובונים את האומה על יסוד האמונה, על בסיס "ישראל", שהוא עמוק ושורשי יותר מהבסיס של "התורה".

 

החלוקה לדתיים ולחילונים, לשומרי מצוות ולכאלה שאינם שומרים, שייכת לדורות הראשונים של התחייה, שבהם הגדרות הזהות שלנו היו על פי היחס לתורה ולמצוות – קבלתן כמחייבות או דחייתן. על המושגים האלה, "דתיים" ו"חילונים", אומר הרב קוק: "אין לנו עצה אחרת, אמנם, כי אם להסיר את שמות הבעלים הללו מעל מחנותינו". (מסע המחנות, מאמרי הראיה, עמ' 76)

 

היום החלוקה הזאת הולכת ומיטשטשת. כבר אין שחור-לבן. גווני ביניים רבים מתבלטים. קומה חדשה מתגלה, הקומה האמונית, הקומה של "ישראל". סולם יעקב הולך ונבנה. אמנם בראשו מזהיר האידיאל הישראלי המלא של חיי תורה ומצוות במלואן, אבל כולנו רק בדרך. הסולם מוצב ארצה – כיפות שקופות ואפילו כיפות שמים, וראשו מגיע השמימה – תלמידי החכמים, והנה מלאכי אלוקים – כל עמך ישראל איש איש למדרגתו, עולים ויורדים בו – דינמיקה חיה של תנועה: מתחזקים, בעלי תשובה, דתל"שים, דתל"שים לשעבר וכדומה – וכולם נעים, עולים ויורדים ושוב עולים.

 

מבחינת התודעה האמונית אין יותר חילונים ודתיים. כולנו קודם כול יהודים – כולנו "ישראל", כולנו מצווים "לחשוב ישראליות, להרגיש ישראליות, לחיות חיים ישראליים". (הרב קוק, אורות, קמ"ז)

atarMbaolam

 

 

 

 


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
שריון הזכוכית

  איתמר סג"ל על הבנות...

חוגגים 100 למקום בעולם

  מוזמנים להצטרף לאלפי המנויים...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם