מתקפה גרעינית

4 ariel hilel meir
יוסי לונדין

מימון גרעין תורני לא מחייב התנצלות – חמש הערות בעקבות המתקפה על הגרעינים ועל השר אורי אריאל


1. ההאשמה – למי שכבר הספיק לשכוח בשל אירועי הביקור הנשיאותי ומצגי הסלפי שנלוו אליו, הנה תזכורת למה שדווח לאזרחי ישראל באמצעי התקשורת השונים: לפי דו"ח מבקר המדינה, השר אורי אריאל העביר כספים שנועדו לפעילות חברתית באזורי מצוקה לידי חבורת פעילים ממקורביו שקיימו פעילויות מיותרות (אם בכלל) לרוב, במרכז הארץ, ולמעשה דאגו למימון פעילותו של "הבית היהודי". המסקנה: אורי אריאל והגרעינים התורניים סחטו כספים על חשבון אזורי המצוקה, הציונות הדתית מושחתת ודואגת למקורביה ויש להוקיעה אל עמוד הקלון.


2. האמת – זמן קצר לאחר הפרסום החלו חברי גרעינים חילוניים מקרב אנשי השמאל שבשמאל להביע שאט נפש מהעלילה ולספר שלא מניה ולא מקצתיה, והכול שוויוני ושריר וקיים, והיחיד שדואג לפעילותם הוא אורי אריאל. קלמן ליבסקינד סיכם את הדברים במאמר מנומק שהפך ויראלי ברשת וגרף הסכמות לא רק מהשופטת רות גביזון אלא אפילו בין דפי 'הארץ'. סוף סיפור. בשאיפה לפחות, וכמובן עד הפעם הבאה.

מעל הכול אסור להיכנע. אסור להיכנע לאלה שהַשמצתם אומנותם. אסור להיכנע לאלו שלא בנו ולא יצרו אלא עסקו רק בהרס ובחיפוש מומים נסתרים, ואסור להיכנע לאלו ההופכים כל תקלה מקומית לסטיגמה ארצית


3. על ביצועיסטים וביקורתיסטים – פרשת "גרעיני אורי אריאל" היא רק סימפטום לבעיה עמוקה יותר, שהפכה בשנים האחרונות מכת מדינה. כידוע, בכל מסגרת בחיים ישנם הביצועיסטים, אלו היוזמים, המקדמים, הדוחפים, ומולם ישנם אלו שנועדו לבקר, להטיל ספק, לחשוד במניעים ולבדוק האם הביצוע נעשה כראוי. בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל משלו בכיפה הביצועיסטים. הם בנו יישובים ומפעלים, הקימו צבא וכלכלה, בנו חינוך ותרבות והפכו ארץ שממה לאימפריה. הם עשו את זה בהמון התלהבות ובלי יותר מדי תכניות מתאר, דקדוקים משפטיים ושיקולים ירוקים (חיים גבתי, מראשי מפא"י, צוטט פעם: "מזל שבנינו את הארץ לפני שקמה החברה להגנת הטבע", ויסלחו לי אחינו הירוקים), ובזכותם הגענו עד הלום. כמובן, היה לזה מחיר, לפעמים סוף המעשה לא היה במחשבה תחילה, ניהול לא מבוקר של כספים הביא לחוסר אחריות ולעתים גם לשחיתות. לאט לאט פותחו מנגנוני בקרה ופיקוח (מה שמכונה "הגבלת השלטון" לידיעת אלו הניגשים השבוע בע"ה לבגרות באזרחות) שקבעו נהלים, ונראה היה כי נוצר איזון בריא בין צורכי העשייה והפעילות לבין בקרה והגבלה ראויות.
הבעיה היא שבשנים האחרונות הגולם קם על יוצרו. כל יזמה ממשלתית או פרטית הרוצה לקדם נושא כלשהו נתקלת בחומה בצורה של משפטנים החפצים כל העת בעוד ועוד רגולציה (הסדרה) שמשמעותה בדרך כלל עוד ועדות, עוד תקנונים ועוד טפסים. לשלטון המשפטנים חוברת תקשורת הששה אלי קרב ורואה בכל יזם פרטי או ציבורי פושע בפוטנציה, וכמובן גדודי ה-NGO (ארגונים לא-ממשלתיים, רובם מצד מסוים מאוד של המפה הפוליטית), וכולם יחד מקשים על קידומם של מפעלי בנייה חדשים, פעילות אפקטיבית נגד טרור וכמובן גם על פעילויות של הפצת תורה ואמונה. דומה שאין צורך להסביר היכן נמצאים השר אריאל ופעיליו והיכן נמצאים מבקריו.


4. מה שלא תעשה תצא רע – סיפור הגרעינים התורניים יכול להיות בסיס לתכנית סאטירה לא רעה. במשך שנות דור הואשמו בני הציונות הדתית בכך שהם נוטשים את הפריפריה ומרכזי האוכלוסייה ומעדיפים להתיישב לבדם בהרי השומרון. והנה, התחולל השינוי, אלפי משפחות ציוניות דתיות התיישבו להן מדן ועד אילת במגמה להפיץ תורה, לחזק לכידות חברתית ולפעול למען החברה בכל מקום שבו יש צורך - לא למענם, אלא למען החברה והמדינה. התגובה לא איחרה לבוא, וכעת מואשמים הגרעינים בניסיונות "התנחלות" במרכזי הערים, וכל מה שיעשו אינו טוב. יקימו בית ספר לעצמם- הרי הם מתבדלים; ינסו להשפיע על בית ספר המקומי – הרי הם משתלטים; יהיו אדישים לנעשה בחינוך – מדוע באו בכלל? וכל זה עוד לפני שדיברנו על אגדות אורבניות ולפיהן חברי הגרעינים מקבלים מענקים ומתנות מהמדינה עד בלי די, טובעים בסיוע ממשלתי (הלוואי...) ונהנים ממנעמי השלטון על חשבון זקנים וחולים. האתגר ברור: למרות הכול (ונוכח תמיכה ברורה של הרוב השקט של עם ישראל) להמשיך את עשייה מתוך תחושת שליחות, וכמובן בהרבה ענווה, רגישות וחכמה.


5. אז אין מקום לביקורת? ודאי שיש. במקומות שבהם ישנם חוקים ותקנות צריך לכבדם ומה שיש לתקן יש לתקן. במקומות שבהם דברים התנהלו מתוך התלהבות וכמו "שכונה", צריך להסדיר וליעל, במקומות שבהם דברים נעשים ללא רגישות וללא התחשבות יש לעצור ולחשוב. במקום שבו אפשר לשלב ידיים עם הכוחות הקיימים והטובים ודאי שיש לעשות זאת ולא להיפרד, אבל מעל הכול אסור להיכנע. אסור להיכנע לאלה שהַשמצתם אומנותם. אסור להיכנע לאלו שלא בנו ולא יצרו אלא עסקו רק בהרס ובחיפוש מומים נסתרים, ואסור להיכנע לאלו ההופכים כל תקלה מקומית לסטיגמה ארצית.
נמשיך לבנות ולחזק, כמובן על בסיס החוק והמוסר. נמשיך לנצל כחוק את המציאות הלגיטימית שבמוסדות השלטון מאמינים בהגדלת תורה ובחיזוק הזהות היהודית, וממילא זכותנו וחובתנו לקדם את רצונו של רוב עם ישראל בקידום ערכי הנצח של עם, ארץ ותורה. נמשיך לבנות בשומרון, להקים גרעינים בעיירות הפיתוח ולהפיץ תורה בערי המרכז, להתפתח בצבא, במדע בתעשייה וכמובן בתורה, ולזכור כי בבוא היום עתידה בת קול לפצפץ על ראשי ההרים ולקרוא כי "כל מי שפעל עם א-ל יבוא וייטול את שכרו" - לעומת כל המכשולים ולעומת כל הנחשולים.


ד"ר יוסי לונדין הוא מרצה לאזרחות במכללת אורות ישראל וחבר הגרעין בלוד


 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
פרשת הרב טל מאחורינו

  מאמר מאת הרב יניב...

סוד הנישואים המאושרים

  הטור של אבינועם הרש....

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם