אמונה פשוטה וענווה

beni elon

יואב שורק

שנים של היכרות עם הרב בני אלון רק העצימו את התעלומה שבאישיות המופלאה, ששילבה אנושיות חמה ולא מתחכמת עם גאונות ואידיאליזם צרוף. שבעה לפטירתו

"באיזו הכנעה קיבלת את הייסורים", ספדה אמונה אלון לבני, "אישי, אהובי", בערב שבת האחרונה, בבית ההספד קהילת ירושלים שבהר המנוחות. היא דיברה, בעיקר, על השנתיים האחרונות – שנתיים של ייסורים כואבים, או כלשונה מזככים. שנתיים שבהן לא אכל ולא שתה – אלא ניזון ישירות לווריד, ושבהן התקשה מאוד לדבר, ובחודשים האחרונים אף ללחוש, חודשים שבהם תקשר עם הסביבה רק בכתיבה ובמנודי ראש.

הרב בני, אותו בני שמעולם לא אימץ גינונים רבניים ולא "נתפס" במחוות של דבקות דתית, התנהל בפועל, בפשטות, בדרך שבמקומות אחרים מפרנסים בה סיפורי צדיקים. הוא קיבל את הכול בהכנעה גדולה, בהכרת טובה בלתי נגמרת לכל המטפלים בו, ובחיוך מפויס. "אני עסוק כבר בשאלות של 'נשאת ונתת באמונה', של מה אומר בבית דין של מעלה", אמר לי לפני כמה חודשים כשליווה אותי בביתו לדלת, אחרי ביקור שבו דווקא היה מעורה לגמרי בענייני השעה המדיניים, מתפלל שטראמפ אכן יעביר את השגרירות לירושלים; אך אף שמבחינתו היה כבר עם רגל אחת בעולם הבא, המשיך ליטול אחריות יהודית-הלכתית לחיים: כל אימת שעמדה על הפרק שאלה חדשה בקשר לטיפול רפואי מאריך חיים, הוא הניח את סבלו בצד ופתח ספרים, צולל בינו לבין עצמו אל הסוגיות – כדרכו בלימוד תמיד – ועושה, פשוט, את מה שההלכה מחייבת. היה פשוט לו, כך נראה, שהחיים אינם שלו.

וכך עבר מתחנה לתחנה: מחיים של אברך בכולל של הרב גורן בגולן, לרבנות בקיבוץ שלוחות, להקמת הוצאת הספרים 'ספריית בית אל' כדי לקדם יצירה ומו"לות ברוח אמונית, לשותפות בגאולת "בית אורות" והקמת הישיבה שם, לשותפות ב"זו ארצנו", לכניסה ל"מולדת" ולהובלת האיחוד הלאומי, לפעילות רבת-שנים מול כת ה"מקויה" היפנית, לכהונה רבת-שנים בכנסת ובהמשך גם בממשלה, להקפת ירושלים העתיקה בשרשרת הגנה של גנים לאומיים ולבניית מערך של תמיכה בינלאומית בישראל בפרלמנטים בכל העולם. כשפנה לכנסת אמר לנו, תלמידיו מבית אורות, שלא נקרא לו עוד "הרב". "אני עכשיו בפוליטיקה", אמר – ועשה. זה היה פלא גדול: הרב בני נכנס למערכת הפוליטית והתעקש לשחק בה לפי כללי המשחק שלה עצמה – כללי משחק הכוח - ולא כאיש רוח שהתגלגל אליה במקרה. הוא לכלך את ידיו בשפיר ובשליה: בביצור כוחו במרכז המפלגה, במינוי אנשים שלו בחברות ממשלתיות, ברקימת בריתות פוליטיות. כי ככה עושים פוליטיקה. הפלא הגדול היה שהוא עשה זאת בלי שהאגו שלו היה שם כלל, לא בצבירת הכוח וגם לא בהצטנעות או בגינוני ענווה. בפועל, הרב בני - הכ"מ - שם עצמו תמיד, באמת, שיריים לכנסת ישראל.

הכרתי את הרב בני כמעט שלושים שנה, אהבתי אותו וזכיתי לאהבתו, ועדיין אישיותו נותרה בעיניי חידה. ולא משום שהוא היה מסובך, אלא דווקא מפני שהיה פשוט, פשטות שאינה מצויה. היה בו שילוב מפתיע: מצד אחד, הוא היה גאון בעל תפיסה מהירה וחודרת, שמתקשה לשאת אמירות ורעיונות שנעדרים קוהרנטיות לוגית צרופה. אריסטוקרט שגדל ברחביה, תלמיד שהגיע להוראה בגיל צעיר מאוד והתרועע עם גדולי עולם. מצד שני הוא ניחן בחום אנושי פשוט, נדיב. בגוף גדול, בכתב יד גדול, בכפות ידיים חמות, באהבת אדם ובמבט שרואה מיד את האנושי שבעיני הזולת, היה הרב בני רחוק מאוד מהסגפנות הקמוצה של האינטלקטואל, וגם מפרכוסי התחכום. הוא היה קולט לעומק את המורכבים שבטקסטים האקדמיים, אך לא יכולת להוציא ממנו משפט מסובך מדי. הוא השתמש באינטלקט כדי להישאר עם הקווים הגסים, עם הסיפור הגדול – לדייק אותו לעצמו ולחזק אותו. הנה אני נזכר בתמונה שלו, באולם גדול מלא נוצרים אוהבי-ישראל בהולנד, נואם באנגלית פשוטה, מחזיק בידיו את התנ"ך ואומר לציבור הנרגש "זה מה שמחבר אותנו!" והאולם גועש ואוהב. הוא מדבר מעומק הלב והם מגיבים מעומק הלב. את התובנות והניתוחים המורכבים, העדינים, על יחסי ישראל והעמים או יהדות ונצרות בנקודה זו של ההיסטוריה, הוא שמר להרהורים שלאחר מעשה ולצד מעשה ולמעגל הקרוב של תלמידיו ועוזריו.

תורה עם פני אדם

בשל הפשטות הזו יכול היה הרב בני – בניגוד לרוב מנהיגי המחנה האמוני לדורותיהם – להבין באמת ללבם של המוני בית ישראל. כשכמה מתלמידיו דחקו בו, עם כניסתו לפוליטיקה, "להניף את דגל ירושלים", לדבר דיבורים גדולים של ייעוד, הוא סירב בכל תוקף. מה שמטריד את הישראלי הוא העניין הקיומי, היה חוזר ומסביר לנו, ומה אתם רוצים ממנו, זה הרי עם שרידי חרב! לרב בני היה פשוט שהמאמינים בגאולה חייבים להתייחס בצורה מושכלת ועניינית לשאלות החשובות, הקיומיות, שמטרידות את הציבור בישראל ולא לראות בזה עיסוק צדדי. וכך, הוא היה הראשון ממנהיגי הימין ה"אמוני" שהגה תכנית מדינית ריאלית ("היזמה הישראלית"), וטרח עליה הרבה מאוד במשך שנות פעילותו הציבורית. מרגע שהגיע למסקנה שהמפתח נמצא בנקודות מסוימות – לעתים קרובות בכיוונים שאחרים לא הבינו את חשיבותם, כמו בעיית הפליטים ואונר"א – הוא החל לדחוף לשינוי בהם.

לפני כשנה הצמיחו 'ביקורי חולים' שלי אצלו מאמר שמסכם במידה רבה את משנתו המדינית. הופתעתי לגלות עד כמה נוכח היה הרב צבי יהודה קוק ומשנתו בתוך הדברים, ועד כמה תפיסות היסוד הללו שפכו אור על מדיניותו כמוביל היזמה הישראלית וכשר התיירות. אכן, הרב בני היה תלמיד מובהק של הרב צבי יהודה – אך היה שונה מתלמידים אחרים בסגנונו ובתובנותיו. בניגוד לחוג תלמידי הרצי"ה, הוא לא היה שותף לבניין ה'מגזר', וגם לא טיפח הווי 'תורני' רבני. הוא היה איש הלכה מובהק, אך היה רחוק מחיפוש חומרות, ולא גילה עניין כלשהו בשאלות שהעסיקו ומעסיקות את החברה ה'תורנית', מחתונות מעורבות עד שירות צבאי לבנות; לכן חש לגמרי בנוח הן עם חוגי הקיבוץ הדתי והן עם חוגים חרדיים מובהקים, ונותר לגמרי מחוץ לפילוג שהעסיק את חוגי מרכז הרב.

הוא נשאר ממוקד בתמונה הגדולה של עם ישראל השב לארצו: בתמונה הזו מתרחש אירוע בסדר גודל תנ"כי, והעולם כולו מתבונן – ובמיוחד אלה המאמינים בתנ"ך, ועמם אנו חייבים לעבוד כדי לחזק את התהליך ולנצח במערכה הגדולה את אויבי שיבת ציון. לרב בני לא היה כל ספק שמה שמתרחש כאן הוא דרמה שצריכים להתבונן בה בעיניים אוניברסליות; מתוך כך, ולמרות ביקורת רבנית שספג לא אחת, הוא טיפח שורה של קשרים, מהמקויה ועד לרשת הפרלמנטרים, מתוך אמונה שבכך טמון מפתח לעתידה של ישראל – וכאן גלומה המשמעות של הסיפור כולו.

רבי ומורי, הרב בני, היה איש שכולו תורה – תורה שפניה פני אדם. לא תורה אזוטרית, אלא כזו הנוגעת בקרקע, אנושית, מחוברת להיסטוריה ולתבונה האנושית. כשבאתי אליו, בן ישיבה טרי, צעיר ומהוסס, בבקשת עצה איך להוציא לאור כתב עת ישיבתי שיטפח חשיבה עצמאית הגותית וספרותית, הוא לא הסתפק בעצה אלא מיד אימץ את היזמה כולה ונטל על עצמו את הוצאות הפרסום. הוא נזכר ב"בעצם", כתב עת שבו פגש את אמונה, שניהם צעירים ומלאי חלומות. קיווינו אז שהוא לא רק יממן אלא גם יעניק לכתב העת 'השגחה' רבנית, אך הוא השתמט וסירב בעקביות: אני סומך עליכם, אמר, והתכוון שיצירה צריכה לצמוח בבריאות ובפשטות, ואין ממה לפחד. והוא אכן לא פחד, לא פחד כלל.

צילום: יוסי זמיר, פלאש 90

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
נר על החלון

  נוער וחופש גדול. ככה...

מחשב מסלול רוחני מחדש

  מאמר מאת הרב מאיר...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם