לגלוש אל הבאסה

3 hersh

אבינועם הרש

המחקרים על אושר תמיד יהיו חלקיים ובעייתיים. כשלוקחים את העניין לתחום הווירטואלי ולרשתות החברתיות מתגלים ממדים נוספים ולא צפויים

אם גם אתם מכירים את התחושה המדכדכת שמלווה אתכם כשבדיוק סיימתם לסרוק את הפיד או להציץ בתגובות לפוסט שכתבתם לפני שעה וחצי, אתם כנראה לא לבד.

מבין עשרות המחקרים פורסמו לאחרונה עלתה מגמה ברורה ואחידה: ישנה ירידה במפלס האושר, אולם רובם ככולם התקשו להצביע על נסיבות סיבתיות או לגעת באופן אמפירי בנקודה הגורמת לכך. לא עוד. המחקר האחרון שנעשה באוניברסיטת תל אביב והובא ב'כלכליסט' (עומר כביר. 2.4.17) בהובלת ד"ר אוהד ברזילי, חוקר בתחום ניהול טכנולוגיה ומידע מהפקולטה לניהול באוניברסיטת תל־אביב, בשיתוף ד"ר אילה ארד והסטודנטית מעין פרצ'יק מהפקולטה לניהול, הצליח לגעת גם בשאלה מדוע האושר שלנו יורד. וזאת, באמצעות שימוש במתודולוגיה (שיטת מחקר של עקרונות והנחות מסוימים) ייחודית.

אחת הבעיות במחקרים הקודמים נגזרה מכך שעם יותר משני מיליארד משתמשים בפייסבוק, קשה עד בלתי אפשרי לאתר קבוצת ביקורת שתוכל לתת לנו קנה מידה ראוי לקבוצת המשתמשים.

אנחנו יודעים למשל שיש מיליוני תינוקות וסבתות שלא משתמשים בפייסבוק, אולם הם אינם בני השוואה לקבוצת הצעירים שכן משתמשים, וגורמי האושר שלהם שונים ולא קשורים בכלל לרשת החברתית. סוכרייה על מקל שווה לפעוט הממוצע הרבה יותר מפוסט שלנו שזוכה ל-2,000 לייקים.

מעבר לכך: גם השוואה לצעירים בעלי אותו טווח גיל שבוחרים להימנע משימוש בפייסבוק ממניעים אידאולוגיים היא בעייתית. האושר של בחור חרדי מ'מאה שערים' נגזר ממאפיינים ומעולם ערכים שונים לגמרי מאלה של גולש אופייני בפייסבוק שאליו אנו רוצים להשוות.

כדי לבצע מחקר מדויק שיעמוד בקריטריונים המדעיים נדרשת קבוצת ביקורת שחבריה בעלי מאפיינים זהים וחלקם אינם משתמשים בפייסבוק, שלא מבחירה. ההזדמנות המיוחדת הגיעה ע"י מעין פרצ'יק שהכירה ארגון ביטחוני ששינה את מדיניות ההיתר שלו לעובדיו לגלוש בפייסבוק: לחלק מעובדיו הרשה הארגון להמשיך לגלוש ולחלק אחר אסר להשתמש, בלי קשר או תלות לתפקיד שהם ממלאים. לאחר פרוצדורה שבא קיבלו החוקרים את האישורים הרלוונטיים הם הכינו סדרת שאלונים שבדקו מדדים שונים, כגון: מידת ההשוואה העצמית של הנשאל לאחרים, סף האושר האישי שלו ומשך זמן הגלישה.

144 אנשים ענו על השאלון, מתוכם 95 משתמשים בפייסבוק ו־49 שאינם משתמשים ברשת. מכיוון שמדובר כאמור במחקר שבדק קבוצת ביקורת בעלת מאפיינים זהים לקבוצת הנבדקים, תוצאות המחקר הראו מסקנות שמחקרים אחרים לא יכלו להשיג

"במחקרים קודמים, המסקנה הייתה שאנשים בפייסבוק מציגים את עצמם כמוצלחים, ולכן אתה מקנא בהם", הסביר ברזילי. "אבל זה לא ככה. ההערכה הסובייקטיבית של הנשאל לגבי השאלה אם למכריו יש חיים מוצלחים יותר או פחות אינה תלויה בשאלה אם הוא משתמש בפייסבוק. עצם העיסוק המוגבר בהשוואה חברתית, ואולי הצורך להשוות לאחרים, הוא שגורם לירידה באושר. על פניו, נראה שפייסבוק בא לעזור לשתף מידע ולהחליף חוויות. כביכול, התמיכה החברתית והאהדה אמורות לשפר את האושר. אבל גילינו - אולי מכיוון שפייסבוק נותנת את כל המידע בפרצוף - שהאפקט הוא דווקא השפעה שלילית של תחרותיות, שיכול להוביל לפגיעה באושר.

"לא שמשתמשי פייסבוק באמת חושבים שחיי המשתמשים האחרים הם רק דבש ופעמונים בגלל התמונות מהחופשה, פרסים והצלחות. אנשים יודעים שאף אחד לא מספר על הכישלונות שלו, שהנטייה היא להמעיט באירועים שליליים ולהרבות בתיאור אירועים חיוביים והדגשתם. אך עצם ההשוואה והעיסוק המוגבר בה הם שאחראים לירידה באושר" (כלכליסט, שם). נתון מעניין נוסף במחקר מראה כי משתמשי פייסבוק בני 23 ומטה נוטים להשוואות באופן משמעותי יותר מבני גילם שאינם גולשים ומדווחים על רמות אושר נמוכות יותר.

*

תמיד חשדתי שיש משהו רקוב בארץ של מארק: הנה אני, בן אדם באמצע העשור הרביעי לחייו, שסיגל לעצמו כמה מנהגים מטרידים במיוחד בכל מה שנוגע לאושר הפנימי שלי.

השוואת מספר החברים והעוקבים ומדד רף הפופולריות שלי לעומת כל מיני קולגות מהתחום, הבחינה התמידית של ספירת הלייקים והשיתופים של הפוסט שהרגע פרסמתי, והבהייה האווילית בתמונות האושר של חבריי שניתזות אליי מהקיר שלהם, כל כך שמחים ומדושני עונג, גורמת לי בכל פעם מחדש לעצור רגע ולחשוב: מה לא בסדר עם החיים האפרוריים והמשעממים שלי?

ועוד אני שקוע בהתבאסות, האלגוריתם של פייסבוק מדווח לי שממש הרגע, הפוסט של מנחם קיבל עוד לייק ובדיוק יוגב שיתף את הפוסט של יהודה, ואני רוצה לצרוח על יוגב ולשאול אותו: איך הוא מעז להתעלם ככה במפגיע, להכעיס, מהפוסט שלי? ומבחינתי הוא מוזמן להתנדף לי מהפיד ביחד עם כל צבא הלייקים והשיתופים שלו כי יש גבול לזלזול ולעלבון. אתי יוגב סיים. שיעשה דווקא למישהו אחר.

אחרי חמש דקות אני רואה שיחה שלא נענתה מיוגב. עובדה ששימחה אותי כי עכשיו הוא יקבל את מה שמגיע לו. שייקח מצדי שק"ש כי ההמתנה לשיחת החזרה שלי תיקח לו הרבה זמן.

בערב, אחרי שאני נרגע קצת, הוא מתקשר שוב, די מעוצבן ופגוע ולא מבין מדוע אני לא מחזיר לו צלצול. אני כמובן מדבר בקור ונמנע מלגעת ממש בעניין, ובאלגנטיות משחיל איזו מילה על כך שכנראה הוא לא בדיוק נפל מהפוסט שלי.

"בוא'נה אתה מופרע הא? אין לי מושג על מה אתה מדבר", הוא עונה לי. "לא הייתי ליד המכשיר כל היום. זה רק הבן שלי ששיחק בו קצת וכנראה לחץ בטעות על כל מיני דברים".

מעניין, חשבתי בשקט, מתי יגיע המחקר הרשמי ויוסיף שהגלישה בפייסבוק לא רק מבאסת אותך וממכרת אלא גם גורמת לך להרגיש דביל עם קבלות.

להרחבה מוזמנים לסרטון הבא של ד"ר אוהד ברזילי:

https://www.youtube.com/watch?v=ATuoLmMivC0

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
פגע וברח

  הנשים שנפגעו מעזרא שיינברג...

על ברווזים וניצים

  צער בעלי חיים בשידור...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם